שסח

ק

א מזמור לתודה. בזח"ג פ' שלח דק"ע ע"ב שנק' מזמורא יתמא. וע' תוספת פרק אין מעמידין דכ"ד סע"ב שהקשו לפרש"י מדוע מזמור לתודה אינו נקרא מזמור יתמא. ופי' יתמא י"ל דמבואר בסדור ע"פ יתום ואלמנה יעודד שבחי' יסוד בזמן הגלות נק' יתום. וזהו ענין יוסף שהי' יתום מאמו יתום ר"ת יפה תואר ויפה מראה. והיינו כי בינה רק עד הוד אתפשטת. ועמ"ש מזה בבה"ז ר"פ תשא בענין והדל לא ימעיט. שלכן נק' צדיק ג"כ דל. ועיין זח"א ד"ו סע"א ע"פ ובניהו בן יהוידע בן איש חי כו' משמע שהיסוד מקבל השפע דוקא מהבינה וכ"מ בזהר ר"פ וארא ע"פ עד תאות גבעות עולם. צ"ל דרק בזמן הגלות לבד נק' יתום מאמו משא"כ בשעת השלום. כי הנה בעטרה שעטרה לו אמו הוא ביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק ומבחי' זו הוא יתום עכשיו. וכן פי' בסדור בד"ה יתום ואלמנה יעודד. והנה היסוד נק' נס כמ"ש בפרד"ס ערך נס ובמא"א אות נו"ן סכ"א. ועמ"ש מזה בפ' בשלח ע"פ ה' נסי. אך שם הבאתי שנסים מבינה והיינו משום שבבינה מאיר ע"ק. וכמו קי"ס בעתיקא תליא. אך שנמשך ע"י היסוד. ולכן בגלות שהיסוד יתום מאמו. אין הנסים מצוים. והנה מזמור לתודה שהוא ענין ההודאה על הנס. ע"כ נק' מזמור יתמא. ע"ד יתום ואלמנה יעודד שחיזוק זה דיתום* משפט יתום כו'. וכיון שיעודד את היסוד הנק' בגלות יתום יוכל להיות נמשך הנס כו' שנמשך מהיסוד כו' ובעבודה בחי' זו מבואר בבה"ז פ' תשא ע"פ והדל דא צדיק וגם בסדור שער ל"ג בעומר בענין הודאה שע"פ השכל. משא"כ כשאין השכל מאיר כו'. וזהו ענין מזמור יתמא להמשיך מבחי' אבא וע"ש בענין מודים דרבנן כו'. והנה התודה היא המשכת יחוד או"א אין ויש ע"י ההודאה שהיש בטל לאין כו'. וכיון שכן ממשיך להיות יתום ואלמנה יעודד שיומשך יחוד או"א שיסוד היינו ע"י החכמה שמאיר גם ביסוד כמשל כח הראיה שנתפשט גם בעשייה גשמיות מה שאין כח השמיעה מתפשט לשם. ולכן נק' מזמורא יתמא. קיצור פי' מזמור יתמא:

במד"ר פ' כי תבא דרצ"ח ג' דקדק הריעו לה' כל הארץ דמשמע בין ישראל בין כל האומות. ואיזהו על יום ירידת גשמים. ומ"מ י"ל דעיקר השמחה בישראל על ירידת גשמים זהו מפני שזה מורה על בחי' ויבא כגשם לנו. עיין מזה בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בפי' יערוף כמטר לקחי ואף דשם נתבאר דבחי' אהי' כטל לישראל זהו בחי' עליונה יותר מ"מ צ"ל ג"כ יערוף כמטר כו' וע' בזח"ג פ' אחרי דנ"ט ע"ב דענין ירידת המטר נק' מה טוב ומה נעים שבת אחים ע"ד ופניהם איש אל אחיו. ועמ"ש ע"פ ונתתי גשמיכם בעתם ובענין מארז"ל בשעה שישראל עושין רצונו של מקום נמשך המטר מהמים שמעל לרקיע כו' וידוע מענין יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל כו' שזהו הפרסא המפסקת. ועמ"ש ע"פ כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ כו' בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי. ומ"ש בד"ה והי' מספר בנ"י בענין ארץ לא שבעה מים ובענין פלג אלקים מלא מים שמתפלג שם אלקים שהוא כענין רקיע המבדיל בין מים כו' להיות צירוף מי אלה ועי"ז מלא מים הם החסדים שנמשכים בארץ. וא"כ עיקר שמחה דישראל מירידת הגשם זהו על ענין המשכה זו ולכן אומרים על הגשמים הלל הגדול שיש בו כ"ו פעמים כל"ח נגד שם