שמח

ואתרוגיהן בידיהן אנו יודעים דישראל אינון נצוחייא כו'. ואפ"ל שזהו ג"כ ענין כתפוח בעצי היער תפוח זה אתרוג כו' וע' במד"ר ר"פ קדושים הה"ד ויגבה ה' צבאות במשפט כו'. ובפ' וארא פ"ז א"ר לוי משל למלך שהי' לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל אמ"ל עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק כו' יעו"ש. וזהו אז ירננו כל עצי יער בין אילני מאכל בין אילני סרק כו'. וע' זהר פ' בלק דר"ב סע"א ע"פ לא תשחית את עצה כו' כי האדם עץ השדה. עץ השדה דא איקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא. ובלק"ת בד"ה ביום השמע"צ בן חכם ישמח אב פי' כי האדם היינו האדם שעל הכסא כו'. ובמ"א א' סעי' פ"ח אילן גימ' הוי' אד' כו' גם היסוד נקרא אילן (והיינו שהוא מחבר ב' השמות ה' אד'. ולכן נק' מלאך. במא"א מ"ם סעי' ס"א. שהוא ג"כ גימט' הנ"ל. והוא גימ' אמן וזהו גדול העונה אמן כו'. גם סוכה הוא גימ' הנ"ל) ובבחי' היותו בולט בעת הזווג נק' אילנא רברבא עכ"ל. ועפ"ז י"ל אילן מאכל יסוד דקדושה בחי' עץ יוסף ואילן סרק זהו ביסוד דאסתרס ולא עביד פירין כו'. ובמא"א קו"ף סט"ו קלא אילן נק' ס"מ שהוא גימ' קל"א וכו'. וע' בפרד"ס ערך אילן וערך עץהרבה עצים יש כו'. ובזהר ויחי דרל"ח ע"א שהיסוד נק' עץ עושה פרי. והמל' נק' עץ פרי כו':

(ג) ילקוט פ' תרומה סד"ה ואת המשכן תעשה עשר יריעות דף ק"א ע"ד אמרו רבותינו הבריח התיכון ירד ביד יעקב אבינו למצרים (כ"ה במד"ר פ' ויגש פצ"ד שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע. כתיב והבריח התיכון כו' יעו"ש ועמ"ש ע"פ ויטע אשל בבאר שבע) שהיה משתמש מן הקצה אל הקצה כו' הוא שדוד אמר אז ירננו עצי היער אין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר אימתי כשנעשה המשכן ואמר הקב"ה למשה ועשית את הקרשים אותם הקרשים שהתקין להם אביהם עכ"ל. והנה הקרשים שנכנסים באדנים ג"כ קשר הוי' באד'. וג"ח מ"ח קרשים נגד מ"ח דברים שהתורה ניקנית בהן נגד מ"ח אותיות שיש בי"ב צירופי הוי'. וע"ז מורה ג"כ אז שהוא חיבור ד' אותיות הוי' עם ד' אותיות אד' כמ"ש בפרדס ערך אז. וזהו לפני ה' כי בא כי בא להאיר בשם אד' ע"ד והוי' בהיכל קדשו. וגם אז מורה המשכת אל"ף בז"ת והא בהא תליא שעי"ז נעשה יחוד הוי' אד' שהוא ע"י בעטרה שעטרה לו אמו כו'. ואפ"ל בענין ירננו עצי היער דקדושה ע"ד הקרשים והבריח התיכון. והיינו כי בעץ נאמר ועל יובל ישלח שרשיו. יובל זהו בינה שער החמשים הוא שרשא דאילנא כמ"ש בפרד"ס ערך אילן משם התיקונים. וז"ש במאמר דפתח אליהו. רבון עלמין אנת הוא עלת העילות וסבת הסיבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו והנביעו י"ל בחי' ונהר בינה יובל שמו יוצא מעדן חכמה להשקות את הגן כו'. והפרד"ס שער עצמות וכלים פ"ו ד"כ ע"א כ' וז"ל כי שם בן ד' במלוי שאמר שהוא השקאת האילן הוא עצמות הספירות המתפשט מא"ס אל תוך הספירות ועצמיות הן הנשמה לספירות הכלים. והכלים חיים בסבת הספירות הפנימיות כנשמה המחייה את הגוף עכ"ל. וא"כ השירה של האילנות הנזכר הוא לפני ה' כי בא דהיינו המשכת העצמות האור בתוך הכלים כו' להיות כמיא דאשקי לאילנא. וזהו המבואר במד"ר פ' בראשית פט"ו ע"פ ישבעו עצי ה' ישבעו חייהם ישבעו מימיהם כו'. וזהו שארז"ל בענין לולב היבש שהוא פסול ע"ש לא המתים יהללו י"ה. הרי שהמים והלחלוחית זהו חיות הלולב. ועמ"ש בלק"ת פ' בלק בביאור ע"פ מי מנה בענין והים עליהם מלמעלה. ששואב הלחלוחית כו' ונעשה חול שאין בו לחלוחית להיותו מבחי' ומשם יפרד כו'. וע' זח"ג פ' שלח דקנ"ח ע"ב ע"פ היש בה עץ אם אין. שבחי' אין זהו למעל ממדרגת עץ החיים. ומשם י"ל נמשך ההוא נביעו דאשקי לאילנא