שכח

צב

א מזמור שיר ליום השבת. בילקוט איתא. ליום השבת שמשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו וכמ"ש וגר זאב עם כבש. והענין כי מקודם בעת הבריאה לא הי' קליפה מנגד לפרי כ"א אדרבה שומר לפרי ואח"כ ע"י החטא נעשה הקליפה מנגד לפרי וצריך לעשות בהם הזדככות שלא יהיו מנגדי' לקדושה וזהו שמשבית מזיקין שלא יזיקו שאין הפי' להשבית לגמרי שלא יהיו כלל כ"א שלא יזיקו והוא בחי' אתהפכא תשול"נ וכמ"ש על לע"ל אז אהפוך אל עמים שפה כו' לקרוא כולם כו'. והוא ע"ד שהי' בפורים שהפה שאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך הוא שא' ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כו' ואיך הוא באמת אך הענין שהמשיכו מבחי' שמשם יכול להתהפך והיינו ע"י מס"נ שלהם המשיכו לפי שעה גילוי מבחי' כזה שמשם יכולים להפוך. והנה דוגמא לזה יש ענין ההתהפכות עתה בשבת ג"כ שהוא בק"נ. כי הנה בשבת צריך האדם להתענג במאכל וכמ"ש וקראת לשבת עונג. וצ"ל והלא המאכל מגשם האדם כמ"ש וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית. אך הענין כי אותו המאכל נעשה בדקות ביום השבת כי להיות המאכל הוא מנוגה שכלול טו"ר והנה בשבת נפרד הרע מהטוב וזהו כוונת רחיצה בחמין בע"ש להפריד הרע מהטוב כמבואר בפע"ח ולכן שבת הוא עונג ולע"ל שיהי' יום שכולו שבת הנה יהי' נמשך גם למטה מנוגה היינו שיתברר גם מגקה"ט כי שבת דעכשיו הוא בחכ' רק שחכ' מלביש חסד דא"א ולכן עכשיו בחי' אתהפכא רק בק"נ שנפרד הרע מן הטוב. אבל לע"ל יהי' ההמשכה מבחי' עתיקא ולכן יהי' נמשך גם למטה בק"נ עד שגם גקה"ט יתבררו והוא כי שבת אותיות תשב. והנה ע"י תשובה נעשה זדונות כזכיות כי ע"י תשו' מאה"ר נעשה זדונות כזכיות. וצ"ל איך נעשה זדונות כזכיות. אך הענין שהוא ע"י כח התשו' כו'. ולכן מזמור שיר ליום השבת שמשבית המזיקי' שלא יזיקו. נמצא שבתיבת שבת יש ב' פי'. כי פי' הא' ל' כי בו שבת ותרגום ובי' נח. וכמאמר בא שבת בא מנוחה. ויש עוד פי' דשבת ל' השבתה וביטול וכמו זקנים משער שבתו. שבת עובר אורח. אשביתה מאנוש זכרם. אך הענין כי המנוחה גורם השבתה למזיקין ולכן יתכן מה שביום שבת הוא מזל שבתאי ומקשי' ע"ז הלא בשבת הוא מנוחה ועונג ואיך המזל שבתאי אך מתרצי' זה שהוא להורות שמצוה גבוה ממזלי' כי אין מזל לישראל שהגם שהמזל הוא שבתאי מ"מ המצוה להיפוך לענגו כו' כי המצות גבוהים ממזלי'. אך לפי הנ"ל אין צריכי' לפ"ז. כי אחרי שנת' ששבת הו"ע השבתה וביטול ממש א"כ