שכב

עד שנמשך בעשיה נתהווה ממנו בחי' אלף כחשבון הנ"ל. אך א"כ הי' ראוי להיות ממנו אלף ימים ואיך נעשה ממנו אלף שנים. ואפ"ל כי זה שנמשך מיום לשנה זהו עדיין באצילות עצמו בההמשכה מו"ק דז"א לבחי' מל'. כי השנה היא בבחי' מל' שיש בה י"ב ראשי חדשים. כמ"ש ברע"מ פ' תצא דרע"ז סע"ב נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו פקודא דא חתן למחדי באתתיה שתא חד דכתיב נקי יהי' לביתו שנה אחת ואינון י"ב ירחין אינון מדילה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר בשנים עשר ירחין דכתיב עומד על י"ב בקר. והואיל ולית תיקונא דכלה בר בי"ב אצטריך חתן למחדי לה ולביתה לה ולתקונהא כגוונא דלעילא. וע"ד ביעקב כתיב ויקח מאבני המקום. ואבני המקום י"ב הוו. ומאן דחדי לכלה חדי לעולימתהא ועולימתן י"ב הוו. וכולא איהו רזא דשנה עכ"ל. ועיין בזהר ויחי דרמ"א ע"א מענין עומד על שנים עשר בקר. ולכן ושמח גימט' שנ"ד כמנין ימי שנת הלבנה ושנה לשון שינוי כי הירח שהיא מל' מקבלת אור השמש ובה נשתנה האור להאיר לבי"ע כפי שיוכלו לסבול כו'. והנה י"ב בקר הנ"ל הם בהיכל קדה"ק דבריאה שהוא ממוצע בין אצילות לבריאה וזהו ענין י"ב שבטים לשון כוכבא דשביט שנמשך מאצילות לבריאה כמ"ש במ"א בביאור ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. נמצא השנה היא עדיין בבחי' אצילות מה שהוא מקור לבריאה. ומה שכל בחי' ר"ח מהי"ב בקר כולל שלשים יום או כ"ט יום י"ל ע"ד שלשים מעלות שהמל' נקנית בהם. והיינו לפי שהיא מקור לג' עולמות בי"ע שיש בכל עולם ע"ס ובין הכל שלשים וכן נאמר גבי הים העומד על שנים עשר בקר וקו שלשים באמה יסוב אותו. והוא כנגד עשרה מאמרות ועשה"ד וע"ס נמצא מיום אחד דו"ק דז"א דאצילות נעשה במל' שנה אחת שהן י"ב ירחין שהם י"ב בקר ובחי' הים עומד עליהם מלמעלה זהו מל' שהיא השנה וזהו בחי' ראש השנה שכולל הי"ב חדש. ומבחי' שנה א' הנ"ל שבמל' דאצילות כשצריך לימשך ע"י בריאה יצירה בעולם העשיה נעשה בעשיה אלף שנה כחשבון הנ"ל מבחי' שנה אחת דמל' נעשה בבריאה יו"ד שנים ומיו"ד דבריאה נעשה ביצירה מאה. וממאה דיצירה נעשה בעשיה אלף. הרי כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. שאלף שנים שלמטה בעשיה הם רק יום אחד של הקב"ה שהיא מדה אחת מו"ק דאצילות כו'. ויש להעיר מפסוק האלף לך שלמה. שלמה הוא מל' דאצילות כו':

קיצור* ממ"ש ע"פ ימי שנותינו בהם דפירוש בהם היינו עונותינו ועלומינו. ר"ל חטאת נעורינו גרמו שנמשך ההשפעה ע"י בחי' נער מט"ט ונתתי נערים והוא הנק' עלם. ומזה נמשך דאימעוט שני וכמו מיעוט הלבנה. משא"כ בימי משה והיו ימיו ק"כ שנה לפי שנמשך מימי עולם. ואז ורהבם עמל ועון היפך ממ"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל:

(ב) כי גז חיש ע"י שגרמנו כרחל לפני גוזזיה. להעיר מענין במה הארכת ימים דפי' בר"ח ע"י המשכ' מא"א כו':

(ג) ת"י פי' מתאלמין היינו אף כשהאדם בריא אולם עכ"ז שנותיו ע' שנה. או מלשון אלומות. או מלשון תאלמנה אתפרכו. ורהבם ר"ל רובם עמל ושקר והיינו לרשעים דהא כאשר ה' אלקיו עמו נאמר לא הביט און וכו' וכנ"ל. עוד פי' ורהבם לשון סרבנות כי גז חיש ונעופה כעוף הפורח. ע"ד ימיו כצל עובר תלים קמ"ד ד' צלו של עוף הפורח. מט"ט נק' עוף:

(ד) בימי דוד אימעוט שני ע' שנין דדוד נמשך מאדה"ר ר"ל הדבור מקבל מז"ת שבחכמה. ואפ"ל מז"ת שבמל' דחכמה וא"כ ע"כ צ"ל קודם דאימעוט שני היה הדבור עליון מקבל מבחי' גבוה יותר מז"ת הנ"ל. ולכן ע"י העסק בתורה נאמר כי היא חייך ואורך ימיך י"ל ע' שנה נמשך מז"ת דחכמה כשמלובשים בז"ת ז"א ע"כ