רצד

נמשך מיחוד פנימי דחו"ב. אלא שבר"ח ניסן ההמשכה מתחיל מצד אתעדל"ע דודי לי כו' ובתשרי מתחיל מצד אתעדל"ת ואז נמשך מבחי' השביעי שהוא בינה כו' ולכן עיקר החג נק' ע"ש חדש. וז"ש תקעו בחדש. אך לא מצד החדש מצד עצמו אלא לפי שנקבע בו חג. ואפ"ל ע"ד וגם אמנה אחותי כו' ותהי לי כו' שיש בזה מב' המעלות דיחוד תמידי שאינו נפסק ומיחוד הפנימי לכך גם כאן המשכה זו דפנימי' שבחדש השביעי בא בר"ה שהוא היחוד התדירי כו' ועמ"ש בד"ה בחדש השביעי באחד לחדש. ומ"ש בד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חדש:

(ב) מהרמ"א בתלים סי' פ"א כ' תקעו בחדש הידוע שופר. כי בר"ה אפילו נהיה צדיקים יום תרועה והכנעה הוא ואין בו כ"א שופר תרועה ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב כי אדרבה יום שמחה ונצחון הוא אלא שהוא יום מכוסה ענינו ליום החג כי אז ביום חגנו של סוכות מתגלה כו'. וז"ש כי חק לישראל הוא שעם היות שהשופר בא להכניע ולהחריד. וא"כ מי שהוא בחי' ישראל למה צריך לזה כי הלא שריך עם אלקים עז"נ כי חק כו'. ואפ"ל כי וסביביו נשערה מאד כו'. לכך צריך הכנעה ביתר שאת כו'. והראי' שאינו עת צרה כ"א הדין לטובתינו עדות ביהוסף שמו בר"ה יצא יוסף כו':

בשל"ה דקמ"ח ע"א בהג"ה ומ"מ תשרי יותר מעולה מניסן כי יתרון אור מהחשך רומז על תוקף הדין ועל יום הדין הגדול שלעתיד ומתוך יום הדין הגדול יבא אורה הגדולה אור הגנוז כו' וע"כ תשרי ראש להשנה וניסן ראש להחדשים שהם ענפים כו' עכ"ד. ויתרון אור מהחשך שבר"ה צ"ל זהו ענין בכסה כמ"ש בתולע"י בענין ר"ה שהמקטרג חופה כענין החשך יכסה ארץ כו'. הביאו בשל"ה במס' ר"ה דרט"ז ע"ב תקעו בחדש שופר להעבירו שלא יכסה הירח ולא יפסיק בינה לבין השמש כו':

ענין שופר נקרא יובל כמ"ש במשוך בקרן היובל. ויובל בחי' ונהר יוצא מעדן יובל שמו. ועמ"ש ע"פ בעה"נ ישבו אבותיכם ע"פ הזח"ג אמור צ"ט שהקדים פסוק זה לענין תקעו בחדש שופר מטעם הנ"ל ששופר ונהר בחי' א':

יא אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. ופרש"י הרחב פיך לשאול ממני כל תאות לבך. ואמלאהו ככל אשר תשאל אמלא. וז"ל הראב"ע כאשר תאמין כי אנכי השם העומד לנצח. התענג עלי שתבקש בפיך כל רצונך ומשאל לבך ואמלאהו עכ"ל. ומ"ע ספורנו כ' הרחב פיך העמק שאלה או הגבה למעלה ואמלאהו מבלעדי שתצטרך להשתחוות לזולתו להשיג חפצך עכ"ל. ויונתן תרגם הרחב פיך כו' אפתי פומך בפתגמי אורייתא ואמלי יתה מכל טבתא עכ"ל. והוא ע"ד ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. והאלשיך פי' וז"ל ומה שאמר וגוי קדוש לומר הרחב פיך ואמלאהו קדושה שתהי' בגוף ונפש גוי קדוש שהוא כי פה אל פה אדבר בך. והוא מארז"ל במדרש חזית שכל דבור מעשרת הדברות היה הדבור עצמו מדבר עם כל אחד מישראל כו' היה הדברו נושקו על פיו הוי ישקני מנשיקות פיהו עכ"ל:

פ"ז דברכות ד"נ ע"א בשאלה שאני (שהשואל שואל כעני על הפתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה). בשאלה נמי הא כתיב הרחב פיך ואמלאהו. ההוא בדברי תורה כתיב. וכ' מהרש"א וסמיך ליה אנכי ה' אלקיך המעלך מאמ"צ שאל תחשוב שלא אוכל למלא כל שאלתך הרי אנכי ה' אלקיך המעלך מאמ"צ אשר ראית שם היכולת בידי למלא כל משאלותיך בדברי תורה עכ"ל. ויש לפרש כל שאלתך ע"ד שבקש דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. דפי' בשל"ה דף ב' ע"א שהוא שיאיר הקב"ה עינינו בסודות המצות וע"ז אנו מבקשים בברכת אהבת עולם והאר עינינו בתורתך כו' וכ"כ שם דרס"ה