רפה

פא

ג שאו זמרה. פ"ב דערכין י"א א'. רבות נשא ספ"ו רכ"ב ד':

ד תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. ת"י תקעו בירחא דתשרי שופרא. בירחא דמתכסי ימי חגיא דילנא עכ"ל. ורש"י פי' בכסא יום מועד קבוע לכך וכן ליום הכסא יבא ביתו עכ"ל. והוא מהגמ' סנהדרין דף צ"ו ע"ב כדלקמן ס"ד. ומ"ע ספורנו פי' בכסא יום כסא דין. ועיין בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בפי' ואין הכסא שלם שפירש כסא הוא מלכותו ית' וכמ"ש וישב ה' מלך לעולם. וע' בד"ה ויושט המלך לאסתר בענין דומה דודי לצבי. וא"כ לפ"ז ר"ה שנק' בכסא לשון כסא י"ל אז הוא ע"ד שהכסא שלם ולכן אומרים בעשי"ת המלך הקדוש המלך המשפט וע' בלק"ת סוף שה"ש בד"ה השמים כסאי. בגמרא פ"ב דביצה בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו (שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית לכל אדם אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב כדאמר סוף פ"ק דר"ה ד"כ ע"ב עשרים וארבעה שעות מתכסא סיהרא) הוי אומר זה ראש השנה (דאלו שאר יו"ט כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום) בכסא ליום חגנו (אבחדש קאי תקעו בחידוש הלבנה שופר כשהיא מתכסה ביום חגנו). י"ל כי ג' עליות יש למל' לג' מקומות שבהם היא מושרשת. ובעת מולד הלבנה היא נקודה תחת היסוד. ואחר ז' ימים למולד הוא עלייתה עד דרועי מלכא כו'. וע' בהרמ"ז פ' תשא בדף קפ"ז ע"א וז"ל והנה ה' של החדש היא בחינת היותה תחת היסוד נקודה שאז הוא ענין המולד שדרך היסוד שבו התולדה בא לה אור לצד עליון שבה שמתחילין להאיר ב' ראשיה חו"ב שלה כו' עכ"ל. נמצא כל החגים הם בעת שהלבנה יש לה אור נכון אבל בר"ה היא כשהיא עדיין נקודה תחת היסוד. ועמ"ש מזה במאמר הזח"ג ס"פ אחרי ע"ט ב' הביאו עלי כפרה כו'. להמשיך בחי' עלי הוא הבינה שהיא מעל השמים שהוא ז"א ובר"ה בלא"ה יש הארת הבינה במל' כמ"ש בסה"מ סי' ע"ז. וע' מענין שהחדש מתכסה בו בזח"ג ער"ה א' ובפי' הרמ"ז שם. לאחר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור. וה"ע מ"ש ולמכסה עתיק. וע' זח"ג בלק קצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה ושם דגבורי כח עושי דברו ועושים אותה ה' והיינו ע"י תקיעת שופר שלש של שלש שלש ממשיכים בנקודה ענ"ל ט' ספירות ונעשים בע"ס שלימות. ואפ"ל לכן נאמר בכסה בה"א שבחי' הה"א מתכסה ונעשית נקודה א' שהיא בחי' יו"ד וצריך לבנותה שתהי' ה' והיינו ע"י השופר:

(ב) בר"ה פ"ק ד"ח סע"א שהחדש מתכסה בו פרש"י לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה. והביא ר"ת ראיה לפירושו מהרבות אמור פכ"ט כדלקמן סעי' ה'. עו"ש בגמרא די"א סע"א בר"ה יצא יוסף מבית האסורים מנלן דכתיב תקעו בחדש שופר כו' עדות ביהוסף שמו. וכ' מהרש"א אות ה' אחרונה שבשם שהיא מורה על מדת המלכות שביום ר"ה והיא נתוספה ליוסף ונעשה מלך בצאתו על כו'. ובמא"א אות יו"ד סעיף מ"ם יהוסף כו' ה' עילאה אתוספת ביה כו' עכ"ל. ועמ"ש בת"א ר"פ לך בענין ה' שנוסף לאברם. להיות אברהם כו'. וה' עילאה זהו ענין השופר כו'. ועמ"ש בענין יונתן יהונתן כו' ומה שלמדו ע' לשון מבואר בביאור ע"פ מה יפו פעמיך סוף חורף תקס"ג שזהו ההשפעה לע' שרים. וענין עדות עמ"ש ע"פ לא יקום עד אחד כו' קם לשבועה ירחא דשבועתא ומזה נמשך עדות ביהוסף. ועמ"ש בלק"ת פ' פקודי בפי' משכן העדות. ובענין שבטי י"ה עדות