רמד

הנק' ישועות ע' פרדס ערך כוס ובמא"א אות כ' ססעי' כ"א ובאות יו"ד סנ"ו ענין ישועות המשכת נש"ב להושיע לכנ"י עכ"ה) בזכות בהמ"ק שנק' אבן מעמסה שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו' בזכריה סי' י"ב ג'.

(הג"ה ושם פירש"י והת"י שתהיה כבדת המשא מאד לכל העכומ"ז הנלחמים עליה. ולפי הרבות כאן י"ל בהמ"ק נק' אבן מעמסה מפני שהקב"ה העמיס בו הברכה וההמשכה מלמעלה מבחינת מלא עומסו. ועמ"ש בת"א פ' ויצא ע"פ והאבן הזאת יהיה בית אלקים. ועי"ז ממילא כל עומסיה שרוט ישרטו כו' כנ"ל. וכ"ז נמשך ע"י יום יום יעמס לנו והיינו ע"י אותי יום יום ידרשון כו' לפתוח המקור העליון בחי' ימי קדם וזהו וערבה לה' כו' כימי עולם וכשנים קדמוניות עכ"ה):

(ח) זח"א מקץ קצ"ג סע"ב ברוך אד' באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד יום יום אלו שנתים ימים. ובפי' שנתים ימים אמר לעיל מיניה מאי שנתים דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה. היינו שהמל' נתחברה לז"א כענין שפי' בזהר וארא דכ"ח סע"ב פסוק ארוממך אלקי המלך כו'. א"כ גם ברוך אד' יום יום ר"ל חיבור המל' עם ז"א והן הן הנק' יום יום. אך א"כ מהו ברוך אד' היינו יום אלא י"ל כי בחי' אד' זהו המל' כשמתלבשת בבריאה ובחי' זו תתברך ע"י עליי' ויחוד המל' דאצילות עם ז"א בבחי' יום יום היינו שגם המל' תהי' בחי' יום ע"ד והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. והרמ"ז פי' יום יום הם יסוד ותפארת ששם אד' מתברך מהם כו':

(ט) זח"ב בשלח ס"ב א' מאן דמצלי צלותיה (הג"ה. צלותא הטייה המשכת רצון העליון בביאור ע"כ יאמרו המושלים עכ"ה) כו' גרים דיתברך על יומא על ידו כו' ברוך אד' יום יום המק"מ פי' שיומשך הברכה במל' הנק' אד' שמתברכת בכל יום ע"י האדם כו' והיינו לחברה בכל יום ליום ההוא דז"א כו' וכנ"ל סעי' ח' בפי' יום יום:

(יו"ד) במדרש תלים ססי' קמ"ה אלע"ל ואברכה שמך לעולם ועד אין לנו מלאכה אלא לברכך ברכות חדשות וכה"א ברוך אד' יום יום. כי לע"ל יומשך אור חדש היינו מפנימיות עתיק. וזהו ענין גילוי פנימית או"א. וחיצוניות עתיק מאיר עכשיו והוא נק' ג"כ זווג פנימי דאו"א שנק' ג"כ אור חדש וע"כ גם המקבלים צריכים לברך ברכות חדשות על גלוי אור חדש. וזהו ברוך אד' יום יום לפי שבכל יום נמשך ממש אור חדש ולא לחדש הישנות לבד וא"כ יום יום הם או"א שמהם נמשך אור חדש הנ"ל לשם אד' וע' בזח"ג בלק קפ"ז א' ע"פ המלאך הגואל דכד מברכין או"א להאי כו':

(יא) ילקוט ח"א רס"ה ג' בשם התנחומא:

לו נורא אלקים ממקדשיך כו'. פב"ת דזבחים דקט"ו סע"ב אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב"ה עושה דין בקדושיו הוא מתיירא ומתעלה ומתהלל וכמ"ש רש"י כאן בתלים ועל"ק סעי' ד'. ועמ"ש באיוב סי' ל"ד יו"ד ע"פ לכן אנשי לבב שמעו לי. חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי פועל אדם ישלם לו כו':

(ב) מד"ר פ' ויצא ס"פ ס"ט ע"פ מה נורא המקום הזה זה בנוי המד"א מה נורא אלקים ממקדשיך: