רלב

סח

ד וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה. בס"ח סי' שס"ו ביום הדין יעמדו הראויין והשוין יחדיו ולא יתעצב האב על שאין הבן אצלו כי שמחת ג"ע ושמחה שנהנין מזיו השכינה משכחת כל עצבון וצער שנאמר ישמחו יעלצו לפני אלקים עכ"ל:

(ב) במדרש תלים כאן כהנדוף עשן כו' יאבדו רשעים. הצדיקים שמחין שנאמר (אח"כ) וצדיקים ישמחו יעלצו כו' עכ"ל. וזהו ע"ד שארז"ל פ"ק דברכות ד"ט סע"ב ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים כו' שנאמר ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה כו':

(ג) מהרמ"א פי' כי צדיקים שמהפכים מדה"ד שהוא שם אלקים לרחמים ע"כ ישמחו ויעלצו לפני אלקים. וישישו בשמחה. פי' כי לע"ל לא יצטרכו לגיל ברעדה כד"א עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. תלים סי' ב' י"א. כי אם וישישו בשמחה והוא כי אז לרוב השלימות אין פחד בא לידי חטא מרוב שמחה כי לעתיד יגדל בישראל הכשרון עכ"ל. ועיין ברבות סדר אחרי פ"כ מענין השמחה לע"ל דוקא. ובפ' שמיני ס"פ י"ב. ועמ"ש ע"פ והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. והנה כדברי מהרמ"א מצאתי במדרש תלים סי' ק' כתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה וכתוב א' אומר עבדו את ה' ביראה כו' ד"א עבדו את ה' בשמחה יכול שלא ביראה ת"ל ביראה. א"ר אחא בעוה"ז ביראה אבל לע"ל אחזה רעדה חנפים ויהיו הצדיקים גילים כו':

ה שירו לאלקים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. מד"ר פ' אמרו ס"פ כ"ט כל השביעין חביבין. למעלן (ר"ל בשבעה רקיעים) סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. פ"ל וערבי נחל זה הקב"ה דכתיב בי' סולו לרוכב בערבות ביה שמו. מד"ר פ' בראשית פי"ב דט"ו ע"ב (שהוא בדפוס שקלאוו י"ד ד') ר' יודא נשיאה שאליה לרבי שמואל בר נחמן בשביל ששמעתי עליך שאתה הוא בעל אגדה מאי דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו כו' כך מי ממונה על בית של עולם הקב"ה בי"ה שמו על בית של עולמו ופי' המ"כ דר"ל על צעקת בני מדינה והעוות שנעשה בקרבה ומפרש בית כמ"ש הרמב"ן פ' ויגש ע"פ בי אדוני בייה את מעביר עלינו. ובפרש"י מצאתי דרך אחרת עכ"ד המ"כ. ורש"י מפרש הקב"ה ממונה על בית שלו הוא האדם