רל

דלעיל מיני' כמ"ש באלשיך בתלים. והיינו אתנו שע"י שישראל ממשיכים יחוד הוי' אלקים. ע"י יינה של תורה המשמח אלקים שממשיך שמחה בשם אלקים ע"י גילוי שם הוי'. לכן עי"ז יאר פניו שיהי' הארץ פנים משם אלקים. וכמו שאנו אומרים הוי' אלקינו. ועד"ז נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. אלקים דוקא גם כמ"ש בפי' צחוק עשה לי אלקים שהצחוק ותענוג עליון נמשך משם אלקים. גם כמ"ש בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י פ"א בפי' פלג אלקים מלא מים כו'. וע' בביאור דאלה מסעי בסופו בענין הארת פנים שבמל' שה"ס חותמו של הקב"ה אמת. ועמש"ל ב' בה"ז ר"פ בראשית בענין הטעם שהנשים הם יפ"ת ויפ"מ יותר מבאנשים כו' ומזה יובן ג"כ ענין אלקים כו' יאר פניו שהארת פנים דא"א מאיר בשם אלקים כו'. בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק פי' שבנפש יש בחי' פנים ואחור שהוא אתכפייא ואתהפכא וזהו יאר פניו אתנו שנבא לבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא:

קיצור אלקים יחננו כו' כי הארת פנים דא"א מאיר במל' יותר מבז"א ע"ד נעוץ תחלתן בסופן. ולכן אלקים דבראשית אפי' י"ג תיבין שהם יג"מ הרחמים. אלקים חיים. ותגל נפשי באלקי. השערות דת"ד קשין. החיה מגבורות. הצור. גם ממה שסיים משה התחיל דוד. ענין ויברכנו. יאר פניו ע"י אתנו. גם ע"י יינה של תורה המשמח אלקים נמשך שגם שם אלקים מדה"ד יאר פניו. עמ"ש בד"ה אד' שפתי תפתח. ובענין אד' מי יעמוד. גם יאר פניו אתנו שנבא לבחי' אתהפכא חשוכא כו':

ג לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. לכאורה י"ל ע"ד שבקש משה הודיעני נא את דרכך פ' תשא ל"ג י"ג וארז"ל פ"ק דברכות ד"ז ע"א מפני מה יש צדיק וטוב לו כו' ועין מזה ברבות פ' שלח פט"ז דרס"ז ע"ג אני אמרתי לפניך באיזה מדה אתה דן את עולמך הודיעני נא את דרכך העברת ממני (כמו לפני) ויעבור ה' על פניו ויקרא. אותה המדה שאמרת קיים לי ה' ה' אל רחום וחנון כו'. נשמע דפי' דרכך הם יג"מ שבהן מנהיג עולמו. וכן משמע עוד ברבות פ' שמות ר"פ ב' ע"פ יודיע דרכיו למשה כו' ע"ש. והנה צ"ל אע"ג שאין אנו מבינים ענין ההנהגה הזאת כמו שצעקו ע"ז הנביאים ירמי' וחבקוק מדוע דרך רשעים צלחה כו'. עכ"ז הן ודאי מדות רחמניות אלא שהוא ע"ד ואוהבו שחרו מוסר. ומאריך אף לרשעים. ע"כ ביקש דוד שיהי' לדעת בארץ דרכך. שיתגלו המדות שיראה לכל. איך שהן רחמניות והיינו ע"י אלקים יחננו ויברכנו כו' כנ"ל אז יאמרו בגוים הגדיל הוי' כו'. והרד"ק פי' ענין לדעת בארץ דרכך שהוא כענין מ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' ובמ"א נת' ענין ומלאה הארץ דעה שהוא כענין והאדם ידע כו' גלוי יחוד העליון כו'. וענין בכל גויים ישועתך ע' ברכות משפטים ספ"ל ע"פ כי קרובה ישועתי לבוא. ובמדרש תלים פי' שענין לדעת בארץ דרכך ע"ד הודעת בעמים עוזך תלים ע"ז ט"ו ושם כתיב אלקים בקדש דרכך כו'. והיינו ע"י הישועה שעושה לישראל דהיינו עושה פלא עי"ז הודעת כו'. ועד"ז נאמר נודע ביהודה אלקים שם ע"ו ב'. ומהו העוז. גבורה לגאלם בזרוע עוזך כו':

ז ישמחו וירננו לאמים. עיין מ"ש ע"פ הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים. וע' בפנ"י פ' הברכה ע"פ שמח זבולון בצאתך. וע' באלשיך כאן. ובהרמ"ז יתרו ס"ז. והענין י"ל שיהי' הקליפה שומר לפניו ולא מתנגד והיינו כמו שהי' קודם חטא עה"ד בחי' ימי קדם ע' בשל"ה די"ט ע"ב. וי"ל כמו מט"ט נקרא אמר שומר בזהר תרומה קל"א לפי שהוא נעל דשכינתא ושומר הרגל כו'. או י"ל כי יצחק רצה לברך עשו שיהי' לגבי יעקב כמו זבולון אצל יששכר כו' וטעה בזה כי הוא קליפה קשה