קנא

תתעכב בגוף ע"י מצות מעשיות (הג"ה עמ"ש בענין זבת חלב ודבר. שבחי' ודבש זהו המכווץ ומקיחים הדבר שלא יתפרד ליסודות. והיינו העונג שבקיום המצות שמעכב הנשמה שלא תפרד מהגוף כו' ע"ש:

קיצור הרמ"ז פי' הצלם הוא אמצעי בין הנפש לגוף. ופי' אדמו"ר נ"ע שמ"מ כיון שיש לו כח לחבר הנפש עם הגוף ע"כ בשרשו הוא גבוה יותר מהנרנח"י עצמן. ואפ"ל שזהו ע"ד החשמל דז"א ששרשו למעלה מז"א כי נמשך מחיצוניות בינה עכ"ה). זח"ג אמור ק"ד ברע"מ. נשא קכ"ב ב'. פינחס רנ"ה ב'. וסוכה תהי' לצל יומם כו' צל עם מ"ם איהו צלם. אך בצלם יתהלך איש. מ"ם סתומה אית לה ד' דפנות:

(ד) והבחיי פ' בראשית ד"ח ע"א ע"פ נעשה אדם בצלמנו כתב ופירוש בצלמנו תואר כענין שכתוב וצלם אנפוהי אשתנו בדניאל סי' ג'. וכתיב אך בצלם יתהלך איש (הג"ה וזה הפך ממ"ש הרמב"ם במ"נ ח"א פ"א שחילק בין תואר ובין צלם כרחוק מזרח ממערב עכ"ה) כדמותנו הוא דמיון הצורה כי הקרובים בענין אחד יקראו דומים זה לזה והכוונה בכתוב שיהי' האדם נעשה בענין שיהיה דומה לעליונים ולתחתונים. לעליונים מצד התואר וזהו הצלם. ולתחתונים מצד הדמות שידמה גופו ממש לעפר כ"כ הרמב"ן ז"ל משם החכם הרד"ק ז"ל עכ"ל. ובפ' לך דף כ"ד ע"א ע"פ קום התהלך בה כ' וע"ד השכל מלת התהלכות נזכרת אצל החכמה כענין שכתוב בהתהלכך תנחה אותך וכתיב אך בצלם יתהלך איש. היא צורת הנפש השכלית ולא נזכרה כ"א ביחידי הצדיקים מחפשי החכמה כו' ולפי שאברהם העתיק שכלו בחיפוש החכמות כו' הלוך ונסוע כו' ועכ"פ ההילוך הזה הוא תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף עכ"ל:

(ה) בשל"ה בהקדמת בית ישראל ד"י ע"א הביא דברי עה"ק פי"ח מחלק היחוד שהצלם הוא המחבר בין הנשמה והגוף כו' והשל"ה כ' ע"ד שיש בחי' ממוצעת בין א"ס לע"ס דאצילות שהם כגוף לגבי א"ס כו' כן באדם הגויה הרוחנית והוא הצלם ממוצע בין נשמה לגוף כו' והאריך ובפרק בע"מ מאמר שני דף מ"ד ע"א תירץ בזה על הקושיא בענין ואשר איננו פה מה מהני קבלת הנשמה על הגוף. והרי המצות הם חובות הגוף. ותירץ כי בשעת מעמד הר סיני היו כל הנשמות עם בחי' הגויה רוחנית שהוא הצלם. ושרש ודקות הגוף הוא בגויה זו. הרי נשבעו כל הדורות בנשמה וגוף רוחני. וע' בע"ח שער מ"א גבי שרש הגופות שבא"ק כו' ולפמש"ל דע"ס נק' גוף וא"ס נשמה להן. א"כ שרש הגופות זהו ע"ס הגנוזות שהן שרשי הכלים כמ"ש הפרדס שער י"א: