קכ

לג

א רננו צדיקים בהוי' לישרים נאוה תהלה. זח"א ר"פ בראשית דף ג' רע"א עאלת אות נו"ן אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למיברי בי עלמא דבי כתיב נורא תהלות ותהלה דצדיקים נאוה תהלה עכ"ל. ופי' בסה"מ סי' ע"ז וז"ל הכונה כי נו"ן כפופה הא נוקבא דהיא סוכת דוד הנופלת ונורא ה"ס התפארת המחבר ב' תהלות יחד תהלה עליונה בינה ותהלה תתאה מל' (ה'. ע"ד כלה עילאה וכלה תתאה הנז' בד"ה שיר השירים. ע') ולפיכך נק' נורא תהלות כאשר יעלה למעלה בסוד הדעת בתהלה עליונה יקרא נורא ותהי' בינה ארון לו לקבל ממנו כי נורא בהפך אתוון ארון וכן מטה בסוד תפארת במל' יקרא נורא ומל' ארון לו כנודע ולא יקרא נורא אלא בהיות אחת מב' תהלות אלו ארון לו והוא בתוכם עכ"ל (ה'. אמנם בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום דרוש השני פרק ב' כ' ובחי' נורא הוא גילוי ביטול זה שעל ידו יוכלל השני הפכיים (ר"ל בחי' נורא נמשך) מבחי' אל עליון כי הנה אל עליון היינו עליון למעלה מן ההשתלשלות שהם בחי' זיו וגילוי אור אבל אל עליון נאמר ישת חשך סתרו שהוא ענין ההעלם והעדר ההשגה דלמת"ב כלל סתימו דכל סתימין עכ"ל ובהביאור שם שלא נדפס בלק"ת כ' וז"ל והנה הכתר נק' נורא והוא בחי' תפארת דא"א כו' ואז נק' החכמה יראה עילאה דכאשר הכתר נק' נורא נק' החמה יראה שירא מן הכתר ומתבייש כמאמר בראשית ירא בושת עכ"ל. ונלע"ד ראי' לדבריו הקדושים מענין עשי"ת שנק' ימים נוראים והיינו מפני שבהם מאיר בחי' הכתר שזהו ענין לפני ה' תטהרו. תטהרו גימט' כתר. ע'):

(ב) זח"ב תרומה קל"ז סע"ב וז"ל ודא איהו רזא רננו צדיקים בגין דההוא נהר (פי' במק"מ יסוד דזעיר) כניש ונטל כולא מרזא דשמים ברדא עילאה ומקורא דחיי. פי' במק"מ ברזא עילאה אבא ומקורא דחיי בינה שיסוד אימא נקרא מקורא דחיי עכ"ל. וצ"ל מהו רננו צדיקים שמשמע שני צדיקים. ואפ"ל עפמ"ש בזהר פ' ויצא דף קנ"ג ע"ב וז"ל רחל אולידת תרין צדיקים והכא אתחזי הא שמטה דבין תרי צדקי יתבא לעלמין דכתיב צדיקים יירשו ארץ. צדיק לעילא וצדיק לתתא. צדיק לעילא מיניה נגדין