קטז

לא

ו בידך אפקיד רוחי. ברכות דף ה' תחלת ע"א. מד"ר בלק רע"ט ג'. זח"ב בסבא דמשפטים. ח"ג פ' במדבר דקי"ט א' פ' פינחס דרכ"ב ע"א מפסוק זה ופסוק ופקודתך שמרה רוחי. פ' קדושים דפ"ה ע"א. ויש להעיר מענין פקדת ארץ ותשוקקיה בלק"ת פ' במדבר בד"ה והי' מספר בנ"י. ועמ"ש ע"פ אלה פקודי המשכן. ואולי ע"י בידך אפקיד רוחי ממשיכים בחי' זו. וכמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון רפ"ג שבכל לילה היא חוזרת לבחי' ואתה נפחת בי כו' וכן משמע בפע"ח שער ק"ש שעהמ"ט ר"פ יו"ד וז"ל בידך אפקיד רוחי הענין כי הרוח הוא מצד ז"א לכן אין אנו מפקידין להם בסוד מ"ן אלא הרוחין שצריכה להם כדי להזדווג עם ז"א על ידן כו' עכ"ל. וע"ש באריכות. וע' פרדס ערך פקודה ובמא"א אות פ"א סעי' י"ג ושם ג"כ מענין והיה האוכל לפקדון לארץ:

כ מה רב טובך. פ"ה דסוטה דל"א ב' ירושלמי פ"ב דחגיגה עמה"מ ב' ד' קי"ד ב' קמ"ח ב' ק"ע ב'. מד"ר ג' ד':

(א) סוטה ס"פ כשם הנהו תרי תלמידי כו'. אשר צפנת ליראיך כו'. עד ומר מיראה וע"ש במהרש"א:

(ב) במד"ר פ' בראשית ס"פ י"א די"ד א' ר' פינחס בשם ר' הושעיה אמר אע"ג דאת אומר כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת. ולא שבת לא ממלאכת הרשעים (וע"ש במ"כ דמ"מ הגיהנם נח בשבת) אלא פועל עם אלו ועם אלו כו' ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך. ובזה נ"ל לפרש הפסוק שבמזמור שיר ליום השבת. כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן. ור"ל אע"פ שבשבת שבת ממלאכת עולמו. אבל שכר של צדיקים נמשך בשבת והוא הנק' פעולה פעלת לחוסים בך. וזהו כי שמחתני ה' בפעלת. והיינו ג"כ ענין במעשה ידיך ארנן דמבואר בגמ' פ"ק דכתובות דף ה' סע"א דמעשה הצדיקים נק' מעשה ידיך וע' בתו"א בד"ה ואתה תצוה את בנ"י:

(ג) בפ' לך פמ"ד דף מ"ח ב' ע"פ שכרך הרבה מאד האיך דאת אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והיינו כמש"ש ר"פ מ"ם הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. וא"כ מ"ש בש"ס דסוטה הנ"ל ס"א ומר מיראה משמע דהעובד מאהבה עדיף יעו"ש וקשה דהא יראה דאברהם ודאי יראה עילאה שלמעלה מבחי' אהבה ועז"נ אשר צפנת ליראיך. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול. והנה צפנת גימט' כתר לכן זה נמשך לבחי' יראה עילאה. ועפ"ז י"ל ענין אפיקומן שנק' צפון כי האפיקומן זהו בחי' מצה שלא הספיק להחמיץ כו' שהוא בחי' יראה עילאה כמ"ש בביאור ע"פ קול דודי:

(ד) ס"פ חיי פס"ב דס"ח ד' ורבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להן מתן שכרן וכ"ה בפ' מקץ פצ"ב:

(ה) בפ' ויגש פצ"ד ע"פ ויאמר ישראל רב לי. ובטוח אני שיש לי במה רב טובך. וכ' המ"כ ודרש רב על עוה"ב כו'. והטעם י"ל כי הנה פי' עוד יוסף בני חי שהוא בחי' יסוד הנק' חי. והוא ממשיך החיים מבינה הנק' עוה"ב במל'. וזהו עצמו ענין מה רב טובך כו' אשר פעלת. וכן בבניהו איש חי כתיב רב פעלים. וכדפי' בזהר בראשית ד"ו סע"א. ונמצא ע"י הבשורה יוסף בני חי אמר רב לי שבטוח הוא שיש לו במה רב טובך. וכן היסוד נקרא אמרו צדיק כי טוב. ועוד כי יוסף זהו ע"ש יוסיף ה' שנית ידו. במד"ר ר"פ שמות. והיינו תוספת האור לעוה"ב. ומזה יובן ענין הנ"ל ס"ב ולא שבת ממלאכת הצדיקים כי אזי דוקא נפתח שער החצר הפנימית הפונה קדים שהוא המשכות נשמות חדשות וזהו הנק' נשמת כל חי נשמתא דפרחא מחי העולמים כו' וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר ר"פ נח ע"פ אלה תולדות נח אלה פסל את הראשונים וזהו שאומרים