צו

כז

א לדוד ה' אורי וישעי. עמה"מ שער י"א פרק כ"ב דס"ח ב' בד"ה ענקים והארץ היתה תהו ובהו וחשך בחורבן בהמ"ק כו' מיד דייתי אור דאיהו קוב"ה דכתיב כי אשב בחשך ה' אור לי. במיכה סי' ז' ח'. ונאמר ה' אורי וישעי עכ"ל. וענין החשך ע"ד הסתר אסתיר פני. ולפ"ז ענין האור הוא יאר ה' פניו אליך. וע' מענין כי אשב בחשך ה' אור לי בת"א מקץ בד"ה רני ושמחי (הראשון) בפירוש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי שזהו"ע עד שקראה בתי ע"י אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת. גם ענין אורי ע"ד אל ה' ויאר לנו והיינו יג"מ הרחמים שעיקרן שם אל כנזכר בד"ה אני לדודי (הראשון) והוא המאיר בחדש אלול ע"כ מתחילים אז לומר מזמור זה:

קיצור סעי' א'. ה' אורי ע"ד כי אשב בחשך ה' אור לי והחשך נמשך מבחי' אסתיר פני. והאור הוא יאר ה' פניו גם ע"ד והוי' יגיה חשכי וכתיב אל הוי' ויאר לנו. ובחי' אל זהו התקון הראשון מי"ג מדה"ר המאירים באלול.

(הג"ה. וע' בת"א פ' מקץ דס"ח ע"ג בפ'י חשכי. דר"ל חשך הגוף ונה"ב שאין מאיר נר הוי' נשמת אדם בנה"ב והגוף ומ"מ והוי' יגיה חשכי יעו"ש ובפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי דקי"א סע"ג בענין עונותיכם מבדילים ולזה נתנה התורה כו'. ואפ"ל הוי' אורי היינו ע"י התורה שנאמר בה ותורה אור וע"ש דקי"ב סע"ב גבי וכן אור השמש הוא להאיר במקום חשך שאין בו אור והיינו שמש הוי'. וע' בד"ה וידבר ארלקים כו' וארא דצ"ד ע"א בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם אלא ע"י התורה כו' דעמלא דאורייתא לעילא מן שמשא הוא היינו למעלה מבחי' שמש ומגן. ולכן ע"י התורה הוי' אור לי ולפ"ז י"ל החשך נמשך מבחי' המגן דשם אלקים ע"י ריבוי ההשתלשלות דק"כ צרופי אלקים וע' בלק"ת ר"פ ואתחנן. וע"י שהתורה היא למעלה מבחי' הנרתק דשם אלקים ע"כ עי"ז ה' אור לי. ובילקוט פ' וילך דף ד"ש ע"ב כי אשב בחשך בחורבן בית ראשון ובית