פא

כב

ז ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם. חולין ו' פ"ט א'. ר"ח. בחיי ר"פ בהר:

חולין ספ"ו נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה. לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש. וע' באג"ה סי' ב' בד"ה קטנתי מכל החסדים. וע' במהרש"א שם בח"א פי' שדוד הזכיר שפלות היצירה פרטית שהיה בו לפמ"ש רז"ל שהיה ראוי להיות נפל ביצירתו אלא שניתן לו ע' שנה שהיו חסרים לאדם כו' ועז"א ואנכי בתחלת יצירתי ראוי להיות נפל וזהו תולעת ולא איש. וע"ש ענין חרפת אדם מפרש על ע' שנה הנ"ל שנתן לו מאדם כו'. והנה מה שדוד לא הי' לו חיים בעצם מבואר בזהר וישלח דקס"ח ע"ב ודוד מסט' דחשך קא אתיא ומאן דאיהו בחשך לית ליה נהורא כלל וליתליה חיים. ועיקר הענין כמ"ש הרמ"ז שם משום שדוד מבחי' סיהרא וסיהרא לית לה מגרמה כלום אלא מה דיהיב לה שמשא כמ"ש בזהר ס"פ ויחי דרמ"ט ע"ב. והנה משיח נק' בר נפלי ע"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת כמבואר בפרק חלק דנ"ו סע"ב. וע' בלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו בענין נפלה ולא