עג

וכסף רמ"ח מ"ע ויצחק וזהב שס"ה ל"ת. ויש בחי' בתורה שגבוה מב' הבחי' טל תורה שלמעלה מאתעדל"ת וזהו העשרה נימין כו':

(ט) ועמ"ש בזה פ' ויצא דקמ"ח סע"ב למלכא דאזיל לבי מטרוניתא כו' דאפי' אית ליה ערסא דדהבא והיא מתקינת ערסיא באבנין ישבוק דיליה ופי' בזח"מ ערסא דדהבא בינה ור"ל דלעיל מיניה פי' הזהר ע"כ יעזוב איש ז"א את אביו ואת אמו או"א ודבק באשתו מל' כי זהו ענין חתן חות דרגא שיורד מבחי' סוכ"ע להיות ממכ"ע וביום חתונתו מתן תורה. וע"כ בהיות ז"א בהיכלות דאו"א ע"ד בינה בן י"ה הרי ערסא דדהבא. משא"כ בירידתו למל' מתקינת ערסי' באבנין דהיינו ענין ויקח מאבני המקום י"ב בחי' דבריאה שנק' אבנים לבד לגבי אצילות ובינה. אעפ"כ וישכב על האבנים כי וישכח יש כ"ב כ"ב אתוון דאורייתא זהו בחי' הנחמדים מזהב וא"כ עדיף טובא מערסי' דדהבא והינו כי זהב הוא בינה ובעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות עד אשר לרעך. כנגד תרי"ג מצות במד"ר פ' קרח דרע"ב ע"א. ועם ז' מצות דרבנין הם תר"ך כנגד תר"ך עמודי אור הנמשכות מכתר עליו שהוא למעלה מעלה מבחי' בינה. וזהו הנחמדים מזהב כו'. ועמ"ש מזה ע"פ ביאור מאמר הזהר הנ"ל דפ' ויצא ומ"ש עוד מזה ע"פ ראה ריח בני. ואפ"ל עוד ההפרש בין ערסי' דדהבא ובין ויקח מאבני המקום כו' וישכב במקום ההוא זהו ההפרש בין יחוד דאו"א שבבחי' נשיקין שממנו נתהוו המלאכים שהם רוחני' ואשר משרתיו כולם עומדים כו' ובין זווג גופני שממנו נתהוו הנשמות שנק' זווג גופני וזהו ענין מאבני המקום כו' ואעפ"כ בזה נמשך מעצמיות החכמה כמ"ש בבה"ז פ' בלק על המאמר דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו כו'. א"כ עד"ז י"ל ג"כ פי' הנחמדים מזהב ומפז כו'. וע' עוד בת"א בד"ה וישב יעקב בפי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף כו' דפי' אלפי זהב וכסף זהו אהוי"ר וא"כ זהו ע"ד המלאכים שעומדים ברום עולם באהוי"ר. ואעפ"כ טוב לי תורת פיך. ועמ"ש מזה בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה:

(י) והנה יש להעיר לענין זהב ממ"ש בת"א בד"ה ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב ושם דקנ"ז ע"ב כ' כי שרביט הזהב הוא המשכת אור א"ס ב"ה והוא הוא חיות כל העולמות כמ"ש את שרביט הזהב וחיה עכ"ל וכפי הנראה ר"ל המשכת הקו וחוט מאוא"ס ובמק"מ פ' ויחי דרכ"ח ע"ב פי' שה"ס סמיכת גאולה לתפלה וכעין זה פי' בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול. ובמא"א שי"ן סעי' ס"ט כ' שרביט נק' היסוד ושרביט הזהב יסוד דבינה עכ"ל והי"נ ס' סוד שרביט עיין בכוונות אמן וע' בדרוש המאמר ג' פסיעות של אברהם אבינו מהרח"ו ז"ל עכ"ל והוא בספר חסד לאברהם. ובת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח ושם דנ"ח ע"א כ' והנה כתיב מנורת זהב כולה שכל ההמשכות מלעילא לעילא מריש כל דרגין הוא ע"י בחי' זהב שהוא בחי' שמאל כמ"ש מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד כו' עוד כ' שם דנ"ח ע"ג שהזהב הוא מנוצץ כעין ניצוצי וגחלי אש לוחשות וכך צ"ל בחי' רעותא דליבא ברשפי אש האהבה עכ"ל. והנה ארז"ל פרק לא יחפור דכ"ה ע"ב הרוצה להעשיר יצפין להחכים ידרים וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום (טעמו דריב"ל כמו מי שתורתו אומנתו חיי עולם פטור מן התפלה חיי שעה כי בכלל מאתים מנה). והנה השלחן הזהב שהיה בצפון ועליו לחם הפנים תמיד פי' הרמ"ז פ' תרומה דקנ"ג שהוא ענין זווג תדירי דאו"א שהם חיבור ויחוד אין ויש. להחיות העולמות. שצ"ל תמיד דוקא ההמשכה מאין ליש כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולכן תמיד היה חם כיום הלקחו רמז להתהוות הזווג התדירי. ועמ"ש מענין הזווג התדירי אין ויש בבה"ז פ' וירא ע"פ אחותי בת אבי היא. אך עכ"ז המשכה זו מאין ליש היא לחדש הישנות אבל ענין המשכת אור חדש ממש מאוא"ס להוליד נשמות חדשות זהו נק' זווג דזו"נ שנמשך מיחוד פנימי דאו"א ואו"א מקבלים