יט

היום תלים סי' נ"ב ג'. ולכן ארז"ל שצריך האדם לפייס עיוהכ"פ למי שפשע כנגדו כו'. שלא ישאר כעס ודין בלב חבירו עליו. כי ביוהכ"פ התגלות ע"ק:

(ג) פ"ב דחגיגה די"ב סע"ב דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ. היינו שבתחלה הי' במכון רקיע השני מערבות והוא מדת הגבורה כו':

(ד) אפ"ל פי' כי לא אל חפץ. אע"פ דקמי' כחשיכה כאורה כו' ואם צדקת כו'. ולכן ארז"ל במד"ר פ' בראשית ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ. וע' בדרוש עבדים היינו לפרעה. ובת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים כו'. ומ"ש במ"א בענין מ"ט עיזי מסגין כו'. עכ"ז אין בזה בחי' חפץ שהוא פנימית הרצון רק מבחי' אחוריים כו' אבל בחי' חפץ הוא כמ"ש השכל וידוע אותי כו' כי באלה חפצתי וע' במד"ר וישלח פרשה פ' בשלשה לשונות של חיבה כו' ארץ חפץ. וזהו כי לא אל חפץ רשע אתה כו':