תערובת

עיי"ע בישול. ברכת הנהנין (תערובת). הכשר כלים. חמץ (תערובת). מצות (תערובת). רוב.

א: קפב ו (מים פגומים ברוב יין).

ב: שלה, ד (יי"נ או משקין שזבו בשבת, שבטל במים ראשון ראשון, עד שרבה היין על המים).

אין מבטלין איסור בידים

ב: שכג, י (בשבת).

ג: תמב, ה (חמץ קודם הפסח, כדי לאכול אסור, וכדי להשהות מותר). תמב, טז ובשוה"ג (מין במינו יבש ביבש שבטל ברוב, מותר להוסיף עד ס' ולטחון כדי שלא יהי' חוזר וניעור בפסח, או כדי לבשלם ולאכלם יחד בשאר איסורים). תמב, יט בהגהה (נתערבו שוה בשוה אסור להוסיף ולבטל, ומותר להוסיף לחטים ולטוחנם כדי להשהות). תמב קו"א ג (הוכחות שאסור לבטל אף בזמן היתר. וכן לבטל מעט חלב במים, לבשל בו אח"כ בשר. שאני סכך שמותר לבטל). תמב קו"א ד (הוכחות שכדי להשהות מותר). תמב קו"א י (הוכחות להנ"ל - תמב טז. כשיש גרגירים שנתבקעו אסור להוסיף). תמז, מז (אסור לעשות נטל"פ לכתחלה. אסור לבשל לפסח בכלי חמץ שאינו בן יומו). תמז, נב (מותר ללבן יין לבן בחלב בהמה או חטה כדי לשתותו לבדו, וכשמתבטל בס' מותר לשתותו עם בשר, ואם סיננו קוה"פ מותר לשתותו בפסח). תמז, נג (המבטל בידים אין לו ביטול עולמית. הנותן יין בחבית שנדבקה בבצק חמץ נוקשה). תמז, סא (המבטל חמץ שעעה"פ במזיד אסור לו ולאנשי ביתו ומותר לאחרים). תנב, ו (כשמגעיל ביותר מס' או באינו בן יומו, אא"כ אינו נהנה ממי הגעלה). תנג, ח-יא (חטים נשוכות שנתערבו, מברר מתוכם עד שיתבטלו בס' וטוחנם כדי לאכול. שעורים נשוכות, או חטים שצמחו אסור, אא"כ יש בכשרים ס'. נתבקעו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר, כיון שבטל ברוב מותר להוסיף ולטחון). תנה, כח (מים שלא לנו במים שלנו, ב' דעות). תנז, כא (חלת חו"ל יבטל ברוב קודם אפיה ומותרת לכהן טמא). תסד, ב (המערב כדי לאכלו בפסח אין מתירין לאכלה).

ד: תקא, יג (כשמסיקים בכלים שלמים אסור להפוך באש, אלא מרבה עצים מוכנים ומסיקן). תקז, ג (עצים שנשרו מהאילן ביו"ט לתנור, או שהניחם שם נכרי, מותר להרבות עליהם עצים ולבטלן, כשהאיסור מד"ס וההנאה מהם היא אחר ביעורו). תקז קו"א ב-ד (כשהאיסור דרבנן ולא מקלי קלי, ב' דעות. שמן נ"ח שנתערב בשמן חולין). תקז קו"א ב (א"צ שיהי' גם מילתא דלא שכיחא). תקז קו"א ג (ההיתר הוא לא רק אחר שנשרף, אלא אפי' כשהם עדיין עצים). תקיג, ה (כשמבטל במזיד אינו בטל). תרכו, ט בהגהה (הטעם שסכך הפסול מותר לבטלו בסכך הכשר לכתחלה).

אפשר לסוחטו

ג: תמז, ס ד"ה ואם (זיתים שחתך קוה"פ בסכין של חמץ ונאסר הסמוך לחיתוך, ואח"כ בישל כל הזיתים יחד, נפלט ונתפשט בכל הזיתים).

ביטול בס', צירוף הקליפות והכלי

ג: תנא, לה (משהו הבלוע בסל לא נתבטל בתוכו בס'). תנא, עו (משהו הבלוע בשפוד לא נתבטל בתוכו בס').

ד: תקיג, ה (ביצה שנולדה ביו"ט ונתבשלה בקליפתה עם ביצים אחרות אינה צריכה ס'. וכשאינה בקליפתה והאחרות בקליפתן, הביצים והקליפות והמים מצטרפים לס"א).

בישול

ראה ערכו.

דבר שבמנין

ג: תמז, כ-כא (ככר שלם, אף שנחתך ממנו מעט. אוסר דוקא כשאסור מחמת עצמו).

דבר שיש לו מתירין

ב: שי, יט (אפר שהוסק בשבת, כשלא הוכר איסורו בטל ברוב). שיח, ד (כשיש צד היתר לא' הוי דשיל"מ אף למי שאין לו היתר. בישל במזיד בשבת ונתערב בשבת, נחשב דשיל"מ אף למבשל שנאסר עליו לעולם). שכ, ד (יין ושמן שזבו בשבת, כשלא הוכר איסורו בטל בס'). שכה, י (אין הולכין בו להקל בס' ד"ס, ויש מקילין כשנאסר כעין קנס). שכה, יד (כנ"ל). שלה, ד (דוקא במינו). שצז, יב (מים ומלח ותבלין חשוב מין במינו ואינו בטל בדשיל"מ).

ג: תמה, ח (אפר חמץ שנתערב). תמה קו"א ו (חמץ בערב פסח משש ומעלה, ב' דעות). תמז, יח (חמץ בע"פ אינו נק' דשיל"מ, שגם אחה"פ אין לו היתר אלא כשנתבטל). תמז, כג (כלי בלוע שאפשר להגעילו, לא נק' דשיל"מ בשאר איסורים, רק בחמץ, אפי' בע"פ משעה ה' ואילך). תמז קו"א ג ד"ה ואף (האוסרים בחמץ מטעם זה, היינו אף בשאינו מינו).

ד: תצז, ח (ס' מוקצה). תצז, כ (הזמין ב' יונים ומצא ג' אינו בטל). תצח, כד (אפר שהוסק ביו"ט ע"ג אפר של אתמול, שלא הוכר מעולם, בטל ברוב). תקז, ג (עצים שנשרו מהאילן ביו"ט, בטלין ברוב לבשל בהן, כיון שהאיסור מד"ס וההנאה מהם היא אחר ביעורו). תקז, ד (כשמתחמם כנגדן נהנה מגוף האיסור, ומ"מ כשהסיקן לבישול מותר ליהנות הנאה הבאה ממילא מהמוקצה). תקז, ו (איסור מה"ת אינו בטל אפי' כשנהנה אחר ביעורו). תקז קו"א ב (א"צ שיהי' גם מילתא דלא שכיחא). תקז קו"א ג (ההיתר הוא לא רק אחר שנשרף, אלא אפי' כשהם עדיין עצים). תקיג, ד (ביצה שנולדה ביו"ט, אפי' ספק נולדה ביו"ט, ונתערבה באלף, אפי' כמה תערובות, אינה בטלה. וביו"ט ב' יש להתיר התערובות שנתערב בה ספק). תקיג, ה (לא החמירו בדשיל"מ אלא בממשו ולא בטעמו, שבטל בס'. ביצה שנתבשלה עם ביצים אחרות). תקיג, ו (לא החמירו בדשיל"מ אלא מין במינו. ביצה שנתבשלה עם תבשיל). תקיג, ז (ביצה שנתבשלה לתת טעם בתבשיל או ללבנו חשובים מין במינו, ואף אם אין בה לתת טעם בעצמה נאסרת מטעם דשיל"מ). תקיג, יב (ס' מד"ס שנתערב באחרות בדשיל"מ אינו בטל). תקיג קו"א ב (ס"ס מותר אף בדשיל"מ לצורך. קיי"ל שיו"ט שני אין לו דין ס', וקיי"ל שס' א' בתערובת אסור, וקיי"ל לאסור בב' תערובות. מ"מ יש לסמוך על המקילין כשהוא ס' והוא יום ב' והוא ע"י תערובת והוא לצורך יו"ט). תקיג קו"א ג (מין במינו אף איסור הנבלל ואינו ניכר אינו בטל). תקיג קו"א ד (קיי"ל כרוב הפוסקים שכשבא לתת טעם חשיב מין במינו לענין דשיל"מ). שם ד"ה ועיין (אם טעמו בטל בדשיל"מ). תקיג קו"א ה (אי אזלינן בתר רובא בדשיל"מ, ב' דעות). תקטו, ג (ספקו בד"ס אסור, ס"ס מותר). תקטו, טז (ס' הובא מחוץ לתחום ביו"ט א'). תקטו קו"א ה (ספק נלקט וניצוד בראשון של ר"ה, אסור בשני מטעם דשיל"מ).

דוחק סכין ומדוכה ומכתשת

ג: תמז, מ (דבר חריף שנחתך בס. שאינו ב"י נאסר). תמז, נה (דבר חריף שנידוך במדוכה שאינו ב"י נאסר). תמז, נז (אין דיכת דבר שאינו חריף מפליט מהכלי, אלא מבליע מכלי שאינו נקי). תמז, נט (כנ"ל - תמז, מ). תמז, ס (חתך בו זיתים נאסר מעט סמוך לחתך או בכל גופן). תנא, נד (תמכא שחתך בס. של חמץ). תנג, ה (טעם שעורים הבלוע במכתשת, כיון שאינו חריף אינו נפלט בכתישה).

עיי"ע הכשר כלים (סכין ומדוכה).

דרך עשייתו בכך

ג: תמב, ו (אינו בטל באלף). תמב, כב (כנ"ל). תמב קו"א ה (הוכחות להנ"ל). תמב קו"א יא (כל מאכלי הרופאים לחולים נק' דרך עשייתו).

ראה גם לקמן אצל מעמיד.

הבל

ג: תנא, כו (ע"י הבל שעולה מהתבשיל שבאלפס נאסרת הקדרה שהניחו ע"ג). תנא, נט (אסור לערות מכלי עם שומן כשר לנר דולק עם שומן טרפה, שה. עולה ע"י נצוק המחברם, וכן בקדרה שהגעילו ממנה בעירוי מכלי ראשון). תנא, סה (גג התנור קטן נאסר מה. התבשיל). תנא, סח (כנ"ל).

הדחה

ג: תמז, לד-ה (בשר ששהה בחדר שמרקדין הקמח, ע"י ה. נדבק מאד ואינו עובר). תמז, לו (בשר שנמלח בבשר שלא נבדק, צריך שריה וה. ג"פ). תמז, לז (בכרכשות אינה מועלת). תמז, מא (בשום שעל הבשר מועלת). תמז, נח (חתך בסתם סכין צריך ה. קשואין שנחתכו אין ה. מועלת בהן). תסה, ה (בשר צונן שנפל לתוך חלב סגי בשטיפה וה. ובחמץ בפסח, כשמשפשף מורסן באווז, חוששים שנכנס בנקבים. וקודם הפסח סגי בשפשוף וה.). תסז, מט (חטה מבוקעת שנמצאה על בשר חי. בנגובים, אפי' ה. א"צ). תסז, נה (כנ"ל).

עיי"ע בשר בחלב (הדחה). הכשר כלים (הדחה).

זה וזה גורם

ג: תמב, יא (במעמיד, זוז"ג מותר). תמה, י (יש בחמץ כדי לאפות, אחר שהסיקו בעצים, אסור. אין בהסיקו כדי לאפות, זוז"ג מותר. אפה מליל ט"ו ואילך, ב' דעות). תמה קו"א ג (בחמץ ששורפין וזורקין לים). תמה קו"א ו (זוז"ג בע"ז וחמץ שאסורים במשהו, ב' דעות. כשהוא רק שבח שאפשר זולתו, מותר לד"ה). תנ, יח (האכיל בהמתו חמץ מותר לשחטה ולאכלה בפסח).

עיי"ע מלאכות שבת (שנים שעשו). מסייע.

חוזר וניעור

ג: תנב, י (כשבטל בס' ואח"כ נוסף בו).

עיי"ע חמץ (תערובת, חוזר וניעור).

חריף

ג: תמז, כז-ח (דבר שהוא מלוח הרבה, אף ששרויין במים). תמז, כט (ציר היוצא מהמליח). תמז, מו (מרקחת מדבר קיוהא. יי"ש). שם בהגהה (חלב הנמצא בקיבה, שמעמידים בו גבינות). תמז, נה (מלח, בוסר). תמז, ס (זיתים). שם ד"ה וכל (כשנתן עליהם מים הרבה מהזיתים נתבטל חריפותן). תנא, נד (תמכא).

ראה גם לעיל אצל דוחק הסכין. לקמן אצל נותן טעם בן נותן טעם. נותן טעם לפגם.

חתיכה הראויה להתכבד

ג: תנג, יב (אינה בטלה, אא"כ נאבדה א' מהן שמותר מטעם ס"ס, והתירו דוקא כשאוכל בב"א מעט מחתיכה זו ומעט מחתיכה זו).

טעם כעיקר דאורייתא

ג: תמב קו"א ו. תמו קו"א א ד"ה והנה. תסז, מג.

טעמו ולא ממשו

ג: תמב, ז (מה"ת אסור לאכלו). תמב קו"א ו-ח (שיטת ר"ת וסיעתו שההיתר נתהפך לאיסור ולוקה על כזית, שיטת ראב"ד וסיעתו שאסור מה"ת ואינו לוקה, שיטת רמב"ם ורש"י שאיסורו מד"ס). תמו קו"א א ד"ה והנה (שיטות הנ"ל).

יבש ביבש

ב: שי, יט (אפר שהוסק בשבת באפר שהוסק מאתמול, בטל ברוב).

ג: תמב, יד-טו (אם נתהפך להיתר ומותר לבשלם ולאכלם ביחד, ב' דעות. לד"ה נעשה היתר מה"ת, ולכן מותר לאכלם זא"ז). תמב, טז ובשוה"ג (וכן מותר להוסיף עליו לבטלו בס' כדי לבשלם ולאכלם יחד). תמב קו"א ג (י"א שקמח בקמח הוא יב"י). תמז, א (כנ"ל). תמז, טז-יז (כשמתבטל, יסיר א' מהם). תנג, ט (חטים בחטים שנטחנו יחד, ב' דעות אם הם יב"י, נאפו יחד אינם יב"י). תנג, יג (העיקר כדברי האומרים שקמח בקמח נבלל יפה ובכל מעט קמח יש ת. משניהם). תסו, י (קמח בקמח, ב' דעות). תסז, ז (בטל ברוב, הרבה ממנו).

ד: תצח, כד (אפר שהוסק ביו"ט באפר שהוסק מאתמול). תקא, יג (שברי כלים בעצים המוכנים להסקה).

ראה גם לקמן אצל נאכל. נתערבו באחרות. עיי"ע איסורי הנאה (פדיון). חמץ (פדיון).

יבש בלח

ג: תמב קו"א טו (אינו בטל אפי' אינו ניכר מפני דקותו). תסו, ט-י (ב' דעות).

ראה גם לקמן אצל ניכר איסורו.

כבוש בצונן

ג: תמז, כד (כ. ביין בסוף המעל"ע נעשה כמבושל). תמז, כז (כ. במים או ציר מפליט מכלי במעל"ע, ונאסר רק מה שמונח בתוך המים והציר). תמז, כח (כ. מפליט בסוף המעל"ע ונפגם טעמו). תמז, נא (אינו מפליט מכלי אלא במעל"ע). תמז, ס ד"ה ואם (מועיל רק לאסור ולא להתיר ולומר שהאיסור נפלט). תנא, ס (כ. כ"ד שעות רצופות כמבושל). תנא, סג (כנ"ל – תמז, כח). תסא, יב (מצה שנשרית במים כ"ד שעות כמבושל). תסב, יט (חטה שהתה בתבלין כמה ימים, לא נבלע כלום ביבש). תסז, מ (מעל"ע). תעג, כט (ב' דעות אם הוא כמבושל. כ"ד שעות רצופות).

ד: תקכז, יב (מעל"ע כמבושל). תרמח, כה (כנ"ל).

עיי"ע חמץ (תערובת, כבוש).

כבוש בציר

ג: תמז, כט (כ. בציר כשיעור בישול, נבלע הציר החריף בכלי). תנב, כ (נבלע בבשר אף כשטרוד לפלוט את דמו). תסז, מב (דוקא כשהוא בתוך הציר, ולא כשהוא ע"ג כרוב ואין הציר עולה ע"ג). תסז, נו-ז (כשיעור בישול. חתיכה שלמעלה מהציר). תעג, כט (בכדי שירתיח על האור).

ד: תקכז, יב (בכדי שירתיח על האור, כמבושל). תרמח, כה (כנ"ל).

כדי נטילה

ג: תמז, כא. תסז, לו (כרוחב גודל). תסז, מג. תסז, מה.

כדי קליפה

ב: שיח, יט-כ (בעירוי מכ"ר).

ג: תנא, סו-ז. תסא, יח. תסז, נ-נא (במליחה). תסז, סא-ב. תצד, טז.

כזית בכדי אכילת פרס

ג: תכט, הקדמה (חמץ בפסח שאין נותנים לטעם אלא לקיוהא, אסור מה"ת). תמב, ט (היתר נתהפך לאיסור). שם בהגהה (כשא"א לשתותו בכדא"פ מחמת חריפותו). תמב קו"א ו-ח (שיטת רבנו חיים וסיעתו שההיתר נתהפך לאיסור ולוקה על כזית, ושיטת ראב"ד וסיעתו שאינו חייב אא"כ אוכל פרס שלם). תמו קו"א א ד"ה והנה (הסכמת הפוסקים כרבנו חיים הנ"ל).

עיי"ע ברכת הנהנין (תערובת). מצות (תערובת). שיעורי תורה (כזית בכדא"פ).

כל דפריש מרובא פריש

ג: תנג, יח (בני הכפרים שמביאים לעיר למכור, או א' ממוכרי העיר שהביא לבית הישראל למכור).

ד: תקיג, ט (בביצים שמביא הנכרי למכור ביו"ט).

לח בלח

ג: תמב קו"א טו (אם קמח בקמח נק' לב"ל). תמז, א (מונח ברוטב רותח נק' לב"ל. אם קמח נק' לב"ל, ב' דעות).

ד: תצח קו"א ו (הוכחות שאינו מתערב בשוה בכל החלקים, ומ"מ כשיש ס' פעמים כמותו נתבטל).

מין במינו

ג: תמב, יג (טעמן שוה. קמח שנבלל בקמח, בטל ברוב מה"ת). תמז, א (ששוים בטעמן). תפט, ל (צריך ס' מד"ס, ואין להחמיר בפליטת כלים מסתם תבואה, שמא חדש הוא).

ד: תקיג, ז (ביצה שנתבשלה לתת טעם בתבשיל או ללבנו חשובים מב"מ, ואף אם אין בה לתת טעם בעצמה נאסרת מטעם דשיל"מ).

ראה לעיל אצל דבר שיש לו מתירין.

מלוח

ג: תמז, כו (אינו מפליט מהכלי). תמז, כח (כשאינו מ. הרבה המים מבטלין חריפותו). תמז, נו (יש מי שאומר שמ. מפליט מהכלי). תנא, לח (מ. מבליע בכלי, ואינו מפליט מהכלי). תנה, כט-ל (כרותח, דוקא כשמלוח הרבה. לענין לישת מצות). תסב, כ-כב (נמצאה חטה שנתרככה במלח קוה"פ צריך להסיר מהמלח כרוחב גודל, ובתוה"פ טוב לכתחלה להשהות כל המלח). תסז, נ (חטה שנמצאה על הבשר אחר מליחה צריך ליטול כדי קליפה, במקום מגעה או בכולו). תסז, נא-ד (מתי מחמירין לאסור כולו, ושאר החתיכות שנמלחו יחד). תסז, נח (בשר מלוח מים מבטלין חריפותו).

עיי"ע חמץ (תערובת, מלוח). מליחה.

מעמיד; מחמץ; מתבל

ג: תמב, י (מעמיד אפי' באלף לא בטל. כאלו עומד בעינו. מי דבש רביעי יש מתירים). תמב, יא (זה וזה גורם מותר). תמב, יב (מחמץ). תמב קו"א ט (במי דבש הד', חילוק בין חמץ שעעה"פ והעמיד בו לבין העמיד בו ועעה"פ. בחלב עכו"ם). תמז, מו בהגהה (אינו אוסר באלף אלא כשאסור מחמת עצמו). תמז, מז (קוואסניק מחמץ ע"י חמץ הבלוע בו). תמז, סב-ג (בחמץ שעעה"פ רואים כאילו הוא עומד בעין, ג' העיסות הראשונות אסורות, והד' מותר). תפט, ל (יי"ש ומי דבש שהעמידו בשמרי שכר חדש).

ד: תקיג קו"א ד ד"ה והך (דבר שבא לתקן התבשיל או לתבל, אינו בטל בס'. ואם אין בו כדי לתת טעם רק בצירוף מינים אחרים, בטל בס' אבל נק' מין במינו).

ראה גם לעיל אצל דרך עשייתו בכך.

נאכל א', או נאבד או נפל לים

ג: תמז, יד (אפי' חמץ, הותרו כולם). תנג, יב (התירו דוקא כשאוכל בב"א מעט מחתיכה זו ומעט מחתיכה זו).

ד: תצז, כ (אפי' דשיל"מ, הנשארים מותרים).

נותן טעם בן נותן טעם דהתירא

ג: תמז, מה-ו (רק בבשר וחלב או גם בחמץ, ב' דעות. נ"ט ג' לתוך הכלי מותר לד"ה. בדבר חריף אסור לד"ה).תנא, סא (כנ"ל). תנב, יג (כנ"ל. נ"ט ג' לאוכל יש אוסרים). תצד, טז (בדיעבד מותר ולכתחלה אסור). תנב, יא-ב (ע"י הגעלת כלי שאינו בן יומו נעשה ג' נ"ט של היתר). תנב, יג (וכן ע"י הגעלת כלי מחמץ קודם זמן איסורו). שם בהגהה (דגים שנתבשלו בקדרה של בשר יש אוסרים לאכול בחלב, אף שהוא ג' נ"ט דהתירא. ומ"מ מודים בטעם ג' שנבלע בכלי שאינו חשוב טעם לאסור). תנא, יד (כשמגעיל כלי בשר וכלי חלב באותה יורה זא"ז יש כאן נ"ט בנ"ט דהתירא, משא"כ כשמגעילן יחד). תסז, מו (אף שאסרינן נטבנ"ט בחמץ, אינו אוסר במשהו). תצד, טז (לכתחלה אסור לעשות נ"ט בנ"ט).

עיי"ע הכשר כלים (התירא בלע).

נותן טעם לפגם

ג: תמז, ח (בחמץ בפסח, ב' דעות). תמז, יז (כנ"ל). תמז, יח (בע"פ אינו אוסר). תמז, יט (עיסת חמץ ושעורים נטל"פ במים). תמז, כז (מליח הכבוש בכלי שאב"י, חריפות המלוח הרבה מבטל פגימת הטעם שנבלע בו). תמז, כח (כבוש מפליט בסוף המעל"ע ונפגם טעמו). תמז, כט-ל (ציר שנכבש ונבלע בכלי, הציר מחריף את הטעם המשובח שבאותו מקום מהכלי בכל עביו, ואינו נפגם לעולם). תמז, לא (מנהגינו לאסור נטל"פ בפסח). תמז, לג (כשחריפותו ביטל פגימת טעם החמץ שנפלט לתוכו, ונתייבש הבשר נתבטל טעם החמץ שבו). תמז, מ (דבר חריף שנחתך בסכין שאינו ב"י נאסר). תמז, מו (דבר חריף מבטל פגימת טעם שנפלט מהכלי, וטעם חריף שנבלע בכלי אינו נפגם לעולם). תמז, ס (זיתים שנכבשו בכלי שאינו ב"י נטל"פ). תנא, לג (העיקר שנטל"פ מותר אף בפסח). תנא, לג. תנא, מא (המנהג לאסור בפסח. ויש נוהגים לאסור בכיסוי הקדרה אף בשאר איסורים). תנא, סג (הכניס מי דבש לחבית יי"ש, טעם יי"ש אינו נפגם. הכניס לחבית שכר, ע"י כבישה מעל"ע נפלט טעם פגום. טעם שכר פוגם ביין. השאירו בחבית בפסח, מנהגינו לאסור נטל"פ). תנא, עו (צלה בפסח בשפוד חמץ שאינו בן יומו, מנהגינו לאסור). תנב, ו (לכתחלה אסור לבשל בכלי שאינו בן יומו).

עיי"ע הכשר כלים (אינו בן יומו).

ניכר איסורו

ג: תמב, כו (אינו בטל, אפי' אינו ניכר מפני דקותו). תמב קו"א טו (כנ"ל, וכן ביבש בלח, אף שאינו ניכר, שמובדל במקומו. פירורים בקמח, ביין). תמז, כד (פרוסת פת שנפלה ליין ונטלה משם קוה"פ, חוששין שנשארו פירורין וצריך לסנן). תמז, כה (פירור דק שעובר תוך נקבי הבגד אוסר היין, וצריך סינון בבגד עב קצת). תמז, מג (פירור דק בשומן, וצריך סינון בבגד עב קצת). תסב, ו (מצות הקטופות במי פירות, אף שיש במים ס' נגד הקיטוף). תסד, ב (חרדל מעורב ביין). תסו, ט-יא (פירורים דקים בקמח, קודם אפיה ואחר אפיה, ב' דעות. לענין להשהות שהוא ספק מד"ס בפחות מכזית, יש להקל). תסז, כט (פרוסת לחם או עיסה שנפלה למים או יין והסירה קוה"פ, חוששים שנשארו פירורין וצריך לסנן). תסז, מז-ח (וכן כשנמצאה בבאר. וטוב שיסנן בכל פעם ששואב מבארות שלא נזהרו בהם).

ד: תקז, ה (אינו בטל). תרכו, ה (אפי' באלף לא בטל. הטעם שסכך הפסול המעורב בכשר בטל). תרכו, ט בהגהה (הטעם שסכך הפסול בטל לדעה הב' שם).

נתהפך לאיסור

ראה לעיל אצל טעמו ולא ממשו. כזית בכדא"פ.

נתהפך להיתר

א: סדר ברה"נ יא, ה (מור, שיש בו חשש דם, ב' דעות).

ג: תמב, יד-טו (תערובת יבש ביבש, ב' דעות). תסז, טו-ז (דבר שנפל לדבש נתהפך לדבש וי"א שנפקע איסורו).

נתערבו באחרות ואחרות באחרות

ג: תמז, טו-ז (יבש ביבש, תערובת הג' מותרת, משא"כ לח בלח באיסורי משהו).

צליה ואפיה

ג: תמז, ד (חם בחם בלא רוטב אוסר כרוחב אגודל. לא הסיר ובשלו). תמז, ו (היתר שמן מפטם טעם האיסור הנפלט ומפעפע בכל ההיתר). תמז, ז (אין אנו בקיאים בין בשר כחוש לשמן, ואין מקילין אלא בחמץ ומצה שאין בהם צד שמנונית). תנא, נו (ככר חמץ שנגע במצה אוסר כרוחב גודל, ואיסור הבלוע ברחת די בקליפה, ולכלוך חמץ שמן אוסר כולו). תנא, סו (תנור שלא הוכשר אוסר כדי קליפה, אם התנור או המאכל חם. ואם המאכל שמן נאסר כולו. ואין אנו בקיאים). תנא, סו (אין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב). תסז, נט-סא (חטה בתרנגולת כחושה צלויה אוסרת מדינא רק כדי קליפה. חילוק בין צלי להבהוב).

עיי"ע אפיה. הכשר כלים. חמץ (תערובת, צליה). צליה.

קבוע

א: לב, עה (כמחצה על מחצה).

ב: שכט, ב (כמחצה על מחצה. ט' נכרים וישראל אחד ופירש א', לענין פקו"נ חושבים כק. שנשאר הקביעות במקומו. נעקרו כולם עדיין ק. הם. נעקרו בזא"ז א"א להקל מטעם ק. תינוק שנמצא בעיר שרובה נכרים, ב' דעות).

ג: תלט, א-ג (כמחצה על מחצה, כשנולד הספק במקום קביעות). תנג, יח (ק. כמחצה דוקא כשהאיסור ברור, ובמקום קביעותם בבית או בשוק).

ריח

ג: תמז, ט-יא (בשאר איסורים אינו אוסר, ובחמץ בפסח ב' דעות. אם ההיתר או האיסור חריף אסור אף בשאר איסורים).

עיי"ע חמץ (תערובת, ריח).

שמן, כחוש, מפטם

ג: תמז, ו (היתר ש. מפטם טעם איסור הנפלט ומתפשט בכל ההיתר). תמז, ז (אין בקיאין לחלק בין בשר ש. לכ. מלבד דברים שאין בהם צד שמנונית). תמז, ט (ריח צלי ש. מפטם ריח הפת ומוליך עמו ריח הכ. ומבליעו בצלי). תמז, כב (תרנגולת ש. או למנהגינו שאין מחלקין בין כ. לש.). תסז, נא-ב (חטה שנמצאה בתרנגולת מלוחה, אם גם במלוח מפטמת שמנונית הבשר את טעם החטה שנבלע בו, לאסור כל התרנגולת, ב' דעות. ומ"מ אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה. אין אנו בקיאין בין בשר כחוש לשמן). תסז, נג (אם גם לענין חמץ, שאין שייך בו שמנונית, אנו מחמירין במליחה שמפעפע בכולו ומחתיכה לחתיכה, ב' דעות). תסז, נד (כשיש להסתפק שהחטה נגעה גם בשאר החתיכות. כשנתבשלו אח"כ יחד). תסז, נט-ס (חטה בתרנגולת צלויה, כחושה, שמנה, על השפוד). תצד, טז (חלב שנבלע במרדה אוסר כולה, ולחם שמוציא עם המרדה נאסר כדי קליפה).