תלמוד תורה

עיי"ע יום טוב (דרשה). נטילת ידים (לת"ת). קריאת התורה. שבת (עסק התורה). שנים מקרא ואחד תרגום.

א: א מהדו"ב, ט (גדול תלמוד המביא לידי מעשה וידיעת הת.). מז, א (העוסק לשמה ומברך עליה זוכה שלא ימושו גו'). מז, ז (חייב לעסוק בה תמיד). מז, י (נשים חייבות ללמוד הל' הצריכות להן). מח, ג (להתנועע כשקורין בת.). נ, ג (אבל אסור בת"ת). נג, לא (קודם לכל). קי, ט (בדרך יעסוק בת.). קי, י (כשנכנס לבהמ"ד יתפלל בכניסתו יהי רצון כו' וביציאתו מודה כו'). קנה, א (כ"א חייב בת"ת אפי' עני המחזיר על הפתחים). קנו, א (מתפרנס מאחרים – חייב ללמוד יומם ולילה. הצריך לפרנסה – מלאכתו ארעי ותורתו קבע). קפז, ז (נשים).

ב: רצ, ג (לקבוע לימוד ברבים בשבת). רצ, ד (לא לקבוע סעודה בעת המדרש). רצ, ה (פועלים ובעלי בתים בשבת). רצב, ו (לא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב בשבת, רק קודם מנחה. חכם שמת אין לומדים בחבורה, רק שנים שנים בבתיהם).

ד: תרטז, יא (הכל לומדים עכשיו. הת. מתשת כחם).

ה: א, יד (נשים). ת"ת ב, יב-ג (להוציא בשפתיו, אא"כ בשעת עיון. ע"ה שמוציא בשפתיו ואינו מבין, בתשב"כ מברך ברכת התורה, ובתשבע"פ אינו לימוד). ג, א (מצוה לימוד ומצות ידיעה). ג, ג (הלל מחייב עניים). ג, ד (אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם כו'). ג, ה (אפי' עני המחזר על הפתחים). ג, ו (המהלך בדרך ומפנה לבו כו'. אפשר לו לעסוק בד"ת ואינו עוסק כו'. מושב לצים). ג קו"א א ד"ה ומכל (מצות לימוד ומצות ידיעה). שם ד"ה ורבנן (מצות ידיעה הותרה מכללה, הנהג בהם מנהג ד"א). שם ד"ה והנה דו"ה ומיהו זה (הוכחות לחילוק שבין מצות ידיעה שבתחלת לימודו, למצות והגית אחר שלמד כל התורה, או מי שאין תלמודו מתקיים בידו). שם ד"ה ולרבי (ת"ת מדברים שאין להם שיעור אף למטה). ד, ב (שקול כנגד כל המצות, שהוא מ"ע ומביא לידי מעשה המצות). ד, ג (ילמוד אפי' שלא לשמה, אלא לקבל פרס בעוה"ב או לשם כבוד וגדולה. הלומד ואינו מקיים, ב' דעות. סם המות. מוסיף חיות בקליפות לפי שעה). ד, ו (אין להם שיעור, אף למטה). ד, ז (שקולה כנגד כל המצות, וכן שכרה ועונשה. תחלת דינו של אדם). ד, ט (מתקיימת במי שממית עצמו עליה. לימוד בקול). ד, י (עיקר הלימוד בבהכ"נ, ועדיף בבהמ"ד בחבורה. חרב אל הבדים).

אגדה

א: נד, ד (דרשת הפסוק. קדיש אחריו). קנו, ד (למד דברי א. שמתוך כך אתה מכיר כו').

ב: רצ, ג (לדרוש בשבת בדברי א. להכניס יר"ש).

ג: תכט, ד (ביו"ט דורשין בא. מענינו של יום).

ד: תקכט, י (ביו"ט דורשין בא. עד אחר חצות היום). תקכט קו"א א (מענינו של יום).

ה: ת"ת א, א (דרשת הפסוקים). א, ד (לימוד ההלכות קודם ללימוד ההגדות). ב, א (בכלל משנה). ב, ב (מתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו. רוב סודות התורה גנוזים בה). ג, ד. ג קו"א א ד"ה אלא.

בחנם

ה: א קו"א ז מה אני בחנם כו'). ת"ת א, ב (מה אני בחנם כו'. מלמד יכול ליקח שכר שימור או שכר בטלה הניכר). א קו"א ג (שכר שימור או שכר פיסוק טעמים). ג קו"א א ד"ה אלא (גם קדשים וטהרות צריך ללמד בחנם). ת"ת ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס מדיינות והוראות ומלמדות, שלא יהי' משתמש בכתר תורה ויהי' שכר בטלה, כשאין לו פרנסה, כשמניח מלאכתו כדי לא ליבטל מת"ת, או שרבים צריכים לו).

ו: מציאה קו"א ב ד"ה והנה (שכר שימור).

עיי"ע בית דין (נוטל שכר לדון). עדות (נוטל שכר להעיד).

בידים מטונפות

א: א מהדו"ב, ו (בדבור אסור בהרהור מותר). א מהדו"ק, ה (כנ"ל). ג מהדו"ק, ג (עד שינקה בכל מידי דמנקי). צב, ו.

ה: ת"ת ג, ח (אסור לת"ח לעמוד במקום טינופת, שא"א בלא הרהורי ת. בבה"כ ומרחץ לא חששו).

עיי"ע ידים. נטילת ידים (לתלמוד תורה).

בלילה

א: א מהדו"ב, ב (אחר תיקון חצות, תשבע"פ). א מהדו"ב, ג (שכינה כנגדו. חוט של חסד משוך עליו ביום. נקרא עבד ה'). א מהדו"ק, ח (בלילה תשבע"פ. בשמחה. לחבר יום ולילה בת.). פסקי הסדור תרכח (קודם חצות – משניות. אחר חצות – זהר).

ג: תצד, ג (בליל חה"ש – תשבע"פ).

ה: ת"ת ד, ח (רוב חכמתו לומד בל. חוט של חסד משוך. מט"ו באב יוסיף כו').

בנים ותלמידים

ה: ת"ת א, א (מ"ע מה"ת ללמד בנו. משיתחיל לדבר - תורה צוה, בשנת רביעית - אותיות, חמישית – תשב"כ, בן ו-ז – מוליכו למלמד, בן עשר – משנה, בן ט"ו – תלמוד, בן כ' – פלפול התלמוד). א, ב (לתלמידים בחנם, מלבד הצריך שימור, או שכר בטלה). א, ג (שכר מלמדים מקופת הקהל או האב, מלמד א' לכ"ה ת.). א, ד (כופין האב). א, ו (עד שיוכל הבן ללמוד בעצמו). א, ז (יספיק צרכי בנו בזמן לימודו. מתי לימוד בנו קודם ללימודו. ממעות מעשר וחומש). א, ח-ט (ללמד בן בנו. אם חייב לשכור לו מלמד ולכופו ללמוד, ב' דעות. ללמד הת. שנק' ב.). א, י-יג (סדר הלימוד, כל היום ומקצת הלילה, שבת ויו"ט וע"ש ועיו"ט. לא יתרשל המלמד. לא יכהו אלא ברצועה קטנה. מלמד שאין לו אשה). א, יד (אשה פטורה מלימוד בנה ושכר לימודו, אבל שכרה גדול). א קו"א א ד"ה דהיינו (הוכחות שחובת לימוד בנו עליו הוא גם בתשבע"פ, אלא שעד שיגיע לבן שש ילמדו בעצמו תשב"כ, ואח"כ יוליכו למלמד). שם ד"ה ולזה (חיוב האב לשכור לו מלמד ולכופו לילך למלמד). שם ד"ה ועד וד"ה אבל (הוכחות לב' הדעות דלעיל א, ח-ט). שם ד"ה והנה (בן חמש למקרא – חמישית. בר שית מוליכו למלמד – שלמות). שם ד"ה ולפי (חיוב ללמדו נ"ך). א קו"א ב (הוכחות שבימיהם דיברו כולם בלה"ק ולא למדו פיה"מ, רק בזה"ז). א קו"א ג (שכר המלמדים מקופת הקהל מדינא, לכ"ה תלמידים. לפירוש המילות. ללימוד משנה וגמרא. הטעם דלא נהוג האידנא לפרוע מקופת הקהל). ב, ד (המלמד בן בנו כאלו קבלה בהר סיני). ג קו"א א ד"ה והנה (אחר שלימדו תורה ילמדו אומנות). ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס ממלמדות). ד, יז (לתלמיד שאינו הגון, אם א"א להחזירו למוטב תחלה, שמאל דוחה וימין מקרבת. רב שאינו הגון). ד, יח-ט (לא לכעוס על התל', שונה כ"פ ומיישב הדברים עד שיבינו. לא הביישן למד). ד, יט (אם מתרשלים, יראה רוגז לזרזם. לא ינהג קלות ראש בפניהם. אימתו עליהם). ד קו"א א (תלמיד שאינו מקיים, אם הרב צריך להכניס עצמו לבית הספק וללמדו).

עיי"ע שבת (תשב"ר). ראה גם לקמן אצל מלמד.

דוחה מצוה; תפלה

א: א מהדו"ק, ט (ת"ת גדול מעיון תפלה). לח, ט (הלומד תורה דוחה רק תפילין או מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים). נג, לא. צ, יז (מעלת ת"ת על התפלה בצבור. תורתו אומנתו). צג, ד (תורתו אומנתו א"צ להפסיק לתפלה). קו, ד (תורתו אומנתו מפסיק לק"ש ולא לתפלה).

ב: רנ קו"א ב (הלומד תורה דוחה רק מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים). רצ, ב (ת"ת דרבים דוחה סעודה ג').

ג: תלא, ו (אינה דוחה בדיקת חמץ). תמד, יח (הליכה לת"ת כדבר הרשות אצל ביעור חמץ, שיכול ללמוד אח"כ, ואינה דוחה מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים).

ה: ג, א (מצות לימוד נדחית מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. מצות ידיעה שקולה כנגד כל המצות, ודוחה אפי' מצות פריה ורביה). ג קו"א א ד"ה ומכל (כנ"ל. ליכא איסורא לעשות כבן עזאי). שם ד"ה ורבנן (גם הרא"ש מודא שאין בזה איסור). שם ד"ה אבל מ"ש (הוכחות להנ"ל ג, א. מופסק ועומד, אם דוחה מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים, וכן בתורתו אומנתו אם דוחה תפלה). שם ד"ה אלא (אם גם קדשים וטהרות דוחה נישואין). ד, ג (דוחה מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אפי' לימוד קדשים וטהרות, משא"כ כשדבריו נשמעים יותר לצדקה או שאר מצות חובה מד"ס). ד, ד (גם לימוד דרבים נדחה מפני הלוית המת. אם יפסק עי"ז הלימוד, ב' דעות אם דוחה סעודה שלישית. סתם דרשה אינה דוחה. אדם גדול הדורש להחזיר העם בתשובה ודאי דוחה. צריך להפסיק למצות תפלה). ד, ה-ו (תורתו אומנתו דוחה תפלה שהיא חיי שעה, ולא ברכות ק"ש שמד"ס. חסידים הראשונים שוהים בתפלה להתדבק באהוי"ר דוחה מצות והגית אחרי שלמדו כל התורה, ולא מצות ידיעה). ד קו"א ב (אם ת"ת דרבים דוחה מצות סעודה ג' ותפלה וק"ש).

ודברת בם ולא בדברים אחרים

א: קנו, טז.

ה: הל' ת"ת ג, ה (ולא בדברים בטלים). ג, ז (שלא תערב עמהם דברים אחרים, חכמות העולם. באקראי מותר לת"ח ללמוד מהם תורה ויר"ש וד"א, אבל לא בספרי מינים, אא"כ להשיב עליהם). ג קו"א א ד"ה והנה (אחר שלמד כל התורה, מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל אם מותר ללמוד חכמות העולם. גזרו על חכמת יוונית, מלבד לתשובת המינים או להציל ישראל). שם ד"ה ומיהו זה (מי שאין תלמודו מתקיים בידו דינו כמי שלמד כל התורה).

עיי"ע מושב לצים.

מלמד

ב: רפה, ז (יוצאים שמו"ת פ"א מקרה במה שלמדו עם התינוקות). שו, יג (דיבור עם מ. בשבת שילמד בנו מותר, אבל אסור לשכרו).

ה: ת"ת א, ב (שכר שימור או בטלה הניכר). א, ג (לפרוע שכר מ. מקופת הקהל, עד כ"ה תלמידים למ. א'). א, י-יג (סדר הלימוד, כל היום ומקצת הלילה, שבת ויו"ט וע"ש ועיו"ט. לא יתרשל המ. לא יכהו אלא ברצועה קטנה. מ. שאין לו אשה). א קו"א ג (שכר שימור או פיסוק טעמים). ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס ממלמדות).

ו: מציאה קו"א ב ד"ה והנה. הפקר יב (לא להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מ. אחר, או שאחר ביקש מבעה"ב תחלה, אבל מותר לשכור מ. שאצל בעה"ב אחר).

ו: שאלה ושכירות י (במקום שאין מנהג – ילמד מזריחה ועד צאה"כ). כ (לא יהי' ניעור בלילה, ולא ירבה במאכל, ולא יעסוק במלאכה אחרת עם הלימוד).

ראה גם לעיל אצל

מקרא משנה ותלמוד

א: נ, א (מק. ומש. ותל. בכי"ו. מדרש כתל.). נ, א (כשאומר מש. ותל. ואינו מבין לא נחשב כלימוד). קיז, א (ת. בבלי עיקר).

ה: א, ב (י"א שאף שקרא ושנה ולא למד גמרא ה"ז בור). ת"ת א, א (משנה – הלכה פסוקה, תלמוד – קיצור הטעמים ומקורם, ואח"כ פלפול). ב, א (כנ"ל. טוש"ע – משנה. רא"ש וב"י – תלמוד. פירוש המקרא ודרשות והגדות – משנה. קבלה – תלמוד). ב קו"א א (לשיטת הרמב"ם ת. הוא להבין דבר מתוך דבר. לשיטת רש"י נחלק לב' חלקים, לידע טעמי ההלכות, ובן ארבעים לבינה להבין דבר מתוך דבר). ג קו"א א ד"ה לא (לשיטת רש"י – כנ"ל. וגם לשיטת הרמב"ם יש חילוק בין לימוד תשבע"פ לבין גמרא שהוא להבין דבר מתוך דבר. וישא אשה אחרי שסיים החלק הא'). שם ד"ה ולזה (אם גם לשיטת הרא"ש יש ב' חלקים הנ"ל. פלפול התנאים ואמוראים לא הובא בתלמוד כ"א מעט מזעיר). ד, יג (לקנות גמרות קטנות להשאיל לאחרים).

ו: מציאה כה (בתנ"ך שוהה יותר בפרשה שלא למדה, בתלמוד הבקי יותר צריך עיון יותר).

עיי"ע תורה (שבכתב ושבעל פה).

סדר הלימוד

א: קנה, א (תשב"כ ותשבע"פ הלכות ותלמוד. קב"ע לת. מיד אחר התפלה). קנה, ב (לוה ופורע).

ה: ת"ת א, ד-ה (החיוב ללמוד הלכות ואגדות ומדרש התלמוד וברייתות והלמ"מ או סברא. ליגמר והדר ליסבר. ארוכה מארץ מדה. כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב כו'. לירד לגלגול עד שישיג כל מה שאפשר לו להשיג בת.). א קו"א א ד"ה ולפי (ישלש אדם. אם יוצאים במעט תשב"כ. בתחלת לימודו). ב, א-ב (נערים – תחלה מקרא אח"כ משנה אח"כ תלמוד. כשיגדיל – ישלש בכל יום שליש במקרא כו'. וי"א שאצ"ל חלקים שוים. כשיגדיל בתורה – עיון התלמוד ואגדה, ובעתים מזומנים יקרא תשב"כ ושבע"פ). ב, ג-ה (לחזור הרבה פעמים עד שיהיו שנונים, ולא ישכח. מאה פעמים ואחת. וגם להרבות בלימוד חדש. לא עליך המלאכה לגמור). ב, ו-ח (מי ששוכח לימודו מחמת טרדת הפרנסה או שהוא שכחן). ב, ט-יא (עיקר הלימוד בהל' הצריכות, ואגדה ומוסר, וגם ילמוד פ"א כסדר כל התלמוד ומדרשים, ואם יוכל – גם פירוש התרי"ג מצות שאין נוהגות, קדשים ואח"כ טהרות וזרעים). ג קו"א א ד"ה ואפילו (מי שאינו חוזר ושוכח עובר בל"ת, או לאו הבא מכלל עשה, או רק מד"ס).

תורה ודרך ארץ

א: קנו, א (תורתו קבע ומלאכתו עראי).

ה: ת"ת ג, א-ב (ילמוד תשבע"פ כולה בטעמיהן בקצרה, ואח"כ ישא אשה. ישא בן י"ח וילמוד עוד ב' או ג' שנים. אם יצרו מתגבר ישא תחלה, ויעסוק בפרנסה עראי, ותורתו קבע חצי היום, ויגמור ההלכות בטעמיהן בעשר או עשרים שנה). ג, ג (חיי צער תחי' ובתורה אתה עמל. הלל מחייב עניים). ג, ד (מי שאינו מצליח בלימודו, סגי בקב"ע לתורה ביום ובלילה ושאר היום יעסוק במו"מ להחזיק ת"ח, כזבלון ויששכר. בשעה"ד ילמוד פרק א' ביום וא' בלילה, או אפי' בק"ש שחרית וערבית). ג, ה (המתפרנס מצדקה יעסוק בתורה יומם ולילה). ג קו"א א ד"ה והנה (שיטת רשב"י שמצות ידיעה דוחה הכל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים, ואחר שלמד כל התורה סגי בק"ש שחרית וערבית). שם ד"ה ומיהו זה (מי שאין תלמודו מתקיים בידו דינו כמי שלמד כל התורה). שם ד"ה ולרבי (מלאכתו עראי ותורתו קבע. מנהג ד"א מותר די מחסורו ולא לקנות עושר. חיי צער אינו חיוב). שם ד"ה ומיהו היינו (מי שאין דעתו יפה להצליח בלימודו ירבה בסחורה להחזיק ת"ח). ת"ת ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס מדיינות והוראות ומלמדות).