תוכחה

עיי"ע קטנים.

א: יג, ט (א"צ להפריש מאיסור שוגג במקום כבוד הבריות). קנו, ו (כשיחטא איש לאיש, מחילה מדת חסידות, משטמה אסורה). קנו, ז (ראה עמיתו שחטא יוכיחנו אפי' מאה פעמים עד שיכנו כו'. בשוגג. ברבים. ב"ד. דבר שאינו מפורש בתורה). קנו, ח (בעבירה שבסתר יוכיחנו בתחלה בנחת דוקא. תלמיד לרב).

ב: רנו, א (ואשימם בראשיכם). רצט, יח (נשים שעושות מלאכה לפני אמירת ברוך המבדיל א"צ למחות, אלא כשעושות מלאכות גמורות). פסקי הסדור תתק-תתקא (בתוספת שבת ובביה"ש, אם לא ישמעו מוטב שיהיו שוגגין כו'. אחר צאה"כ חובה למחות בכל אופן. וי"א שגם בביה"ש חובה למחות בכל אופן. לענין מנחה א"צ למחות ביד המקילין).

ד: תרח, ה-ו (בדבר שמפורש בתורה. אם ידוע שלא יקבל יוכיחנו רק פ"א ברבים, וביחיד אפי' ק' פעמים, עד שינזוף בו. עבירה שבסתר יוכיחנו בסתר תחלה).

ו: אונאה ל (בינו לבין עצמו, בנחת. לא חזר מכלימין אותו ברבים). עוברי דרכים ט (התרה בו ולא חזר מצוה לשנאתו עד שישוב). נזקי גו"נ ב (אם הוא תח"י להכותו רשאי להכותו להפרישו).

כופין

א: נה, כג-ה.

ב: שו, כט. שכח, יא (חולה שאינו רוצה שיחללו עליו השבת). שפב, יג (כ. לקיים מצות עירוב שהורגל בו).

ג: תפה, א-ג (הנשבע או הנודר שלא לאכול מצה בפסח, או ד' כוסות).

ה: רבית י. ת"ת א, ד (כ. לשכור מלמד לבנו. יורדים לנכסיו). א, ח (לבן בנו).

עיי"ע כופין על מדת סדום. צדקה (גבייתה).

מוטב שיהיו שוגגין

א: קנו, ז.

ב: רעו, ח. רעו, יז. שג, כג. שלח, ו. שלט, ב. שסה, ח. פסקי הסדור תתק-תתקא.

ד: תרח, ד (בכל דבר שאינו מפורש בתורה. נשים שאוכלות עד ביה"ש בעיוה"כ).