שליחות

עיי"ע אמירה לנכרי (מחזי כשליח). ברכת המצות (שליח שעושה המצוה).

א: ריג, ו (פיו כפיו, כשמוציא אחרים בברכות).

ב: רמד קו"א א בהגהה (ש. בשכר מקרי ש.). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (ש. של אדם כמותו וידו כידו וה"ז כעושה מעצמו). מהדו"ב תתסא ד"ה ושאני (אין חילוק בין בחנם לבין בשכר, ואף בשכיר שנה).

ג: תלב, ח-ט (בבדיקת חמץ). תלד טו-ז (בביטול חמץ). תנז, יט (בהפרשת חלה). תפט, א (בספירת העומר אינו מועיל).

ה: רבית ס (חש"ו אין בהם משום ש.).

ו: מכירה יא (הוסיף המוכר לשליח בשער קצוב, יתן חציו למשלח. ובאינו קצוב יתן כולו למשלח). יב (נתאנה נכרי הכל למשלח. טעה הנכרי בשער קצוב יתן חציו למשלח. טעה בחשבון, כולו לשליח). יג (נשאר ממעות או סחורה שנתן המשלח, הכל למשלח). יד (אמר לשליח מכור בכך והמותר שלך, כולו של שליח). טו (ולא ימכור לעצמו). יז (נתן לו מעות לקנות, מתי יכול לקנות לעצמו).

בנכרי

ב: רמג, א (בנכרי לחומרא מד"ס). רסג קו"א ח ד"ה והענין (כנ"ל). שה, כט (כנ"ל).

ג: תמח, י (קנינים דוקא בעצמו ולא ע"י ש.). תנ, כב (מקדים דינר לחנוני שיתן מזונות לעבדו, נותן הוא לישראל בש. העבד). תנ, כז (כשישראל קונה בש. הנכרי הוא קונה לעצמו).

ה: רבית ס (נתינת רבית ע"י נכרי וחש"ו אסורה). רבית עב (ללוות ברבית ע"י נכרי, לחומרא יש ש.).

הולך

ו: הלואה לב-ג (בפריעת חוב – כזכה, ושוב אינו רשאי להחזיר ללוה, משא"כ במתנה או בהלואה). מכירה ו (במתנה, תן – זכה, הולך יכול לחזור בו).

מצוה בו יותר מבשלוחו

א: ריג, ו (בברכות שא' מברך לכולם).

ב: רנ, ד (בהכנות לשבת). רנ קו"א ב.

ג: תלב, ח (בבדיקת חמץ). תנג, לג (טחינת קמח למצות). תס, ג (אפיית המצות).

שלוחו של אדם כמותו

ב: רמג, א. רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע. שה, כט. שסו, יב.

ג: תלו, ב. תלו, כ. תמח, י. תנ, כז.

ד: תקכז, יד.

ה: רבית ס. סה-ז. עב.

ו: מכירה יג. מציאה לב.