שליח צבור

עיי"ע חזן. העוסק בצרכי צבור. תפלה (חזרת הש"ץ. צבור).

א: נג, א (ש"ץ יעמוד לפני התיבה מישתבח ואילך). נג, ב (לעצמו יאמר לפחות ברוך שאמר וקצת פסוד"ז). נג, ד-ה (ש"ץ הגון). נג, ו (עבר באונס בשוגג במזיד ושב, למנותו, להעבירו). נג, ז (צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע). נג, ח (מומין). נג, ט-יג (ש"ץ קבוע וארעי. בתענית צבור. בערבית. מילוי זקנו. בן כ, יח, יג, וקטן). נג, יד (מתוך כובד ראש ולא כדי להשמיע קולו הערב). נג, טז-יח (לעגי שפה. פוחח. סומא). נג, יט-כא (ש"ץ קבוע יורד מעצמו ואינו קבוע יסרב רק מעט). נג, כג (מי יכול לעכב). נג, כה (ש"ץ העוסק בצ"צ לא יהי' טפש). נג, כו (אבל, מוהל ויאצ"ט). נג, כז (לא למנות ע"פ השר). נג, כח (בשכר). נג, כט (רק ברצון הקהל). נג, ל (גובים לפי ממון או לפי נפשות). נג, לא (שכירות רב וש"ץ מי קודם. אין מסלקין ע"פ קול). נג, לב (ש"ץ שבגדיו צואין או שמרנן בשירי נכרים). נג, לג (מתי יתמנה בנו). נג, לד (מינוי לזמן). נג, לו (מתוך סידור שנכתב לש"ש). צ, א (יתפלל ע"ג כסא; ממעמקים).

ד: תריט, יד (להעמיד אצלו בת"צ ויוה"כ ב' אנשים. עכשיו אין נוהגין).

ברכו

א: נג, יג (שבתפלה ושבקרה"ת). נד, ד (בלא קדיש). נז, א-ד (דיני ב. וענייתו). סט, ד (אמירתו אחר קדיש אחרון, בחול ולא בשבת). סט, ז (אמירתו פעם ב' בשביל אותם שבאו אח"כ). קכד, יא (יכול לענות אף שלא שמע מהש"ץ, כ"ז שלא סיימו רוב המנין, או עכ"פ כשיש י' עמו שעדיין לא סיימו).

עיי"ע קריאת שמע (פורס על שמע). שבת (קבלת שבת).

חזרת הש"ץ

א: נה, ז (ט' עונים). נט, ד (מוציא מי שאינו בקי רק בצבור). סט, א (כשהתפללו כ"א ביחיד ועומד א' לפרוס על שמע וחוזר התפלה בקול רם עד אחר אתה קדוש). סט, ד (כך גם יחיד שלא שמע קדושה. אבל אם לא התפלל עדיין צריך ששה מתפללים, או יתחיל מיד תפלתו בקול רם עד האל הקדוש). סט, ח (אם ש"ץ דמנין הב' יעמוד במקום שעמד הא'. ש"ץ מנין הא' יכול לירד לפני התיבה שנית). עט, ג (צריך שלא יהי' צואה בבהכ"נ). קט, ג (כשמתפלל עם הש"ץ יאמר עמו נקדישך והאל הקדוש ושומע תפלה ומודים ויכרעו ביחד). קיז, א (לא ישאל צרכיו בשומע תפלה רק בתפלת לחש). קיט ה (שכח ענינו היכן יאמרנה). קכג, ז (אין צריך לפסוע ג' פסיעות רק בסוף תפלת לחש ובסוף קדיש שלם). קכג, ח (אם צריך לומר יהיו לרצון). קכד, א (כדי להוציא מי שאינו בקי, בצבור דוקא, ט' שומעים). קכד, ב (יוצא דוקא כשמבין בלה"ק, ולא יפסיק, ויפסע ג' פסיעות). קכב, ג (מתי יתפלל הש"ץ תפלתו לאלתר בקול רם). קכב, ד (גם כשכולם בקיאים יחזור הש"ץ). קכד, ה (מתי להמתין על המתפללים מלה במלה). קכד, ו (צריך ט' המכוונים לברכותיו. אין היחיד מוציא יחיד בת. כ"א יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו). קכד, ז (אם צריך העם לעמוד). קכד, י (כל המשיח בבהכ"נ בשעה שהצבור עסוקין בשבחו כו'). קכד, יד (כשהתפלל ושכח יעלה ויבוא יכול לצאת אף הבקי, ואינו יכול לכוין מתחלה ועד סוף, לכן מוטב שיתפלל בעצמו). קכה, א (אמירתו עם הש"ץ מלה במלה נחשבת כאחת). קכו, א (דילג ברכת המינים מסלקין אותו. התחיל בה וטעה אין מסלקין). קכו, ב (טעה וא"י לחזור למקומו יעבור אחר תחתיו, ויתחיל מתחלת ברכה שטעה. בג"ר וג"א יתחיל מתחלתן). קכו, ג (כל מקום שהיחיד חוזר הש"ץ חוזר, חוץ משחרית שלא הזכיר יעלה ויבוא שיסמוך על מוסף. נזכר קודם שהשלים חוזר לעבודה או לברכה אמצעית של שבת ויו"ט). קכו, ד (טעה הש"ץ בתפלת לחש סומך על התפלה בקול רם. בג' ראשונות). קכז, ג (שים שלום או שלום רב).

ב: רסח, יח (בתפלת ערבית רשות הקלו, שברכה מעין ז' מוציא אף הבקי בתפלתו).

ג: תע, ו (כשעשרה בכורות מתענים בע"פ, אם הש"ץ יאמר עננו).

ד: תקצא, ב-ד (בר"ה יכול להוציא אף הבקי, כשא"א פיוטים ומכוין לכל תיבה שאומר הש"ץ). תקצד, א (אף שבר"ה הש"ץ מוציא הבקי, היחיד אינו מוציא חברו, אפי' כשמתפלל גם לעצמו).

עיי"ע ברכות (להוציא אחרים).