שופר

ב: שח, כ (מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו).

ד: תקפו, א-ב (מצותו לכתחלה שיהי' כפוף. ש. מלשון שפופרת. של פרה ושור הם עצם א' ואינם נק' ש. ומצוה בשל איל, לזכור עקדת יצחק). תקפו, ג (של בהמות טמאים פסול). תקפו, ז (נסדק ודיבקו. ניקב וסתם בדבר שאינו ממין השופר). תקפו, ח (נסדק מיעוט ארכו, ב' דעות). תקפו, ט (נסדק מיעוט רחבו כשר. נסדק רובו למע' משיעור ש. כשר, למטה משיעור ש. פסול). תקפו, י-יא (דיבק שברי ש. או הוסיף על ארכו פסול, אפי' יש בו שיעור, קול היוצא מש. א' ולא מב' ש.). תקפו, יב (הפכו ותקע לא יצא). תקפו, יג (קצרו ונשאר בו טפח כשר, שאוחזו בד' אצבעות בינונים ונראה הש. מכאן ומכאן). תקפו, יד (גרדו ונעשה דק כשר). תקפו, טו (נקב הזכרות כשר. הוציא הזכרות ונקבו כש. פסול). תקפו, טז-יז (ציפהו זהב במקום הנחת הפה, הוי חציצה ופסול. ציפהו רחוק מהפה, נשתנה קולו פסול, לא נשתנה כשר. הוסיפו על ארכו פסול). תקפו, יח (המצייר בש. אם ישתנה הקול פסול. החוקק בש. כשר אפי' נשתנה הקול). תקפו, יט (הרחיק הש. מפיו פסול). תקפו, כ (נתן ש. בתוך ש. אם הפנימי בולט לצד הפה, והחיצון אינו בוטל בצד הרחב, ולא נשתנה הקול, כשר). תקפו, כא (כל הפוסל ביום ראשון פוסל ביום שני).

ברכה

א: ריג, ו (אחד מברך לכולם).

ב: רסג קו"א ב (בירך על הש. והלך לו והשני יצא אינה ב. לבטלה). רסג קו"א ה (התחיל לתקוע ובא אחר להשלים עבורו אם צריך לברך).

ד: תקפד, ד-ה (ב. השופר ושהחיינו). תקפה, ח (לא יכל להשלים יתקע אחר תחתיו, ואם כבר שמע הברכות, או שכבר יצא י"ח ש. בבהכ"נ אחר, לא יברך). תקצב, ז (תקיעות מעומד נפטרים בב. תקיעות מיושב, ולא יפסיקו בשיחה. הפסיק א"צ לברך. הפסיק בין ברכה לתקיעות שלא מעניני התקיעות יחזור ויברך).

סדר תקיעות

א: קכד, ז (בתקיעות שבחזרת הש"ץ גם השומעים עומדים).

ד: תקפד, ו (תשר"ת ג"פ, תש"ת ג"פ, ותר"ת ג"פ). תקצ, א-ב (הלימוד שמה"ת צ"ל ג"פ תר"ת, והס' אם תרועה היא יבבה או יללה או שניהם, ולכן תקנו תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ). תקצ, ג (התנה בתקיעה אחרונה של תשר"ת שתעלה לראשונה של תש"ת אם היא עיקר המצוה, ובאחרונה של תש"ת שתעלה לראשונה של תר"ת, עולה. לא התנה אינה עולה). תקצ, ד-ז (שיעור תקיעה של תשר"ת כשיעור תרועה של תשר"ת, של תש"ת כשיעור ג' שברים, של תר"ת כשיעור תרועה. ויכול להאריך יותר. שיעור תרועה י"א ג' יללות קטנות וי"א ט'. לא יאריך בשבר של תשר"ת כשיעור תקיעה שלו, ובשבר של תש"ת כשיעור תקיעה שלו, וטוב לא להאריך בהם כשיעור תקיעה של תר"ת. הוספה בתרועות ובשברים). תקצ, ח-ט (אם לעשות שברים ותרועה שבתשר"ת בנשימה א', ב' דעות. להנהיג במיושב בנשימה א' ובמעומד בב' נשימות). תקצ, ט (תקע תש"ת או תר"ת בנשימה א' אם יצא, ב' דעות). תקצ, י-יא (האריך בתקיעה שבסוף בבא הא', כדי שתעלה גם לתחלת בבא הב', אם עולה עכ"פ לתקיעה שבסוף בבא הא', ב' דעות). תקצ, יב-ג (הפסיק באמצע הבבא בדברים אחרים יצא, משא"כ כשהפסיק בתקיעה אחרת שכיון לשם מצוה. וכן בשומע) תקצ, יד (שמע מג' בנ"א בזא"ז יצא. בבת אחת לא יצא. תקעו שלשתם תר"ת יצא). תקצ, טו-יז (טעה בתשר"ת, ותקע ב' שברים בנשימה א' עם התרועה שבו, יחזור לשברים. אבל בב' נשימות, או שהפסיק בתרועה באמצע תש"ת, או שהפסיק בנשימה והוסיף שברים, יחזור לתקיעה). תקצ, יח (נזכר אחר תקיעה אחרונה עולה לו לתקיעה ראשונה. נזכר בסוף, ישלים תשר"ת שלא עלתה לו). תקצ, יט (ולא יסמוך על תקיעות מעומד, שהברכות הן על תקיעות מיושב. התקיעות שאחר התפלה הן מנהג בעלמא). תקצא, יד (היחיד לא יתקע עד אחר ג' שעות על היום). תקצב, א-ב (תקנו במוסף דצבור תר"ת למלכיות לזכרונות ולשופרות. ויש נהגו גם בתפלת לחש). תקצב, ב (נק' ת. מעומד, שגם השומעים עומדים). תקצב, ג-ה (מנהגים חלוקים, תשר"ת למלכיות לזכרונות ולשופרות, פ"א או ג"פ תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות, תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות לזכרונות ולשופרות). תקצב, ו (אח"כ אומרים היום הרת כו' ארשת כו'. בשבת). תקצב, ז (לא תקנו אלא בצבור. יחיד ישמע תק"ש קודם מוסף). תקצב, ט (ת. מיושב תוקע על הבימה, ומעומד במקומו). תקצב, י-יא (הת. אינן הפסק בתפלה, ולא יתקע הש"ץ אא"כ מובטח שחוזר לתפלתו. התוקע מיושב בסתם ראוי שיתקע גם מעומד, ומותר ליתן לאחר). תקצג, ג (יודע לתקוע ולא להריע לא יתקע. שברים ותרועה אין מעכבים זא"ז). תקצג, ד (התקיעות והברכות אין מעכבין זא"ז). תקצו, א (אחר התפלה מריעין לערבב השטן, ויש נוהגין ל' קולות, ויש משלימין למאה קולות). תרכג, יא-ב (בסוף נעילה). פסקי הסדור שסח-ט (הכנות. פסוקים. וידוי).

תקיעת שופר

א: יז, ג (נשים נהגו להחמיר ע"ע). סה, א (שהה באונס כדי לגמור כולו).

ב: שו, יז (אסור לקנותו ביו"ט, שאין דוחין שבות מפני מ"ע). שז, יב (לומר לנכרי לעלות באילן להביאו משם). שמג, א (קטן התוקע בשבת להנאתו צריך למחות בו).

ג: תלב קו"א ב (התחיל לתקוע ובא אחר להשלים עבורו אם צריך לברך).

ד: תקפה, א (לתקוע מעומד, כמו ספירת העומר. בדיעבד יצא). תקפה, ב (השומעין א"צ לעמוד). תקפה, ג (על הבימה. ע"י צדיק והגון). תקפה, ו (המסתפק ביום שני אם שמע, א"צ לתקוע. לתקוע בצד ימין). תקפה, ז (פה הש. למע'). תקפה, י (המתפלל שחרית מקריא התקיעות). תקפו, ד (גזל ש. ותקע יצא, משא"כ בלולב ומצוה וציצית. אבל לא יברך). תקפו, ה (לתקוע בש. חברו שלא מדעתו). תקפו, ט (כל הקולות כשרים בש.). תקפו, י (קול ש. א' ולא ב' ש.). תקפו, יח (כל הקולות כשרים בש.). תקפו, כ (קול ש. א' ולא ב' ש.). תקפו, כב-ד (אינו דוחה יו"ט, אפי' באיסור מד"ס, רק באמירה לנכרי בד"ס). תקפו, כד (נכרי שעשה ש. מותר לתקוע בו). תקפו, כה (דוחה איסור נולד, שיש מתירין ביו"ט). תקפז, א-ג (צ"ל קול ש. בלי ערבוב קול אחר. התוקע בחבית, בור, דות, מערה, ושמעו אחרים מבחוץ. שמעו בפנים. חצי בפנים וחצי בחוץ). תקפז, ד (שמע מקצת קול ש. ומקצת הברה, או מקצת קודם אור היום ומקצת אח"כ, או באמצע תקיעת מתעסק אמר לו להתכוין להוציאו, לא יצא). תקפז, ה (התוקע בבהכ"נ ואפשר שהעומדים בחוץ רחוק קצת שמעו קול הברה). תקפח, א (מעלות השחר עד צאה"כ, וחכמים הצריכו מנה"ח). תקפח, ד (הטעם שבשבת אין ת"ש). תקפח, ו (נשים ועבדים וחש"ו פטורים ואין מוציאים הגדולים שחייבים מה"ת). תקפח, ז-ט (חרש. סומא. טומטום ואנדריגינוס). תקפט, א (חציו עבד וחציו בן חורין אין צד עבדות יכול להוציא צד חירות, ויתקע לו אחר). תקפט, ב (נשים יכולות לתקוע בעצמן ולברך, ואחר שתוקע להן לא יברך, אא"כ מוציא גם עצמו. הפסיק באמצע ת. א"צ לחזור ולברך). תקפט, ג (המודר הנאה מחברו יכול חברו לתקוע לו, שאינה חשובה הנאה). תקפט, ה-ו (התוקע להתלמד או לשורר לא יצא, וגם השומע ממנו לא יצא). תקפט, ז (לא יצא השומע עד שיתכוונו שומע ומשמיע, וסגי במה שמתכוין להוציא כל מי שישמע). תקפט, ח-ט (הסתפק אם נתכוין, יתקעו לו שנית, ואם עמד מהליכתו ושמע, או הלך לביהכ"נ לשמוע, חזקה שנתכוין). תקצ, ג (צריכה כוונה). תקצ, כ (תקע בצד הרחב לא יצא). תקצב, ח (באמצע ת. לא ירוק, ולא יבלבלו התינוקות, ויהיו אצל הנשים שפטורות). תקצד, א (גם היחיד מוציא חברו, אפי' את הבקי). תקצה, א-ב (תק"ש שמה"ת קודמות לתפלת מוסף שמד"ס, כשא' אינו בקי בשניהם ולפניו שתי עיירות כו'. ואם יכול לקיים שניהם יקדים מוסף שזמנה לכתחלה עד שעה ז', לפני תק"ש שזמנה כל היום).

עיי"ע ברכת המצות.