שוחט ובודק

עיי"ע חשוד. שחיטה.

ה: א, ב (דעת הפוסקים דלא סגי בחזקת כשרות אלא שמכירים בו, ואז כשר גם עבד שאינו משוחרר. צריך לחקור אם יראת ה' על פניו, ויודע ללמוד גמרא, ויש לו הרגשה טובה, ואינו מהמשתכרים). א, יג-ד (השחיטה מסורה לכל, ולכן יחזור ההלכות לפרקים, לפי מה שהוא אדם). א, מח (המשתכר ידיו כבדות ויכול לבא לדרסה, וכן זקן מופלג ומי שידיו רותתות. הרגיל להשתכר יש להעבירו). א, מט-נא (סומא לא ישחוט שמא ישהה וידרוס ולא ישחוט רוב. כשאחר עע"ג. לא לסמוך לכתחלה על בדיקתו במשמוש את הסימנים). א, נב (ערום). א, נג (כשהקהל הטילו חרם או איסור שלא ישחט אלא טבח ידוע). א קו"א ב (דעת הפוסקים דלא סגי בחזקת כשרות של כל ישראל עד שיהא מוחזק בכשרות. שוחט לעצמו ומוכר לאחרים. בודק לעצמו ואינו מראה לחכם. שוחט דמתא. אבל שוחט באקראי, במקום שאין שם חכם שצריך להראות לו הסכין, סגי בחזקת כשרות, ואפי' פסול לעדות בעבירה של תורה). ב, ג (שחיטת נכרי וקוף נבלה מה"ת. וזבחת ואכלת). יח קו"א ט ד"ה ומיהו (האידנא שאין מראים סכין לחכם, צריך ליזהר ביותר שיהיו ידועים ביראת ה', או שיהי' ממונה עליהם בודק סכינים).

חזר בתשובה

א: נג, ו (יצאו טריפות מתח"י ועשה תשובה המכשרתו).

ה: א, מח (הרגיל להשתכר יש להעבירו, עד שיקבל עליו בחרמות ועונשים).

חרש שוטה וקטן

ה: א, לח-ט (מועדים לקלקל. ובדיעבד מועיל עומד על גביו מתחלה ועד סוף). א, מא-ב (קטן היודע הל' ש. ויודע לאמן ידיו, מועיל עע"ג אף לכתחלה, ובלא עע"ג פסולה ואינו נאמן). א, מד-ה (ח. המדבר ואינו שומע שחיטתו כשרה בדיעבד, אף שאינו משמיע הברכה לאזניו). א, מו (שומע ואינו מדבר שוחט, כשאחר מברך לשחיטת עצמו ומוציא גם את הח.). א קו"א יג (ח. השומע או מדבר ש. כשרה דוקא בידוע שדעתו צלולה. בודקים אותו בכתב אם הוא מומחה). ב קו"א א (קטן מבן שש דינו כקוף וש. פסולה שאין לו מעשה, או שאין לו רק מחשבה וש. א"צ כוונה, ב' דעות).

עיי"ע חרש שוטה וקטן.

מוחזק ששחט ג"פ לפני חכם

ה: א, ט-יא (צריך שיהי' מ. בשחיטת ג"פ רצופות כשרות, שלא יתעלף בהם. תרנגולות. תרנגול. צפרים ויונים קטנים). א, כה (יודע הל' ש. ודרכו להתעלף, אם מותר בדיעבד). א קו"א ד ד"ה ומשום (א"צ בדיקה, אבל הוא לא ישחוט בפ"ע עד שישחוט ג"פ בפני חכם). א קו"א ו ד "ה ומומחה (סגי בשחיטה ג"פ לפני מומחה בהל' שחיטה, ואצ"ל בפני מורה הוראה).

מומחה היודע הלכות שחיטה

ה: א, טז-יח (סגי במה שאומר בזה הייתי מסתפק ושואל, אבל לא ידע עיקרי הדינים השכיחים, או שטעה גם בדבר שאינו רגיל אסור). א קו"א ח (אפי' השו"ב בעצמו א"צ לידע כל חלוקי הדינים, אף האידנא, וישאל ספקותיו אצל החכם. רק שלא יאמר על האסור מותר). א קו"א ט (ואם טעה ואמר שבדיעבד מותר אין לאסור שחיטתו). כג, א (כנ"ל א קו"א ח). כד, לה ד"ה אבל (א"י הל' ש. אם הוא מועד לקלקל, ב' דעות. מ"מ בודאי אינו נזהר מעיקור הסימנים והוי ס').

מומר

א: לט קו"א א (מ. ומסור לענין ש.).

ה: א, נג (עבר על חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע, אם הוא מזיד והבשר הוא שלו קנסוהו). ב, ה (מ. לאכול נבלות לתיאבון נאמן על השחיטה ולא על טרחת בדיקת הסכין ותיקונה). ב, ו (א"א בו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין). ב, ז (באנו שעה או ב' אחר שחיטה וסכינו בידו, אם יש לחשוש שמצא סכין אחרת בשוק ואותה מראה). ב, ח (עע"ג אינו מועיל, אא"כ בדקו הסכין). ב, י (אינו נאמן ששחט בסכין כשרה אפי' נשבע). ב, יב (כשאמר מומחה שחט לי). ב, יג-ז (מ. לתיאבון בעבירה אחרת, אפי' מילה, ב' דעות אם נאמן על בדיקת הסכין. אכל פ"א נבלות אינו נאמן. עבר פ"א עבירה אחרת נאמן. לא מל, או לא מל את בנו, הוי כמ. ורגיל בכך). ב, יח (שחיטת צדוקי, אם הוא מומחה סגי ביוצא ונכנס, ואם אינו מומחה צריך בדיקת הסכין ועע"ג). ב קו"א ג (אין לסמוך עליו בבדיקה שאחר שחיטה). ב קו"א ז (הי' לו סכין א' יפה וא' אינה יפה אמרינן מסתמא בדק ושחט ביפה. מ"מ צריך לומר בזו היפה שחטתי, ואף כשבאנו בגמר שחיטה). ב קו"א יג (מ. לדבר א' אינו נאמן על טרחת בדיקת הסכין. וכן כשעבר פ"א על איסור מאכלות אסורות, אפי' איסור קל ומד"ס כבדיקת הריאה. משא"כ כשעבר פ"א על איסור אחר, אפי' על איסור חמור כעריות).

ו: נזקי ממון קו"א ב ד"ה ואזיל (ביאור דעת הסוברים שמסור נק' אחיך והוא בר זביחה). נזקי גו"נ קו"א ד (המבזה ת"ח אף שנק' אפיקורוס, כשר לש.).

עיי"ע מומר.

מראה סכין לחכם

ד: תצח, א (ביו"ט אין מראים לחכם, שמא תהי' פגומה ויחדדנה. חכם רואה לעצמו ומשאילה. חכם מראה לחכם אחר).

ה: יח, כה (לא הראה ונמצאת פגומה, מכריזין על בשר ששחט טריפה. משום חשדא, אפי' בשל אחרים, או משום קנסא בשלו, ב' דעות). יח, כז (האידנא שממנים אנשים ידועים על הש. נתבטל, גם למי ששוחט לביתו, אף שאינו נכון). יח קו"א ט (לא הראה ונמצאת יפה מנדין אותו. על כבוד הרב, או שמא פעם אחרת ישחוט בפגומה, ב' דעות). שם ד"ה והא (לדעה הב', לולי כבוד חכם הי' צריך להראות לא' מהתלמידים או לטבח אחר). שם ד"ה ומיהו (היודע הל' שחיטה ושוחט לעצמו לא הצריכו להראות).

נמצאו ולא ידוע מיהו השוחט

ה: א, כט (אפי' נגנבו אין הגנב חשוד על הנבלה). א, ל (אזלינן בתר רוב הטבחים במקום שנמצא, ישראלים או נכרים. ובשוים אסור. וכשא"י – בתר רוב הטבחים שבשוק. וכשא"י – בתר רוב הטבחים שבעיר). א, לא (בנגנבו אזלינן בתר רוב גנבי העיר). א, לב (ולכתחלה יבדוק בסימנים אם נשחטו כראוי, ויחקור אצל שוחטי העיר). א, לג (כשנמצא במקום שאין רגילין להטיל נבלות לא חיישינן שנתנבל בשחיטה). א קו"א יא (והאידנא שפוסלין שהייה במשהו, אין להתיר אלא במקום שיש הוכחה שלא נתנבלה).

עומד על גביו

ה: א, כו (מועיל רק כשראה ש. ב' הסימנים עד סופה). א, כז (כשאין לו קבלה מועיל עע"ג. בחש"ו אינו מועיל. בא"י הל' ש. ב' דעות). א, לט (בדיעבד מועיל אף בחש"ו). א, מא (בקטן היודע הל' ש. ויודע לאמן ידיו מועיל אף לכתחלה). א קו"א ו ד"ה ובתשובת (בעע"ג מותר בלי קבלה). א קו"א יב (להחמיר לדעת הפוסקים, שקטן היודע לאמן ידיו לא ישחוט לכתחלה בעע"ג, ובאינו יודע לאמן ידיו אסור אף בדיעבד). ב, ח (במומר אינו מועיל, ובכותי קודם שגזרו מועיל).

עיי"ע עומד על גביו.

קבלה

ה: א, יא (להתרחק מנטילת שכר, שמביא כמה קלקולים). א, יב (לא שכיח שישחוט בלא ק. וא"צ לבדקו). א, טו (אם צריך ק. גם על בדיקה). א, כב (הטעם שא"צ לבדוק מי שיש לו ק. אם שכח לימודו. ואם הניח עסק השחיטה זמן רב צריך לבודקו). א, מג (הטעם שנהגו לא ליתן ק. לפחות מבן י"ח). א קו"א ד ד"ה ואנו (כנ"ל א, יב). א קו"א ו ד"ה ומומחה (אי עדיף ק. ממומחה בהל' שחיטה, או ממורה הוראה). שם ד"ה ואם (שחט בלא ק. יש להקל בהפ"מ או בשל אחרים). שם ד"ה ובתשובת (בעע"ג מותר בלי ק.). שם ד"ה אבל (כשרבו המלמדו שחיטה שולח אותו לשחוט בעיר ואינו עע"ג, אלא שאימת רבו עליו). א קו"א ז (נטילת שכר לרב הנותן ק. כנוטל שכר לדון, שאסור מה"ת ודיניו בטלים, מטעם קנס. ואם הוא שכר בטלה שאין לו עסק אחר אסור מד"ס מטעם חשדא, ובדיעבד אין לפסול).

עיי"ע הוראה.

רוב מצוין אצל שחיטה מומחין

ה: א, ב. א, ד-ח. א, כא-ב. א, כז. א, ל. א, לב. א קו"א א. א קו"א ג-ד. א קו"א ה (אי הוי מיעוט דשכיח, ב' דעות. הטעם שצריך לבדוק לכתחלה ואין סומכין על הרוב. הטעם דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה). א קו"א ז. א קו"א י. א קו"א יג. א קו"א טו. ב, ו (במומר אין אומרים כן). ב, יב. ב קו"א יג. יח, יח. יח קו"א י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.