שוגג

עיי"ע פושע. תוכחה (מוטב שיהיו שוגגין).

א: יג, ט (א"צ להפריש מאיסור ש. במקום כבוד הבריות). כז, יט (נהפכה רצועה בש.). נג, ו (עבר בש.). קד, ד (הפסיק בתפלה בש. אומר מותר ש. הוא). קח, יא (לא תקנו תשלומים אלא לש.). קיד, ט (טעה בתפלה בש.). קכח, נ (כהן שהרג הנפש בש.). קנו, ז (ראה חברו עובר בש.). קצו, א (אכל איסור בש. לענין בהמ"ז).

ב: רנג, יב (עבר והשהה בש. אסור בכדי שיעשו). רנג, כד. רנד, ז-ח (לא קנסו על הש.). שז, יא (לא קנסו על הש.). שיח, א (עשה מלאכה בשבת בש. אסור בו ביום לו ולאחרים). שיח, ב (עשה ע"פ הוראת חכם. השוכח שהוא שבת או שהיא מלאכה). שלו, ב. שמח, ב (בש. לא קנסו). שסב, ה (מחיצה שעשה בשבת בש.). שפא, א (המבטל רשותו והוציא בש.). תג, א (מחיצה שנעשתה בשבת בש.). תה, ט (פירות שהוציא חוץ לתחום בש.).

ג: תמז, סא (חמץ שנתערב אחר הפסח בש.). תנה, כד (בש. לא קנסו). תנה, כז (כנ"ל).

ד: תצו, ב (עשה ע"פ הוראת חכם שטעה או ש. אין מלקין ואין מנדין).