שואל שלא מדעת

עיי"ע נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו. שומרים (שליחות יד).

א: יד, ט (לצורך מצוה ואין חסרון כיס נוח לו לאדם שיעשה מצוה בממונו). יד, י-יג (בטלית ותפילין התירו באקראי ובמקום שהניחו הבעלים, אבל לא בספרים, שמא יקרע).

ד: תרלז, ט (ליכנס בסוכת חברו שלא מדעתו, בשעה שאינו בתוכה, נוח לו שתיעשה מצוה בממונו).

ה: רבית מב (המוציא מעות עסקא להוצאותיו, אין חזרה מועלת עד שיחזירן ליד בעלים).

ו: מציאה ד-ה (אפי' ברור לו שבעלים יגילו שנוטלה עכשיו נהנה באיסור, אבל מותר לב"ב ליתן פרוסה לעני, וליקח צדקה מהנשים דבר מועט, וכן כשרגיל לאכול מדעת בעלים). כב-ג (שומר אבדה ופקדון לא ישתמש בה אלא לצורכה). כה-ו (באיזה אופן מותר ללמוד בהם ולהעתיק). כז (שש"מ גזלן. אסור לילך לבית חברו לקרות מספרו שלא מדעתו). כח (שומר אבדה ופקדון של מעות שחייב להחזיר, אסור להלוותם, וחנוני או שלחני רשאי אם אינם צרורים. ועכשיו כל אדם כחנוני. שאר חפצים אסור להוציא מטעם שליחות יד, ולהשתמש מטעם שש"מ. ואם אין דרך להקפיד, ב' דעות בפקדון). מציאה קו"א א (ביאור החילוק דלעיל - ד-ה. אריס שקידש בכלי של בעה"ב). קו"א ד (כשאין המפקיד מקפיד לא שייך שש"מ). שאלה ושכירות ה (כנ"ל – מציאה כז). ז (חפצים העומדים לשכר מותר ליטלן מביתו וליתן השכר).