שבת

בערך זה נכלל רק מה שקשור לסדר יום השבת, ואילו מה שקשור לאיסורי שבת נכלל בערך מלאכות שבת.

א: א מהדו"ב, ח (לפי הזמן של אותו מקום, זמן יחודים עליונים, שמאיר למטה לכל מקום בזמנו הראוי לו). ל, א (אינו זמן תפילין). קיא, ב (לא יום צרה). קסז, כא (אין אבלות נוהגת בש.). קפ, ו (אין שטן ופגע רע).

ב: רמח, ה (ג"י הראשונים של השבוע מתייחסים לש. הקודמת וג"י האחרונים – לש. הבאה). רצט, ח (כנ"ל). שא, יד (מלבושי ש. כדי שיזכור שהיום ש.). שדמ, א (ההולך במדבר וא"י מתי ש. מונה ז' ימים ומקדש שביעי).

ג: תפז, ג (הש. קדושה מאליה שלא ע"י ישראל).

ד: תקכט, ז (לא נאמר בה שמחה).

אדם בהול על ממונו

ראה בערכו.

אמירה לנכרי

ראה בערכו.

בין השמשות

ב: רנז, ב (מותר להטמין בה בדבר שאינו מוסיף הבל). רסא, א (אסור לעשות בו מלאכה מד"ס, אא"כ לדבר מצוה או כשטרוד ונחפז. אפי' נסתפק לו אם הוא ביה"ש). רסא, ב (מותר בו ע"ח ולא ע"ת שהוא קניית שביתה, לעשר פירות אבל לא חלה, להטביל, להטמין, ואמירה לנכרי, לצורך מצוה או בהפ"מ). רסא קו"א א (מה שהתירו לצורך ש. לא סגי במה שאוכלו בש. שהרי התירו הטמנה מטעם אחר, אלא בצורך גמור לש. או צורך גדול אפי' שלא לש.). רעא קו"א ג (איסור טעימה קודם קידוש וקודם הבדלה). שם סד"ה כשיגיע (איסור שתי' מנהרות בין מנחה למעריב). שם ד"ה ואף (אתקצאי בה"ש. עירובי תחומים וחצרות). רצא, ב (איסור שתי' מנהרות בין מנחה למעריב, בש. או בע"ש). שמב, א (מלאכה מד"ס בביה"ש מותר לדבר מצוה או צורך גדול והפ"מ או צורך גמור לשבת. ויש מי שמסתפק בביה"ש מוצ"ש). שמט, ג (מותר פחות פחות מד"א בכרמלית, ולא ברה"ר, וכן גזרו על זה עוקר וזה מניח או הוצאה כלאחר יד). שעב, יח (לא אסרו שבות לצורך מצוה, לעלות באילן לצורך עירוב). שפו, ח (חילוק בין אמר ככר זו היום חול ומחר קדש לבין אמר היום קדש ומחר חול, שמספק לא נפקעה קדושה). שצג, ב (מותר לערב ע"ח). שצג, ג (עירב מבעו"י ונאכל ביה"ש עירובו עירוב. עירב ביה"ש ונאכל ביה"ש לא קנה עירוב). פסקי הסדור תתקא (התירו שבות בשעה"ד ולצורך מצוה עוברת).

ג: תנה, יב-ד (לא גזרו על שבות במקום מצוה, או על שבות דשבות אף שלא במקום מצוה).

ד: תקכז, ט (מותר לערב עירובי תבשילין).

עיי"ע זמני היום (בין השמשות).

בקשת צרכיו בשבת

א: קפח, ד (בטופס הברכה שבבהמ"ז. הרחמן).

ב: רפח, ח (לא אסרו בש. בקשת מחילת עוונות ותחנונים, אלא בקשת פרנסה או רפואה וכיו"ב מצרכי הגוף). רפח, ט (על חולה מסוכן התירו לבקש רחמים בש. בצבור – דוקא כשיש בו סכנת היום, וביחיד – כשאירע מאורע שצריך לבקש מיד. וכן לא יאמרו ענינו בצבור). רצד, א (קבעו הבדלה בתפלה קודם שאלת צרכיו). רצט, טו (אסור עד שיבדיל בתפלה).

ג' ימים קודם השבת

ב: רמח, א-ב (לא יפליג בספינה למקום רחוק במים מלוחים). רמח, ה (קודם ג"י מותר אף אם יצא חוץ לתחום, ואף שאפשר שיצטרך לחלל שבת. ג' ימים האחרונים שבשבוע מתייחסים לשבת הבאה). רמח, ו (תוך ג"י אסור אף כשנכרי מוליכה ורובה ישראל). רמח, ז (לצורך מצוה מותר בכל אופן). רמח, ח (כשיכול לירד מהספינה בשבת). רמח, יג (היוצא בשיירה דינו כמו ספינה. כשודאי יצטרך לחלל ש. י"א שאסור אף קודם ג"י).

הבדלה

ראה בערכו.

הוצאות שבת

ראה לקמן אצל ענג.

הכנה לשבת

ב: רמב, י (זכרהו מא' בש. מצא בהמה נאה כו'). רמט, א-ב (לא לילך יותר מג' פרסאות בע"ש, שלא יוכל להכין צרכי ש.). רמט, ד (במדינות אלו מכינים צרכי ש. בריוח). רנ, א (ישכים בע"ש להכין צרכי ש. ויוסיף בבין השמשות). רנ, ב (ימעט בלימוד להכין צרכי ש.). רנ, ג (כשיש לחוש שע"י הקניות לש. יעבור זמן ק"ש או תפלה או תפלה בצבור). רנ, ד (מצוה בו יותר מבשלוחו. גדולי החכמים היו עושים בעצמם. זהו כבודו). רנ, ה (השחזת הסכין). רנ, ז (אם לקנות ביום ה' או בע"ש). רנ קו"א ב (חיוב כבוד שבת סגי בדבר אחד, ובשאר הדברים הוי מצוה בעלמא, והחכמים בחרו במין החביב עליהם). רס, א (רחיצת כל הגוף, פניו ידיו ורגליו בחמין, לחוף הראש, גילוח צפרנים והשערות). רס, ה (לשאול אנשי ביתו, קודם ביה"ש, אם עשרו והפרישו חלה ועירוב חצרות, ולהזהיר להדליק הנר, בלשון רכה).

ראה גם לקמן אצל ערב שבת.

זכור ושמור

ב: רמב, ט (זכרהו מאחד בשבת כו'). רסג, א (ב' נרות).

זמירות

ב: ערה, י (שאומרים על השלחן). רפא, ב (שמוסיפים בפסוד"ז ובברכת יוצר). רפא, ג (ש"ץ המאריך בהם). רפא, ד (בניגון שיש בו נעימה, ולא כמו המשוררים).

כבוד

ב: רמב, א (עיקרו מה"ת ונתפרש ע"י הנביאים וי"א שהוא מד"ס). רמב, יא (כיבוס בגדים ביום ה'). רמב, יב (ללוש חלה בביתו ולא ליקח מהשוק). רמב, יג (פת ישראל). רנ, ה (השחזת הסכין). רנ, ו (אמירת לכבוד שבת). רנ קו"א ב (מה"ת או מדברי קבלה). רסב, א (לסדר שלחנו, יציע המטות ויהי' ביתו מסודר בבואו מבהכ"נ. השלחן מסודר במפה כל היום, או ב' מפות, מלבד המפה שעל הלחם). רסב, ב (לפנות קורי עכביש. לא ינוול הבית). רסב, ג (בגדים נאים. וכבדתו. לפחות ישלשל בגדיו כלפי מטה. טלית אחר. בגדים מיוחדים לש.). רסב, ה (ילבש מיד אחר שרחץ עצמו). רסב קו"א א (מדינא אין איסור לזרוק הגרעינים בבית מעבר השלחן). רעא, ח (כ. היום קודם לכ. הלילה). רפט, א (בבואו מבהכ"נ שחרית יהא שלחנו ערוך מפה פרוסה ומטה מוצעת).

ד: תקכט, ה (מד"ס, ומפורשים ע"י הנביאים).

עיי"ע יום טוב (כבוד). יום הכפורים (כבוד).

לחם משנה

א: קסז, ג (ל"מ. שלמה). קסז, כ. קסח, ג (ל"מ שלמה ע"י חיבור). קסח, יא (ל"מ משמאלץ קיכן). קפ, ג.

ב: רנד, ח. רעא, ח (קודם לקידוש על היין). רעא קו"א ב (יש לו אסמכתא מה"ת ולכן קודם לקידוש על היין). רעא, טו (בירך המוציא וממתין או אומר שיביאו ל"מ, אין זה הפסק). עדר, ב (יאחז הב' בשעת ברכה ויבצע מא', מהעליונה, ובליל ש. מהתחתונה הסמוכה אצלו). עדר, ד (המסובין יוצאין בשמיעת המוציא מהבוצע ואוכלים מאותו ל"מ). רצא, ז (אם צריך ל"מ בסעודה ג').

ג: תעג, כד (כשיוצא בברכת המוציא של בעה"ב, יוצא גם בל"מ שלו).

ד: תקכז, כה (בפת של עירוב תבשילין). תריח, יח (חולה שאוכל ביוה"כ א"צ ל"מ).

עיי"ע יום טוב (לחם משנה).

מוצאי שבת

ב: רצה, א-ג (ויהי נועם, ואתה קדוש). רצה, ה (הזכרת אליהו הנביא). רצט, כ (לדלות מים, שאולי יזדמנו מבארה של מרים). ש, א (סעודה ללוות הש.). ש, ב (להרבות בנרות. פיוטים). ש, ג (לבשל בשר. בפירות. סעודה זו אינה חובה). ש, ד (קיפול הטלית של מצוה המיוחדת לשבת).

עיי"ע הבדלה.

מוקצה

ראה בערכו.

מלאכות

ראה בערכו.

מקרא קדש

ראה בערכו.

נרות שבת

ב: רנה, ב (דברים שאסור לעשות מהן פתילה מותר לעשות מהן מדורה). רסא, ה (הדליק קודם פלג מנחה צריך לכבות ולחזור להדליק). רסא קו"א ג ד"ה ומ"ש (קבלת ש.). רסג, א (שלום בית. ענג ש. בכל חדר שהולך. אצל הסעודה. זוכה לבנים ת"ח. ב' או ז' או י' נ. בביהכ"נ ב' נרות שעוה כרוכים ואין מברכין. זכור ושמור). רסג, ב (חייב לחזר על הפתחים בשביל הנ.) רסג, ג (קודם לכל המאכלים חוץ מפת). רסג, ד (נר א' קודם ליין קידוש). רסג, ה (האשה קודמת לבעלה. מדלקת אף כשהיא נדה. כשהיא יולדת מדליק בעלה). רסג, ו (הדליק מבעוד יום ולא קיבל שבת, יכבה ויחזור וידליקו. מפלג מנחה ולמע'). רסג, ז (י"א שסיום ההדלקה הוא קבלת ש. ומשליכות פתילה שבידה, וי"א שאפי' תנאי אינו מועיל, וכן המנהג באשה, ולא באיש המדליק). רסג, ח (י"א שברכת הנר היא קבלת ש. ולכן מברכות אחר הדלקה קודם שמסירה ידה ונהנית מהאור). רסג, ט-י (הדלקת נ. חובה. מי שהוא חוץ לביתו יברך בחדר שינתו, או שידליקו בביתו משלו, או שישתתף בנר של בעה"ב, או שהוא סמוך על שלחן בעה"ב, או שכ"א יברך על מנורה שלו ויהי' תוספת אורה, או שיברך בחדר המיוחד לאחר להשתמשות שום צרכי מאכל). רסג, יא (בליל טבילה, תדליק בבהכ"נ של נשים שהשמש משתמש מצרכי אכילה ולא בנרות בהכ"נ לכבוד, או ידליק הבעל, או תלך לביתה בין חפיפה לטבילה, או תחוף בביתה, או תדליק בביתה ובעלה יקבל שבת. וכן כשיש חופה בע"ש. ואם שכחה להדליק, תצוה לנכרי שידליק נר א' בביה"ש ותברך קודם שתהנה לאורן). רסג, יב (סומא יכולה לברך). רסג, יג (יכול לברך רק כשנהנים מהם, דהיינו שאכל לאורן, או שדלקו עד הלילה כשבא לביתו, או שהאירו במקום חשוך קצת). רסג, יד (לא יברך אלא כשהדליקן במקום שמשתמשים בו, אפי' אם אח"כ יניחנו במקום אחר). רסג, טו (הסמוכה על שלחן בעה"ב אינה יכולה לברך, ויש חולקים וכן המנהג). רסג קו"א א (נר יפה, ב' פתילות, בנר שאוכל לאורו). רסג קו"א ב (כשמתנה אצ"ל קבלת ש. מיד, אלא לאלתר פחות הרבה מרביע שעה. קבלת ש. של הבעל מועלת, כי האשה היא שלוחו, שהוא בעה"ב). רסג קו"א ג-ד (כשהדליקה ושכחה לברך יכולה לברך אף שהפסיקה הרבה, ובפרט שאינה נהנית מהאור עד לאחר שבירכה. וכן כשהדליק הנכרי. ומברכת להדליק, שממנה נמשכה ההנאה שהיא העיקר, או על הדלקת הנר). רסג קו"א ה (מדינא סגי בנר א' לכל בני הבית. מ"מ י"ל שהאורחת מצווה בהדלקה מטעם ערבות, ולכן אין לבטל המנהג שמברכות). רסג קו"א ז (טעו ביום המעונן והדליקו אין זו קבלת שבת, אפי' בהרבה נשים). רסד, א-ה (פתילות האסורות). רסד, ו (שמנים האסורים שמא יטה, או שריחן רע, או שריחו נודף ויבוא להסתפק, או שעף ויבא לכבות). רסד, ז-ח (עירב בהם שמנים המותרים). רסד, ט (שמרי שמן). רסד, י (עבר והדליק). רסד, יא (נר של זפת או שעוה הכרוך על פתילה כשרה). רסד, יב (מצוה מהמובחר בשמן זית). רסד, יד (הבהוב). רסד, טו (פתילה מסמרטוטין הגסים ומבגדי פשתן הדקים). רסד, טז (בנר ישן של חרס). רעא, יט (בקידוש יתן עיניו בנ.). רעג, יב (לכתחלה יאכל במקום הנ. ולא בחצר, אא"כ מצטער בבית). ערה, יג (לא לעמוד ערום בפנים נרות שבת).

ד: תקכז, כט (לא עירב עירובי תבשילין ידליק נר א' במקום שיאכל, ואפי' בלא אכילה אין שלום בית בלא נר). תרי, א (ביוה"כ). תרמ, ט (כבו נ. בסוכה אוכל בבית).

עיי"ע יום טוב (נרות יו"ט).

נשמה יתירה

ב: רצז, א-ב (הולכת במוצ"ש, גם כשמתענה בש.).

ג: תעג, ו. תצא, א (ביו"ט אין נ. יתירה).

ד: תרכד, ג (בשבת ולא ביוה"כ).

עיי"ע נשמה.

סעודה

א: קסז, כג (חיוב אכילת פת הוא רק להנאתו). קפח, י (אין ענג בלא לחם, או שאוכל שיעור קביעות סעודה). קפח, י בשוה"ג (סגי במיני מזונות שמברך מעין ג'). קפח, טו (ס. ג', י"א שא"צ פת. שכח רצה אינו חוזר). סדר נט"י לסעודה יח (כביצה, כל כזית בכדא"פ).

ב: רמט, ה-ט (כדי שיאכל הס. בתיאבון לא יאכל סעודה גדולה בע"ש. משעה עשירית). רמט, י-יא (אחר קידוש קודם ס. שעל הלחם לא יאכל מיני מתיקה). רמט קו"א ג (כשאינו אוכל הס. מיד אם מותר. חילוק בין פת הבאה בכסנין ומיני מתיקה שגוררים לסתם מזון מה' מינים). רמט קו"א ד ד"ה ומיהו ואילך (חילוק ס. שחרית לב', להתחיל ס. ג'). רסג, ג (עיקר הס. היא הפת). רסז, ג (מבעוד יום. יש מחמירין שיאכל כזית בלילה). רעא, ב (מבעוד יום. לתיאבון). רעא, ח (פת קודם לקידוש. הפת עיקר מצות הס. צרכי ס. היום קודם לצרכי ס. הלילה). עדר, א (ג' ס. ג"פ היום במן). עדר, ג (לבצע פרוסה גדולה). עדר, ה (לחם דוקא). עדר, ו (יותר מכביצה או כזית. בס. ג' א"צ לחם). עדר, ח (במקום אונס יכול לאכול ג' ס. ביום, אם קידוש הלילה הי' במקום כזית ה' מינים או רביעית יין). רפא, ג (קודם חצות). רצ, ד (ס. ג'). רצא, א (ס. ג' יותר מכביצה, או כביצה, או כזית. וא"צ לצער עצמו לאכול). רצא, ב (זמן ס. ג' – לאכול כשיעור משיגיע מנחה גדולה עד הערב. תפלת מנחה קודם או אחרי ס. ג'). רצא, ג (נמשכה ס. הבקר עד מנחה גדולה יברך בהמ"ז ויטול ידיו ויברך המוציא מיד, כשהאצטומכא עדיין פתוחה, ולהפסיק ביניהם בד"ת או טיול ולקום ולילך מעט). רצא, ד (ס. ג' בשבת ערב יו"ט). רצא, ה (כשיש לו רק ב' ס. לשבעה. י"א שיוצא ס. ג' גם לפני חצות). רצא, ז (אם צריך לחם משנה. במיני מזונות. בבשר ודגים. בפירות). רצא, ח (חיוב נשים בס. ג'). רצא קו"א א ד"ה ועיין (עיקר זמן ס. ג' מחצות, שעד אז נק' שחרית אף לר' יהודה, והס. נק' ס. שחרית. לפי שאין בקיאין בחצות, אפי' בדיעבד לא יצא עד מנחה גדולה, כמו בתפלת מנחה). רצט, ב (אם אפשר להתחילה ביה"ש). פסקי הסדור תתקה (אין קידוש. טוב לאכול דג).

ג: תמד, ב-ד (כשחל ע"פ בשבת, יקיימה במצה עשירה או מבושלת, לאלו שנוהגין כן, או בבשר ודגים, או בפירות).

ד: תקכט, ב (ס. ג' בשבת עיו"ט. ס. יו"ט ראשון שהוא עיו"ט שני). תרלט, יז-ט (יותר מכביצה או כזית, ב' דעות).

ה: ת"ת ד, ד (מתי נדחית סעודה ג' מפני דרשת הרב).

ראה גם לעיל אצל לחם משנה. לקמן אצל פריסת. עיי"ע יום טוב (סעודה).

עירוב

עיי"ע עירובי חצרות. עירובי תחומין.

ענג

א: קפח, י (אין ע. בלא לחם).

ב: רמב, א (עיקרו מה"ת ונתפרש ע"י הנביאים וי"א שהוא מד"ס). רמב, ב (במה מענגו – בימי הגמ' בדגים ותרדין, וכל מקום במאכלים החשובים. בשר ויין). רמב, ג (אין הוצאות ש. ויו"ט בחשבון הקצבה של ר"ה). רמב, ד-ו (עשה ש. חול ואל תצטרך לבריות. אם יש לו לסעודה של חול לא יקח מהקופה, ואם נצרך לבריות יתנו לו גם לו כל צרכו לשבת. מ"מ יזרז עצמו לקיים מצות ע.). רמב, ז (לא יפחות מב' תבשילין. דגים. כשהנכרים מייקרים הדגים לתקן שלא יקנו). רמב, ח (שלחו לו שיאכל בש. אל יאכל בחול). רמב, ט (ללוות ברבית מד"ס לצורך סעודת ש. או סעודת מצוה). רמב קו"א א (למ"ד ע. מה"ת בכלל מקראי קדש. מדאקרי קדש לקדשו במאכל. זכור לכבדו במנה יפה). רמב קו"א ג (אם צריך לצמצם עצמו בשאר הימים כדי להרבות בהוצאות שבת – יותר מדבר מועט). רמב קו"א ד (דגים הוא רק הידור מצוה ולא חיוב מה"ת או מד"ס). רמח, א (כשמפליג בספינה ג' ימים הראשונים אין לו ע. ולצורך מצוה מותר להפליג אף בע"ש). רמח קו"א א (כשהולך לדבר מצוה פטור ממצות ע.). רמח קו"א ה (לכן כשהולך לדבר מצוה יכול לקנות שביתה בספינה קודם ביה"ש, אף שמפליגים בשבת). רנז, יג (אכילת חמין מכבוד וע. הש.). רסא קו"א א (מה שהתירו שבות בביה"ש לצורך ש. לא סגי במה שאוכלו בש. שהרי התירו הטמנה מטעם אחר, אלא בצורך גמור לש. או צורך גדול אפי' שלא לש.). רסג, א (בנרות ש.). רסג, ב (עשה ש. חול ואל תצטרך לבריות רק על סעודה ג' ולא על נרות ש.). רפ, א (תשמיש המטה. מליל ש. לליל ש.). רפ, ג (בעילת בתולה אין בה משום צער). רפא, א (שינה. לאחר יותר מבחול). רפז, א-ג (בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בש. ולא יבקש רחמים אלא יאמר ש. היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא). רפח, ז (מה"ת או מדברי קבלה. להתענות ודאי אסור מה"ת). רפח, יג-ד (איחור או קדימת הסעודה תלוי במה שהוא ע. לו. וכן מי שרגיל בבשר ויין כל ימיו). רצ, ב (שינת צהרים). שא קו"א א-ב (משום ע. התירו קפיצה בש. הילוך חול ודיבור חול, אבל לא ממצוא חפצך ושמא ימחוק). שו, כא (כאילו כל מלאכתך עשויה, ולא יהרהר בעסקיו). שכח, נט (אין רוחצין ושותין מים המשלשלין).

ד: תקכט, ה (מד"ס וע"י הנביאים).

ראה גם לקמן אצל תענית. עיי"ע יום טוב (ענג).

עסק התורה

ב: רצ, ג (אחר שינת צהרים להקהיל קהלות ללמוד ברבים). רצ, ד (לא יקבע סעודה בעת המדרש). רצ, ה (בעלי בתים די להם בענג קצת ויעסקו בתורה הרבה, ות"ח ימשיכו קצת יותר בענג אכו"ש).

ה: ת"ת א, י (שונים עם התל' פרשיות שכבר קראו בחול). א, יד (בימיהם הי' החכם דורש הלכות המצוייות בלשון שמבינים הנשים וע"ה). ת"ת ד, ד (מתי נדחית סעודה ג' מפני דרשת הרב).

עיי"ע יום טוב (דרשה).

ערב שבת

ב: רמח, ב (להפליג בספינה בע"ש למקום קרוב, תלוי במנהג). רמט, א-ד (לילך ג' פרסאות, או לנסוע כדי שיעור מהלך ג' פרסאות, בע"ש). רמט, ה (אסור לקבוע בה סעודה גדולה). רמט, ו-ח (סעודת מצוה שזמנה ע"ש מותר, ויאכל בו מנין מצומצם). רמט, ז-ט (משעה עשירית ולמע' מצוה להמנע גם מקביעות סעודה רגילה). רמט, יב (לא יקבע תענית יחיד בע"ש. ואם קבוע לו זמן או שקיבל עליו – ישלים. התפלל ערבית של ש. מבעוד יום אם צריך להשלים). רמט, יג (השלים פ"א או ג"פ בחול אי הוי קבלה נדר להשלים אף בע"ש). רמט קו"א ב (אם יש חילוק בין דרך מקרה לרגיל בכך). רמט קו"א ה (איסור התענית בו קל הוא, ולא חששו לו לדחות התענית אלא לקובעו ביום אחר). רנ, ג (לא לקבוע ישיבה בע"ש. ואם יש לו קצבה ורגיל בו בכל יום או לומד עם רבים מותר. לימוד פרשת השבוע עם פרש"י). רנ, ז (אם לקנות ביום ה' או בע"ש). רנ, ח (לטעום מהתבשילין בע"ש). רנא, א (לא לעשות מלאכה מהמנחה ולמעלה. אינו רואה סימן ברכה). רנא, ב (משש שעות ומחצה ואילך או מתשעה ומחצה). רנא, ג (פרקמטיא מותרת. וכן מלאכה שלצורך הש. או דבר מצוה). רנא, ד (אסור לספר נכרי ומותר לספר ישראל). רנא, ה (מותר לעני להשתכר לצורך הש. כל מה שמותר בחוה"מ מותר בע"ש). רנא קו"א א (ההוכחות שפרקמטיא מותרת. כמה שיטות בו' תקיעות, תקיעה א' לבטל ממלאכה שבשדות קודם מנחה גדולה, או גם ממלאכה גמורה במנחה גדולה, או במנחה קטנה. תקיעה ב' לבטל ממלאכה גמורה במנחה גדולה, או ממלאכה המותרה וחנויות במנחה קטנה, או חצי שעה לפני קבלת שבת). רנב, א-ב (מותר להתחיל מלאכה בע"ש סמוך לחשעה ונגמרת מאליה בש.). רנב, ב (למכור ולהטעין לנכרי מותר רק כשיצא מפתח ביתו מבעוד יום). רנב, ד (מותר ליתן בגדיו לכובס בקבלנות סמוך לחשכה). רנב, יד-טז (מותר לפתוח מים לגינה סמוך לחשיכה, וכן להניח קילור לעין כו', לטעון קורות בית הבד כו', ליתן חטים לרחים של מים, להעמיד זוג המקשקש לשעות). רנב, יז-ט (אסור לצאת סמוך לחשכה לרה"ר וחפץ בידו שמא ישכח, אבל מותר לצאת עם מחט תחובה בבגדו, או לכרמלית, או עם תפילין בראשו). רנב, כ (ימשמש בבגדיו סמוך לחשכה). רנה, א-ב (לא יעשה מדורה סמוך לחשיכה עד שתהא שלהבת עולה מאליה, או שיאחז ברוב הקיפו ועביו. בפחמין ב' דעות. בזפת וכיו"ב מותר). רנו, א (ו' תקיעות כשהיו ישראל בישובן. עכ"פ צריך לבטל ממלאכה גמורה במנחה קטנה ולסגור החנויות שעה קודם הלילה). רס, א (גילוח השערות). פסקי הסדור תתקג (הודו קודם מנחה).

ה: ת"ת א, י (מבטלים לימוד התלמידים בסוף היום).

עיי"ע אמירה לנכרי (מחזי כשליחות). ראה גם לעיל אצל הוספה מחול אל הקודש. הטמנה. הכנה לשבת. לקמן אצל קבלת שבת. שהיה וחזרה. שמא יחתה בגחלים.

פריסת מפה על הפת

ב: רעא, י (שתתראה הפת כאילו הובאה עתה). רעא, יז (כנ"ל, וזכר למן שהי' טל מלמע' ומלמטה). רצט, יד (שלא יראה הפת בשתו).

קבלת שבת

ב: רמט, יב (התפלל ערבית מבעוד יום, לענין השלמת תענית). רנו, א (באמירת ברכו. לא להמתין לאדם גדול). רסא, ג (אחרי ק"ש, בתפלת ערבית או בברכו, קיי"ל דאסור אפי' ד"ס לצורך מצוה. אמירה לנכרי מותרת עד זמן ק"ש בכל המקומות, ולצורך מצוה אפי' בביה"ש). רסא, ה (מועלת רק אחרי פלג מנחה). רסא, ו (מספק ידליק הנרות כשהשמש בראשי האילנות, או כשהתרנגולים או העורבים יושבים על הקורה). רסא, ז (ק"ש בברכו ולא באמירת מזמור שיר ליום הש.). רסא קו"א ג (רק אחרי ק"ש קיי"ל דאסור אפי' ד"ס לצורך מצוה, משא"כ אחרי קבלת תוספת ש. גם הדלקת הנר ותקיעה ששית היא ק"ש). רסב, ד (באו ונצא לקראת ש. המלכה. ויש נוהגים לצאת לחצר או לשדה). רסג, טז-כ (כשהתפלל ערבית של ש. כשרוב הקהל ק"ש בביהכ"נ הזה. כשאנשי העיר ק"ש). רסג, כא-ב (טעה ביום המעונן והתפלל ערבית אין זו ק"ש. טעה הצבור והתפלל – ב' דעות). רסג, כג-ד (אחרי שאמרו ברכו לא יתפלל מנחה באותו בהכ"נ, ואם ענה עמהם ברכו יתפלל ערבית שתים, ואם עדיין לא אמרו ברכו יתחיל להתפלל מנחה). רסג, כה (אחרי ק"ש יכול לומר לחברו לעשות מלאכה). רסג קו"א ח (ביאור ב' הטעמים להיתר, כיון שלחברו מותר, וכיון דהוי שעה המותרת לכל ישראל). שם ד"ה ולמדו (ק"ש היא רק על מעשה או דיבור לנכרי, ולא על איסור הבא מאליו כנכרי העושה בשליחותו. על האיסור הא' מועיל טעם ההיתר שמתעסק בדבר המותר לחברו). שם ד"ה ולדינא (מותר לומר הן לנכרי והן לישראל). שו, כח (אמירת ברכו). שצג, ב (אחרי קבלת תוס' שבת קיי"ל שיכול לערב ע"ח, אבל לא אחרי קבלת עיקר שבת בתפלת ערבית או ברכו). פסקי הסדור תתקג-ד (אמירת לכו נרננה. מזמור לדוד. כגוונא. ולומר כו').

ד: תקכז, ט (באמירת ברכו או תפלת ערבית של יו"ט).

ראה גם לעיל אצל הוספה מחול על הקודש. עיי"ע קידוש.

קידוש

ראה בערכו.

קרבנות

א: קז, א (אין נדרים ונדבות קרבין בו).

רשות היחיד; הרבים

עיי"ע רשויות שבת.

תוספת שבת

ב: רנא קו"א א ד"ה וגם. רנו, א. רסא, ד (י"א שצריך להוסיף מה"ת, בכניסתו וביציאתו). רסא, ה (זמן ת"ש הוא מתחלת שקיעה עד ביה"ש, או מפלג מנחה. ביה"ש אינו נחשב ת"ש). רסא קו"א ג (גם אחרי קבלת תוספת ש. התירו ד"ס לצורך מצוה, כמו בביה"ש, ורק אחרי קבלת עיצומו של יום אסרו). שם ד"ה ולפי (בביה"ש הוא מקובל ועומד מהר סיני). רסג, כה (המוסיף במוצאי ש. יכול לומר לחברו לעשות לו מלאכה). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (מיתסר מדאורייתא). רסז, ב (כשמתפלל ערבית בלילה ומבעוד יום). רעא, ב (לקדש מיד). רצג, א (במוצ"ש, ג' כוכבים קטנים רצופים). רצג, ד (להאריך בוהוא רחום וברכו). רצט, כא (אם יכול לומר לחברו לבשל לו). פסקי הסדור תתצט (משקיעה הנראית). תתק (במוצ"ש).

ג: תפט, טז (במוצ"ש, מ"מ לילה הוא, ויכול לספור ספה"ע).

ד: תרח, א (מה"ת, בשבת וביו"ט, מלפניה ומלאחריה).

עיי"ע יום טוב (תוספת יו"ט). יום הכפורים (תוספת יוה"כ).

תחומין

עיי"ע עירובי תחומין.

תענית

ב: רמב קו"א א (אסור מה"ת, מדכתיב אכלוהו היום). רמט יב (אם להשלים ת. ע"ש כשהתפלל ערבית מבעוד יום. ת. חלום מתענים). רמט קו"א ה (אלו שהתענו בש. דענג היה להם. ת. חלום). רנד, ח (אסור להתענות בש.). רפח, א-ב (אסור להתענות עד חצות, אא"כ מתענג לאחר האכילה, או מתענג בקריאה ותפלה יותר מאכילה, או שמצטער באכילה. ולשם ת. אפי' שעה אחת אסור, אף שיש ענג בת.) רפח, ג (כשחלם בש. מותר ת. חלום, ויתענה גם בחול).

ד: תקכז, ל (המתענה ביו"ט). תקצז, א (בר"ה ושבת תשובה כמו בשאר שבתות). תקצז, ד (המתענה בר"ה או יו"ט לא יבשל לאחרים). תקצז, ח (קיבל עליו להתענות בשבת או יו"ט אינו כלום, ובר"ה צריך התרה).

עיי"ע תענית. ראה גם לעיל אצל ענג. ערב שבת.

תפלה

עיי"ע תפלה (שבת).