רוק

עיי"ע שיעול.

א: נג, טו (יקנח ואח"כ יתפלל). צ, יד (אסור במקדש ומותר בבהכ"נ, וישפשף או שיש תבן או גמי. בליעת ר. בט"ב ויוה"כ). צב, ט (קודם או בתוך התפלה). צז, ב (כשצריך לרוק בתוך התפלה). קכא, ב (נזדמן לו ר. במודים לא ישחה עד שיצא הר.). קכב, א (אחר סיום התפלה, עד שיפסע ג' פסיעות).

ב: שיט, כט (הרוקק בשבת והרוח מפזרו). שנ, ג (עומד ברה"י ורק ברה"ר חייב. הוציא ראשו ורק ספק). שנ, ד (נתלש רוקו בפיו אם מותר להלך בו ד"א, ב' דעות).

ד: תקפג, ו (אגוזים ולוזים מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה). תקצב, ח (לא ירוק באמצע תק"ש).