קנינים

עיי"ע אסמכתא. חמץ (מכירת חמץ). מכירה. מלאכות שבת (מקח וממכר). מתנה ע"מ להחזיר. שכירות.

ב: שו, טו (סתם ק. לכתיבה עומד).

ג: תלו קו"א ד (באמירה לא סגי). תמח, ג (מהסתם אין נוח לו לקנות דבר האסור לו). תסז, ד (כנ"ל).

ו: עדות י (סתם ק. לכתיבה עומד). עדות קו"א ב (כנ"ל). הפקר י (נפל עליה או פירש טליתו עליה, אינה ק.).

אגב קרקע

ג: תמא, ט. תמא קו"א ד. תמח, יא. תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה ח"י.

אורחים

א: קצו, ז (גם אחרי שחתך פרוסה לעצמו הוא של בעה"ב). לוח ברה"נ יא, יב (במה שמזג לא. אין בעה"ב שותף בו).

ב: שסו, טז (כל שזימן לאכול זיכה להם הכל, וסומכין עליו לעירובי חצרות).

איבה

ב: שסו, יג (בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שלחנו, וקטנה ונערה אפי' אין סמוכה על שלחנו, מ. לאביהם. אשתו שמעלה לה מזונות, או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך, מ. לבעלה). שסו, יד (בנו גדול הסמוך על שלחנו ויש לו אשה, והמגדל יתום בביתו, מציאתו שלו).

עיי"ע איבה. ראה גם לקמן אצל דרכי שלום.

ד' אמות

ו: הפקר ז (תקנו ד"א שיקנו במקום מופקר, ולא ברה"ר). ח (וכן בקטנה, אבל לא בקטן).

עיי"ע שיעורי תורה (ד' אמות).

דבר שאין בו ממש

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם.

דבר שאינו ברשותו

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם.

דבר שלא בא לעולם

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם.

דרכי שלום

ו: מכירה י בשוה"ג (בקטן שאין דעת אחרת מקנה, או פחות מאגוז ונוטלו). הפקר ג (מצודה אינה קונה, אלא מד"ס מפני ד"ש). ה (וכן בזורק בקעת על אילן להשיר פירותיו). ו (וכן ביוני שובך ועליה. נטל הוא או בנו קטן, חייב להחזיר מד"ס). ז (וכן מציאה בד"א). ח (וכן בקטנה, אבל לא לקטן, אא"כ הגיעו לידו). ט (מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו היא שלו מפני ד"ש, ובתו – עד שתיבגר, וכן מעשה ידיה. וכן אשתו. ובניו הקטנים הסמוכים על שלחנו – אפי' נתנו להם מתנה).

עיי"ע גזלה (גזל מדבריהם). דרכי שלום. ראה גם לעיל אצל איבה. ארבע אמות.

הגבהה

ג: תמח, טז. תנ, כד.

ד: תקכז, יז (טפח מהמקום שמונח עליו). תקכז, כח (טפח, אפי' בבית הנותן). פסקי הסדור שסז (טפח).

הודאה

ה: רבית מו ד"ה ומה שנוהגין (מועיל בדיני ממונות, ולא להתיר איסור רבית).

המגביה מציאה לחברו

ב: שצז, יח (זכה חברו, מיגו שיכול לזכות בעצמו).

זיכה לו ע"י אחר

ב: שסו, י (כשנותנים הקמח לשמש לעירובי חצרות כאילו זיכו ע"י לכולם. ונהגו שהשמש נותנו לרב לזכות בשביל כולם). שסו, יב (א' מבני החצר יכול לזכות הפת לכולם ע"י אחר שיגביהו טפח בשליחות כולם). שסו, יג (לא יזכה ע"י בניו הקטנים הסמוכים על שלחנו. קטן ונערה שאינם סמוכים, וגדולים הסמוכים, ואשתו שמעלה לה מזונות, ב' דעות. לא יזכה ע"י עבדיו הכנענים, אלא עבדיו העבריים, אפי' הקטנים בדבר שהוא מד"ס). שסו, יד (לד"ה יכול לזכות ע"י בנו הגדול שיש לו אשה אף שסמוך, וע"י יתום שמגדל בביתו). שסט, א (הנותן מעה לנחתום להקנות העירוב, והנחתום זיכה לכולם ע"י אחר, לא כיון לזכות לזה אלא ע"י מעות שאין קונות. אא"כ אמר לו ערב לי, או שנתן לבעה"ב).

ד: תקכז, יז (כנ"ל שסו, יג-ד). תקכז, יח (כשבעה"ב נותן לאשתו ובנו קמח ובשר והם אופים ומבשלים לעצמם, יכול לזכות על ידם עירוב תבשילין).

זכין לאדם שלא בפניו

ב: שסו, יב. שסו, טו. שסז, א.

ג: תקכז, טז (בעירוב תבשילין).

ה: רבית מב.

ו: הלואה לב. לה. עדות יז. מ (ואין חבין לאדם שלא מדעתו). מכירה ו. גזלה ב.

חוב

ה: רבית נז (של ישראל יכול להקנות במעמד שלשתן, ושל נכרי אינו נקנה בשום קנין). רבית סט (חוב נכרי שיש עליו משכון יכול להקנות זכויות המשכון בק. מטלטלין, ושיש עליו שטר אינו יכול להקנות אלא בדרך מחילה).

חזקה

ג: תלז, א (בשכירות בית). תמח, יב (בנכרי).

ד: תקכד, א (ביו"ט).

ה: רבית טז (בית).

ו: הפקר ב (מהפקר - ע"י עבודה המועלת באילן, בקרקע. יער אינו קונה). הפקר קו"א ד"ה עיין (כשמיצר מפסיק מועלת ח. רק במתנה ומכירה ולא בהפקר. חלוקת א"י לשבטים כדעת אחרת מקנה, והישיבה בערים מועלת לקניית היערות). שם ד"ה והא (עבדים ע"י רחיצה וסיכה. נכרי אינו קונה בח.). גזלה יז (בהילוך הרבים על הגשר). לג (מצר שהחזיקו בו רבים בהילוך, בין מהפקר, בין מדעת בעלים, בין במחילה בטעות).

עיי"ע חזקה.

חצר

ג: תלו קו"א ג (ח. שאינה משתמרת. כשדעת אחרת מקנה. בהפקר. אין ח. לנכרי). תלז, א (השוכר בית קונה מה שמונח בתוכו). תמ קו"א יא בהגהה (כשאינו יודע שמונח בח.). תמח, ג (כשלוחו, כאלו מונח בידו. כשלא נוח לו לקנות החמץ בפסח אינו נעשה שלוחו בע"כ). תמח, יא (כשלוחו, ולכן לא מועיל בנכרי). תמט, ג (כנ"ל – תמח, ג). תנ, כא (כנ"ל). תנ, כד (כנ"ל).

ו: מציאה ט (ח. בהכנ"ס אינו זוכה להקדש). י-יא (ח. אינו זוכה מעות ודברים קטנים שאפשר לא ימצאו לעולם, אפי' אין רבים מצויין שם, אלא דבר שתשמור אותם לו מפני שמוקפת מחיצות). הפקר ד (דגים וחי' ועוף בביברין, אף שצריך מצודה, היא ח. המשתמרת וקונה). ו (שובך ועליה אינה משתמרת ואינה קונה).

כיבוש

ד: תרמט, י (הקרקע נקנית למלך בכ. מלחמה קנין גמור).

ו: הפקר ג (כנ"ל. מכר או נתן לא' נקנית לו בחוק מלכות, בלא ק. חזקה). הפקר קו"א א ד"ה והא (מועיל לקניית יערות ושביית עבדים בלא חזקה המועלת). שם ד"ה אלא (דוקא ע"י מלך, או שנותן רשות לשבות אנשים ממדינה אחרת, בלא"ה אינו מועיל ע"י גזלה וסיקריקון. בעבדים מועיל רק למעשה ידיו, ובקרקע ק. גמור). שם ד"ה ומיהו (עבד שנשבה ונתייאשו בעליו, ופדאו ישראל לשם עבדות, קנה גם גופו). שם ד"ה ותדע (לא נתייאשו, לא קנה אלא למעשה ידיו, וחוזר לרבו ראשון, ומחזיר מעותיו לרבו שני).

עיי"ע דינא דמלכותא דינא. מלך.

מחילה

ו: מכירה ב (מ. א"צ ק.). מציאה ז (קטנים אין מ. כלום). גזלה לג (מ. בטעות ליחיד לא הוי מ. ולרבים הוי מ.). נזקי ממון יז (בני העיר יכולים למחול זל"ז). יח (בהיזק שכנים, שתיקה כמ. ומ. בני רה"ר אינה מועלת אלא מ. בפירוש ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר). יט (כשנהגו להוציא זיזים לרה"ר, או לעשות חלל תחת רה"ר, כאילו מחלו זל"ז). נזקי גו"נ ד (בצער הגוף אין מ. מועלת שלא יוכל לחזור בו).

עיי"ע הלואה (מחילה).

מי שפרע

ב: מהדו"ב תתסה-ו.

ו: מכירה א.

עיי"ע אמת (מחוסר אמנה).

מנהג הסוחרים

ג: תמח, יא (רושם, תקיעת כף, נתינת פרוטה, מסירת מפתח). תמח, טז (מסירת מפתח).

מעות; כסף

ב: שסט, א (אינן קונות, עד שימשוך).

ג: תלז, א. תמא, יב (ישראל מנכרי ונכרי מישראל אינו קונה בכסף). תמג קו"א ג ד"ה לא (כל שלא קנה הלוקח יש למוכר דין לוה על המעות). תמח, ח (כשיווי כל המקח, או מעט וערב קבלן על השאר). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה והנה עיקר (זקיפה במלוה אינו מועיל אלא ע"י ע"ק).

ה: רבית כג (ברבית של דבריהם עשו מ. כקנין גמור). רבית לג (איזה מטבע נק' מעות ואיזה פירות).

מעמד שלשתן

ה: רבית נז.

מקח טעות

עיי"ע אונאה (מקח טעות).

משיכה

ג: תמא, יב. תמג, יב. תמז, ז (לרשותו או לרשות הפקר). תמח, ז-ט (בנכרי). תמח, טז.

ד: תקכז, כח (לתוך ביתו).

נכרי

ב: רמו, י (כשהבהמה ברשות נ. והישראל אומר בפניו שמקנה לו).

ג: תלו קו"א ג (אין חצר לנ.). תמ, ט (קנין סודר). תמ קו"א ה (הש"ך הכריע שאינו קונה בק"ס). שם ד"ה וגם (אינו קונה קרקע בחזקה). תמא, ט. תמא קו"א ג (רק לענין דיעבד בחמץ אפשר לסמוך שקונה). תמא, יב (אינו קונה בכסף בלבד). תמא קו"א ד (נ. מישראל וישראל מנ. חד דינא הוא). תמח, ח (י"א דוקא בכסף וי"א דוקא במשיכה וי"א דסגי בא' מהם). תמח, י (דוקא בעצמו, שאין שליחות לנ.). תמח, יא (חצר מטעם שליחות ואינו מועיל בנ.). תמח, יב (קרקע דוקא בכסף ושטר). תנ, ז (מכירת חלקו בתנור שאופים בו חמץ בפסח, בדמים או ק. אחר). תנ, כב (אם מועיל ק. כסף). תנ, כז (כנ"ל).

ה: רבית נז (מכירת חובו רק בדרך מחילה).

ו: הפקר א ד"ה והא (אינו קונה בחזקה).

נעילת דלת

ב: שו, טו (במתנת חדר נק' חזקה שלא יוכל לחזור הנותן, ואסורה בשבת).

סודר

ב: שו, טו (עומדת לכתיבה, ואסורה בשבת). שסט, א (נתן כלי לנחתום שיקנה לו עירוב). שפ, א.

ג: תלז, א. תמ, ט. תמ קו"א ה. תמא, ט. תמא קו"א ג-ד. תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה וככה.

ד: תקכד, א.

ה: רבית מג. מו-ח. נה.

ו: עדות י. יז-כ. מח.

קטנים

ב: שסו, ד (אין לו דעת להקנות). שסו, יג (זוכה לאחרים בדבר שאינו אלא מד"ס. מציאתו שלו כשאינו סמוך על שלחן אביו).

ג: תנ, כד (בהגבהה).

ו: מכירה י (צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה במתנה, פחות מכאן יכול לחזור מה"ת, ומד"ס יש אוסר). מציאה ז (אין יאושם ומחילתם כלום. מתנתו מתנה מתקנת חכמים). הפקר ח (תקנו לקטנה קנין ד"א, אבל לא לקטן, אא"כ הגיעו לידו. דעת אחרת מקנה קונה מה"ת). גזלה כה (הגיע לעונת הפעוטות, משש ולמע', ויודע בטיב מו"מ, יחזיר לו פקדונו).

עיי"ע קטנים.

קנין דברים

ו: עדות טז (ק. אתן הוא ק"ד שאינו ק. אא"כ אומר בלשון חיוב על עצמו. תנאים ראשונים הוא ק"ד).

קנין טעות

ו: מכירה ב (אינו מועיל).

קנין שטר

ג: תמח, יב (בקרקע). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה ח"י (במכירת חמץ).

קרקע

ב: שפב, טו.

ג: תמח, יב (בקנין כסף שוויו, או מעט וערב קבלן, ובשטר).

שכירות

ראה בערכו.