קטנים
עיי"ע גדול. חרש שוטה וקטן. נאמנות (קטנים). עד אחד (בידו). קנינים (קטנים).
א: ב מהדו"ב, ו (לכסות ראשם). ב מהדו"ק, ז (כנ"ל). ד, ב (תחלת כניסת נפש הקדושה. נט"י). יד, א (בעשיית ציצית). לט, א (פסולים לכתיבת תפילין. בן יג וא"י אם הביא שערות). מה, ג (שלא יהיו ערומים בפני הספרים). נג, יג (לירד לפני התיבה בערבית, פריסת שמע, ברכו שבקריאת התורה). נה, ה (צירופו לי', ע"י ס"ת או חומש שבידו. פחות מבן ו'). נה, יב (אפילו הביא ב' שערות קודם יג"ש). סט, ב (אין מוציאים אחרים. פריסת שמע). עג, ג (לענין נגיעת בשר עם בנו עד י"ב שנה ועם בתו עד י"א אפי' הביאו שערות, ובאותה שנה דוקא כשלא הביאו שערות). צח, א (לא להביא ילדים קטנים המפריעים לבהכ"נ). קכד, י (כנ"ל). קכח, מט (בנ"כ - עם כהנים גדולים). קנט, כ (פחות מבן ו' אין כוונתו כוונה). קצט, ט (הגיע לעונת הפעוטות, בן ו, ט, י, כ"א לפי חריפותו. ק. פורח, ב' שערות שלא נגמרו בשיעורן. מאיזה שיעור אפשר לזמן עליו).
ב: רנט, ז (סתירת דלת תנור הסתומה בטיט מותרת, ואם אפשר – יסתור ע"י ק.). רפב, ה (אינם מחוייבים בקרה"ת, מצטרף לקרואים אבל לא שיהיו כולם ק. ולא יקריא העולים). רפב, ז (נהגו שאין קורין ק. אלא למפטיר, אפי' אין כהן רק הוא. איננו מחוייבים לכבד כהן ק.). רפב, טז (למפטיר קורין את הק. אף בפר' זכור שהיא חובה מה"ת, שהש"ץ הקורא מוציא הצבור). רצה, ד (אם מוציאים בשתייתם י"ח הבדלה). שה, כז (המראת אווזות, אם אפשר – ע"י ק.). שו, יג (מצוה לדבר עם מלמד ללמדו ספר או אומנות). שו, כט (מחללים שבת גם בשביל פקו"נ של ק.). שח, נה (ענף שייחדו לאיים על התינוקות שיכם בו). שכח, כב (צרכי קטן כצרכי חולה שאב"ס. לומר לנכרי לעשות לו תבשיל. להאכילו מוקצה). שמג, יא (תשובה לקטן שעבר עבירה. דבר שבממון). שס, ג (אם מצטרף לשיירה להיקף מחיצות בשבת). שסו, ד (מניחים בביתו עירובי חצרות, ויכול לגבות העירוב).
ג: תלב, י (נאמנותם בבדיקת חמץ. בדרבנן. בדאתחזק איסורא). תס, א (שלא הביא ב' שערות). תע, ד-ה (תענית בכורות). תעט, ו (לא יעשהו שליח לאמירת הודו שבהלל. אינו יוצא במה ששמע מהקטן).
ד: תקצב, ח (אין להביאם בעת התקיעות שלא יבלבלו, אלא יהיו אצל הנשים הפטורות מתק"ש). תרטז, א-ד (קטן שלא הגיע לחנוך לא גזרו עליהם עינויי יוה"כ, ואפי' להאכילם ולרחצם בצונן. אבל לא נעילת סנדל, ועכשיו גם רחיצה וסיכה, ובהגיע לחנוך עינוי אף אכילה ושתיה, גזרו בהם. ואף שא"צ למחות בהם, רק האב בהגיע לחנוך, מ"מ לא יתנו להם בידים).
ה: ב קו"א א (קטן מבן שש דינו כקוף, שאין לו מעשה, או רק מחשבה, ב' דעות). קפט, צט (קטנה עד י"ב שנים ויום א'). קצ, ג (כנ"ל). ת"ת א, א (פטור מכל המצות). א קו"א א ד"ה והנה (בן ו' שלמות, להוליכו למלמד, לסוכה ולעירוב).
הגיע לחנוך
א: טז, א (לענין ציצית – בן ט'). יז, ד (שיודע להתעטף). לז, ג (זמן ח. לתפילין). לט, א (החיוב רק על האב ורק מד"ס). ע, ב (בק"ש ותפלה). קו, ג (לחנכם בתפלה). קכד, י (ילמד בניו הקטנים לענות אמן ולעמוד באימה וביראה). קסז, כג (הגדול יכול להוציאו גם בברה"נ כשהגדול לא אכל כדי לח. במצות). קפה, ד (לח. ברהמ"ז). קפו, ג (מוציא הגדול שמחוייב מד"ס בבהמ"ז, אבל לא מגילה והלל וברכות ק"ש ושאר מצות מד"ס). קפז, ד (בהמ"ז לבן ח'). קצ, ד (להטעימו מכוס של ברכה ולהוציאו בברכה, כשהמברך אינו יכול לשתות בעצמו). רטו, ב (מותר ללמדו ברכות שלא בזמנן, ואין עונים אמן. ובזמנן לשם ח. – עונים אמן). פסקי הסדור תרט ד"ה ובקטנים (לענין ציצית, מבן שש).
ב: רסט, ג (להטעימו מכוס קידוש בבהכ"נ ולהוציאו בברכה, כשהמקדש אינו יוצא בעצמו). רעא, יט (אמירת ויכולו). שלד, כו (כשמחלל שבת להנאתו צריך אביו למחות, ולא אחרים). רצו, יז (הבדלה). שמ, ד (קטן האוכל עוגות שעליה אותיות להנאתו א"צ להפרישו). שמג, ב (בן או בת, מ"ע ומל"ת, אפי' איסור מד"ס. אם אינו מפרישם מאיסור תורה ב"ד צריכים להפרישו). שמג, ג (שיעור ח. במ"ע לכל תינוק לפי חריפותו במצוה ההיא, ובל"ת כשהוא בר הבנה שאומרים לו שזה אסור). שמג, ד (אמו אינה מצווה עליו). שמג, ו (אביו צריך למחות בו אם הוא בר הבנה). שסב, יז (מצוה להפרישו כשרואהו מחלל שבת, אפי' להנאת עצמו באיסורים מד"ס).
ג: תעב, כה (כשיודעים מענין קדושת יו"ט – ח. קידוש. דעת להבין סיפור יצי"מ – ח. אמירת הגדה ובהמ"ז והלל על כוס ב-ד). תעט, ו.
ד: תקכט, ז (שמחת יו"ט). תקצו, ב (מותר לק. לתקוע בר"ה להתלמד, בין הגיע לחנוך ובין לא, שמצוה ללמדם ולחנכם במצות). תרטז, ד (הגיע לחנוך עינוי ביוה"כ, אביו צריך למחות בידו ולא אמו, ומ"מ לא תתן לפניו). תרטז, ה-ו (חנוך עינוי קטן וקטנה לשעות, בריא בן ט' שלמות או כחוש בן י' שלמות. י"א שבני יא שלמות ישלימו). תרמ, ג (בסוכה משאינו צריך לאמו, בן ו' שלמות ובחריף בין ה' שלמות). תרמ, ד (חיוב על האב לחנכו, ואמו כשאר אדם).
ה: ת"ת א, א (אביו חייב לחנכו מד"ס). א קו"א א ד"ה והנה (האב ולא האם).
לצורך הגדול
ב: רסו, י (התירו שישא כיסו במקום שאדם בהול על ממונו). שלד, כו (אפי' לא הגיע לח. ואפי' עושה מעצמו, צריך למחות בו). שמג, א (כנ"ל). שמג, ו (אמירה לקטן באיסור מד"ס לצורך מצוה מותר). שמג, ח (דוקא בדבר שאין לחוש שמא יסרך). שסב, יז (כששכח חפץ ברה"ר יגביהו התינוק, דוקא כשאינו יודע שהוא של אביו ועושה להנאת עצמו).
ג: תנ, כה (כשצריך להאכיל חמץ לתינוק חולה, יאכילו ע"י ק.).
מאכיל איסור בידים
א: קו, ג (מותר להאכילם קודם התפלה וקודם קידוש).
ב: רסו, י (אסור מה"ת, אפי' כשנותן להם מבעוד יום). רסט, ג (מותר להאכילם מאכל מותר בזמן אסור. קודם קידוש. ביוה"כ). שא, כא (ליתן לו מלבוש שזוג ארוג בו ומשמיע קול). שמג, ה (אסור מה"ת, לא תאכלום – תאכילום. וכן בחילול שבת ויו"ט. אפי' איסורים מד"ס. וכן לא יאמר לתינוק לאכלו בעצמו. ומדין אמירה לנכרי אסור לומר לו להאכילו. ואם התינוק צריך לכך דינו כחולה שהתירו אמירה לנכרי, אפי' להשקותו סתם יינם). שמג, ו (י"א שמותר להאכילו איסור מד"ס כשצריך לכך, או שהגדול צריך לכך. הנקתו אחר כ"ד חודש. הטעמה מכוס קידוש בבהכ"נ). שמג, ח (כשהוא צורך חנוכו מותר. האכלתו קרבן פסח שלא נמנה עליו). שמג, ט-י (אסור ליתן לו חגב טמא ושאר איסורי מאכלות שיש לחוש שיאכלנו, אבל איסור מחיקת אותיות שעל העוגה אינו אסור אלא ליתנו בפי התינוק).
ג: תעא, י (כנ"ל - רסט, ג. וכן מצה בע"פ). תעב, כג (כשרוצים לאכול קודם קודם הסדר).
ד: תרטז, א-ד (לרחוץ אותם בשבת בחמין. לנעול אותם ביוה"כ. לרחוץ אותם ביוה"כ בזמנינו. להאכיל ק. שהגיעו לחנוך עינוי).
ה: ב, ג (אסור להאכיל נבלות בידים לחש"ו מה"ת).
עובר להנאתו
ב: שלד, כו (אין צריך למחות בו, אלא אביו). שמג, א (אין ב"ד מצווין להפרישו, אלא בדבר המתפרסם כמו תקיעת שופר בשבת).
ד: תקפח, ו (בתקיעות שופר בשבת ב"ד מצווין להפרישו, אפי' לא הגיע לחנוך).
שמא יסרך
ב: שמג, ו (כשנותן לו באקראי אין לחוש שמא יתרגל אף כשיגדל). שמג, ז (כל שהוא לצורך הקטן לא חששו ש"י). שמג, ח (הטעמה מכוס מילה ביוה"כ).
ד: תריט, ז (בכוס שהחיינו ביוה"כ). תרכא, ד (בדבר שאינו מצוי, הטעמה מכוס מילה בת"ב וביוה"כ).
תשב"ר
ב: ערה, ז (לא גזרו בהם שמא יטו).
ה: ת"ת א, ג (אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר). א, י (אין מבטלין אותן אפי' לבנין בהמ"ק).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.