צער בעלי חיים

עיי"ע פריקה וטעינה.

ב: רנב קו"א ו ד"ה ומיהו (צב"ח דוחה שבות). רסו, כא (מפני צב"ח יכול לפרוק בהמתו אפי' יותר מט"ו סאין). רסו, כה (לא ישאירם על החמור עד מוצ"ש, שצב"ח מה"ת). שה, כד (העולה על הבהמה בשבת ירד ממנה. יפרוק ממנה המשא בשבת). שה, כה (ואם צריך להגביה המשא ולסמכו על צדי הבהמה כדי לפרקו, אסור). שה, כו (בהמה שנפלה לאמת המים. במקום צב"ח לא גזרו על ביטול כלי מהיכנו. אם התירו מוקצה, ב' דעות. מותר לומר לנכרי להעלותה). שה, כז (משום צב"ח התירו להמרות האווזות. ע"י נכרי. ע"י קטן). שה, כט (משום צב"ח התירו לומר לנכרי לחלוב בהמתו בשבת). שח, עט (משום צב"ח התירו לדדות בע"ח ולדחות תרנגולת בשבת).

ד: תצח, כא (משום צעב"ח התירו להערים ביו"ט).תצח קו"א א (מפני צב"ח התירו לעשות פרנסה לבכור שנפל לבור ביו"ט). תקה, ז (כנ"ל שה, כט).

ה: כד, יד (למנוע חלדה נהגו למרוט הנוצות אע"ג דאיכא צב"ח).

ו: מציאה קו"א ח (דוחה איסור דרבנן, או לאו גרידא, ולא מקרי דחית איסור מקמי ממונא). עוברי דרכים ג (מצות פריקה. חייב להטריח גופו, ולא להפסיד ממונו, ולא להאכיל בהמת חברו או הפקר). ד (כשמצערים לאדם, או שצריך לרפואה או לשאר צורך, מותר להרגם, כמו שחיטה. מריטת נוצה לצורך מאווז מותר, אלא שהוא אכזריות). ה (נדחית מפני כבודו של אדם). ו (דוקא כשרואהו תוך רס"ו וב' שלישי אמה). ז-ח (גם כשפטור ממצות פריקה חייב משום צב"ח. נכרי המכה סוסו המושך בעגלה על הר, מצוה לעזור משום צב"ח). עוברי דרכים קו"א ג (אפי' מת אינו מחויב ליתן לו מים פחות משו"פ, אפי' בשלו, אפי' בעבד שלו. וי"א שבצער שבא מבחוץ כפריקת משא חייב). קו"א ה (הוכחות שמחוץ לריס אינו זקוק אף לצב"ח). שם ד"ה ובא"ח (צב"ח בשב וא"ת נדחה מפני איסור דרבנן, אלא שחכמים לא העמידו דבריהם במקום צב"ח, ואפי' באינו רואה). שמירת גו"נ ח (כלב שמפסיד לו מותר להרגו).