צואה

עיי"ע בית הכסא. מי רגלים. ריח רע. תלמוד תורה (בידים מטונפות). תפלין (קדושתן).

א: ג מהדו"ב, ח (בפי הטבעת כשאינו נראית. מדת חסידות לרחוץ). מג, ז (מדינא מותר לילך בתפילין כשצ. נראית. וטוב לכסות). עד, א (שלא תהא צ. מגולה כנגדו בק"ש ותפלה וד"ת). עו, א (צ. בעששית). עו, ב (צ. בגומא. מכוסה בסנדל. נוגע בסנדל. על בשרו ומכוסה בבגדו. על בגדו מבפנים). עו, ג (צ. עוברת. פי חזיר). עו, ד (צ. על בשרו ומכוסה בבגדו. הכניס ידו לבה"כ. ש"ז על בשרו. כשהצ. או הש"ז על בגדו ומכוסה). עו, ה (לכלוך צ. על ידיו ולא ממשות). עו, ו (צ. במקומה ומכוסה). עו, ז (חולי הטחורים ואגב הדם שותת ליחה סרוחה). עו, ח (ביטול מעט צ. ברוק או מים). עו, ט (ספק צ.). עו, יא (קרא ק"ש או התפלל במקום ספק צ.). עט, א (להרחיק ד"א, ומלפניו כמלא עיניו, אפילו בלילה או סומא). עט, ג (כשהש"ץ מוציא הקהל לא יהא צ. בבהכ"נ). עט, ד-ה (כשהצ. ברשות לעצמה). עט, ח-ט (צ. כלב או חזיר. שאר בהמה חי' ועוף. חמור חתול ונמיה. תרנגולין אדומים. נתן בהם עורות. יש בהם ריח). פא, א-ב (צ. קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדאכ"פ). פא, ג (ראה צ. כנגדו ברחוק ד"א באמצע תפלה או ק"ש ילך לפניו כו' וחוזר למקום שפסק, ואינו זבח תועבה במה שהתפלל ולא בדק מחוץ לד"א). פב, א (צ. יבשה. נפרכת. נקרשת). פה, א (במבואות המטונפות, שהוא מקום צואה או מי רגלים או בה"כ או בית המרחץ, אסור ק"ש וד"ת בדבור או בהרהור). פו, א (מים סרוחים כצ.). פז, ד (צ. בבית אין כל הבית כד"א. ומחיצה מועלת). צב, ז (לא ליגע בצואת האף והאזן בתפלה). צח, ד (מכנסים נקיים מבפנים בתפלה). קפה, ה. רו, ו. פסקי הסדור תרח ד"ה הקינוח (כנ"ל ג מהדו"ב, ח). תריט ד"ה המהלך (במקומות המטונפים יכסה התפילין בראשו). תרכ (כנ"ל עט, א). סדר נט"י יז (לא ליגע בצואת האף והאזן בסעודה).

ב: שב, יח (מותר להתפלל נגד מראה צ. על הבגד).