פריקה וטעינה

עיי"ע אבדה ומציאה (השבת אבדה). צער בעלי חיים.

ו: עוברי דרכים א-ב (מצוה לפרוק ויקים עמו ויטעון, אפי' מאה פעמים, לדדות עד פרסה – בשכר). ג (טעינה בשכר, ופריקה בחנם משום צעב"ח – כשאין לו הפסד ריוח). ה (חכם שאינו לפי כבודו א"צ לפרוק, רק לפנים משורת הדין). ו (דוקא כשרואהו תוך רס"ו וב' שלישי אמה). ז (הי' בעה"ב שם ואינו רוצה לפרוק עמו, או שהוא רובץ תמיד, או שעמדה ולא רבצה, פטור ממצות פ. בחנם, וחייב משום צעב"ח בשכר). ח (פריקה אינה בנכרי אלא משום צעב"ח בשכר. טעינה אינה בבהמת נכרי אלא משום איבה. בהמת ישראל ומשא נכרי חייב). ט (עבר עבירה והתרה בו ולא חזר ומצוה לשנאתו עד שישוב, מ"מ מצוה לפרוק ולטעון ולהחזיר אבדה). י (פריקה קודמת לטעינה משום צעב"ח. אוהב ושונא, שונא קודם לכוף את יצרו).