פקוח נפש

עיי"ע הצלת נפשות. וחי בהם. חולה.

א: קד, ב (אין לך דבר העומד בפני פ"נ).

ב: רמח, ה (כשנכנס לספינה בהיתר וכשיגיע הש. יצטרך לחללו. קודם ג"י מותר). רמח, ז (לצורך מצוה מותר ליכנס לספינה אף תוך ג"י). רמח, ח (כשיוכל לצאת מהספינה בש. בלי סכנה, אסור). רמח, יג (כשיש חשש שיגזלוהו בהמתו או מלבושיו ולא יוכל להתקיים הוי פ"נ). רמח קו"א ה (לצורך מצוה מותר אפי' כשקונה שביתה בספינה קודם הש. ומפליגים בתוך הש. ויש חשש שאח"כ יצטרך לחלל ש.). רעח, א (אפי' חשש סכנה מותר לכבות הנר, אבל לא לחולה שאין בו סכנה או מסכנת ממון). רעח, ג (כנ"ל). שו, כט (הוציאו בתו להוציאה מכלל ישראל, אף שהוא ספק, והיא קטנה, ואינה בתו, ואינו רוצה. חלל עליו ש. אחת כדי שישמור ש. הרבה). שטז, כב (חיות הנושכים וממיתים מותר להרגם אפי' אין רצים אחריו, שכל ספק נפשות דוחה שבת. הנושכים ומזיקים י"א שאם רצים אחריו הורגן ואם אין רצים אחריו ידרסם בהליכתו, ולהאוסרים מלשאצ"ל מה"ת אין מחללין שבת בשביל היזק הגוף). שכט, א (כל פ"נ דוחה שבת. נפלה דליקה בחצר אחרת). שכט, ב (אין הולכין בפ"נ אחר הרוב, ט' נכרים וישראל א'). שכט, ג (אפי' כמה ספקות. וחי בהם. אפי' בשביל חיי שעה. בודקין עד חוטמו). שכט, ד (אפי' מצא עליונים מתים). שלד, כח (י"א שבזמנינו יש חשש סכנת נפשות בדליקה ומותר לכבות). שדמ, א (ההולך במדבר וא"י מתי ש. מונה ז' ימים ומקדש שביעי. מתי מותר לו לעשות מלאכה מפני פ"נ). תז, ג (היוצאים להציל נפשות ומפחדים לשבות במקום שהצילו חוזרים בשבת למקומם בכלי זינם).

ג: תנ, כו (אין לך דבר העומד בפני פ"נ).

ו: גזלה ב (מותר לגזול ע"ד לשלם. כל העבירות נדחות חוץ מע"ז וג"ע ושפיכות דמים).

חולה שיש בו סכנה

ב: רעח, א (מותר לכבות הנר). רעח, ג (כנ"ל). שא, ל (קמיע בשבת ובבהכ"ס). שו קו"א א (רפואה מותרת דוקא כשהיא ידועה ע"פ מומחה, אף שס' אם תרפה חולה זה. בהצלת עבירה. בעובר). שכח, ב (מצוה לחלל עליו השבת, אפי' על הספק. וחי בהם. דוקא ברפואה ידועה). שכח, ג (מכה של חלל מהשיניים ולפנים). שכח, ד (מכה של חלל אינה צריכה אומד. כשאין סכנה במניעת אותו דבר, אם דינו כחולי שאב"ס לעשותו ע"י נכרי, ב' דעות). שכח, ה (מכה שאינה של חלל נשאלים בבקי ובחולה). שכח, ו-ז (מכה שע"ג היד או רגל. בלע עלוקה. נשכו כלב שוטה או מהזוחלים הממיתים. מכת ברזל. שחין בפי טבעת ועל סימטא. קדחת חם ביותר או עם קרירות). שכח, ח (אחזו דם שיש בו סכנה מקיזין אותו). שכח, ט (החושש בעינו מתי מחללין עליה). שכח, י (כשיש חילוקי דעות בין הרופאים, ספק נפשות להקל. אינו רופא שמכיר חולי זה. רופא נכרי). שכח, יא (אין החולה רוצה כופין אותו). שכח, יב (חולה אומר צריך אני ורופא אומר א"צ שומעין לחולה). שכח, יג (דחויה ולא הותרה. מצוה ע"י ישראלים גדולים בחכמה, ולא ע"י הדיוטות ונשים ונכרים. כשאין חשש שיתעצלו, ב' דעות אם לעשות בשינוי או ע"י נכרי). שכח, יד (כל הזריז משובח). שכח, טז (שוחטין ומבשלין ואין מאכילין נבלה. צריך להרתיח יין ימלא ישראל ויחם נכרי). שכח, יז (אמדוהו לגרוגרת א', רצו עשרה להביא כל אחד גרוגרת). שכח, יח (אמדוהו לב' גרוגרות, יכרות עוקץ שיש בו ג' ולא ב' עוקצים שבכ"א א', שממעט בתלישה. ואם יש ב' בעוקץ אחד יכרות אותו, שממעט בשיעור). שכח, כד (הקיז דם ונצטנן סכנה היא ועושין לו מדורה. חולה אחר שיב"ס, אפשר לחממו בבגדים ואין במניעת מדורה סכנה, ודינו כדלעיל שכח, ד). שכח, לה (מכה שע"ג היד או הרגל, או מחמת הכאת ברזל). שלא, א (לא יערב יין ושמן אלא יתן כ"א בפ"ע לשינוי).

ג: תנ, כו. תסו, ה (כל מה שאפשר לעשות בהיתר עושין. כשצריך לבשל שעורין להניח על בטנו, יחלטוהו קודם במי פירות).

ד: תריב, טז.

יולדת

ב: של, א (י. כחולה שיב"ס. מיילדין. מדליקין הנר אפי' לסומא. הוצאה בשינוי דוקא). של, ג (מאימתי נק' י. כשתגיע לחדש ט' יזמין הכל מע"ש). של, ד-ו (ג"י הראשונים מחללין, אא"כ רופא אומר שא"צ. מג' עד ז' מחללין אם אמרה או אמר הרופא שצריכה או בסתם. מז' ואילך כחולה שאב"ס, מלבד לענין צינה כל ל' יום. וימים אלו אינם מעל"ע). של, ז (מתה, קורעין בטנה ומוציאין הולד, שמא יחי'. עכשיו אין עושים כן, שמא נתעלפה האם ולא מתה).

עיי"ע חולה (מעוברת ומניקה ויולדת).

תינוק

ב: שכח, טו (ננעלה דלת על תינוק שוברה, שמא יבעת). שכח, כב (צרכי קטן כצרכי חולה שאב"ס). של, ח (נולד בשבת עושין כל צרכיו. ספק בן ח' אין מחללין עליו השבת, אא"כ גמרו שערו וצפרניו. וי"א שאין מטלטלין ואין מלין אותו). של, י (מיישרים אבריו ביום לידה, וכורכו בבגדיו לעולם, אבל לא מיישרים שנראה כבונה). של, יא (החזרת ערלת הגרון למקומו). שלא, א (מל ונתפזרו הסממנים, שוחקן בשבת מפני הסכנה). שלא, יא (רחיצתו קודם ואחר מילה, בימי התלמוד ועכשיו. ביום ג' למילתו. כשרואים שיש לחוש לסכנה).

עיי"ע לידה. מילה.