פסיק רישיה ולא ימות

עיי"ע אינו מתכוין.

ב: רנג, י (בישראל אסור, באמירה לנכרי מותר, שהרי שולחו לעשות דבר המותר). רנג, כח-ט (כשאומר לנכרי להניח התבשיל על תנור בית החורף ואח"כ מסיקו להחם הבית, אם אומרים שכוונתו גם על התבשיל ואסור. וכן כשאומר לו להניח מים בקדרה על התנור כדי שלא יבקע ואח"כ ישתמש במים, אם אומרים שכוונתו גם על השימוש במים). רנט, ז (פתיחת או סתימת תנור שיש בו גחלים לוחשות. ע"י נכרי מותר). רעז, ה (כשמנער הטבלה והנר נופל, בנר שמן הוי פ"ר, משא"כ בפתילה או בנר שעוה). רעח, ד (פ"ר הוי מלאכה הצריכה לגופה, כשנוח לו במלאכה זו). שב, ב (המנער בגד השרוי קרוב לודאי שיסחטו המים בניעורו). שב, כא (בשריית בגד שאין עליו לכלוך). שח, לח (כשמוציא קוץ באופן שיוציא דם). שיב, יב-ג (כשממשמש פי הטבעת בצרור או ברזא פ"ר שמשיר נימין). שיד, ג-ד (ב' דעות אם התירו בזה באיסור מד"ס, כשמוציא סכין תחובה בחבית ופ"ר שיוסיף על הנקב בשבת. ואם תחובה בכותל עץ נהגו לאסור). שטז, ד (סוגר תיבת שיש בה זבובים. ס' פס"ר). שטז, ה (מותר לפרוס מחצלת על כוורת דבורים אם אינו מתכוין לצוד ואינו פס"ר). שטז, י (לא ינעל הדלת כשיודע שצבי בבית). שטז, כא (הלוקח כינים מעורות שועלים מנתק השיער). שטז, כב (צריך לדקדק בהליכתו על נמלים שלא יהרגם). שיח, כא (מיחם שפינה ממנו מים חמים ונותן לתוכו מים צוננים להפשירן אין חוששין לצירוף המיחם שאינו מתכוין ואינו פס"ר). שיט, כט (הרוקק ברוח והרוח מפזר). שכ, כב (הידוק מוכין בפי פך, פ"ר שיסחט). שכ, כג (קנוח בספוג, פ"ר שיסחט). שכ, כד (כריכת בגד סביב הברזה בדופן החבית, פ"ר דלא ניחא לי', שהנסחט הולך לאיבוד, ב' דעות). שכג, יא (כשמגרר כלי כסף בגרתקון פס"ר שממחקו ואסור). שכו, ח (הרוחץ בדברים המשירין שער). שכח, לד (הוצאת דם ע"י קינוח). שלא, יב (ע"י נכרי מותר). שלו, ט (הנוטל ידיו בגינה, אפי' של חברו או נכרי). שלז, א (אסור לגרור מטה כסא וספסל גדולים). שלז, ב (כשמכבד הבית. ע"י נכרי מותר). שלז, ג (כשמכבד הבגדים). שלז, ה (כשמצדד או מכריע החבית). שנז, ג (כששופך מים בחצר סמוך לרה"ר שיצאו ודאי מכח שפיכתו).

ד: תקיא קו"א א ד"ה ובודאי (התירו פ"ר בהולדת ריח ביו"ט). תקיד, י (העמדת הנר במקום שרוח שולטת). תקכג, ב (אין מגרדין בהמה במגררת ביו"ט שמשרת שער). תרמו, יג-ד (הדס שענביו מרובים וע"י שממעטו מכשירו למצותו, אפי' כוונתו לאכול הענבים הוי פ"ר. ואם יש לו הדס אחר למצוה, מותר).

בנכרי

ב: רנג, י (מותר כיון ששולחו לעשות דבר מותר). רנג, כח (כנ"ל). רעז, ה (כנ"ל).

ספק פסיק רישיה

ב: רעז, א (לא יפתח דלת נגד הנר שמא יתחיל לנשב הרוח מיד ויכבנו). רעז, ב (וכן בנר שאחורי הדלת, שמא ינקש בפתיחה או בנעילה ותיכבה הנר). רעז, ג (וכן בנר שמן קבוע בדלת וע"י פתיחה ונעילה כדרכו יתקרב או יתרחק השמן מהפתילה). רעז, ד (וכן בפתיחת דלת כנגד המדורה). רעז קו"א א (ספ"ר אסור מטעם ספיקא דאורייתא. וכן בשמא ישוה גומות, ושמא תקרע המטלית, ושמא יתנדנד, ושמא יסחוט. ולהמתירים ספ"ר, כאן חוששים שבתחלת פתיחת הדלת יהי' ודאי ואעפ"כ ימשיך לפתחה). שטז, ד.

פסיק רישיה דלא ניחא ליה

ב: שב קו"א א ד"ה והנה. שכ, כד.