ערוה

עיי"ע אבנט. הרהור. ספרים. צניעות. תפלין (קדושתן).

א: עג, א (כל דבר שמביא להרהור נק' ע. לענין ק"ש ותפלה ות"ת. נגיעת בשר. קול זמר באשה). עג, א-ג (כשישנים ערומים ובשר נוגע ומתכסים, מתי יכול לקרוא ק"ש. עם אשתו או בניו). עד, א (שלא יהי' דבר ע. נגד פניו בעת ק"ש ותפלה ות"ת. חציצה בין לבו לע.). עד, ב (כשערותו מגולה אסור גם כשאינו נגד פניו או לבו). עד, ג (כשהמים מכסה לע. מתי חשיב כיסוי). עד, ג-ד כיסוי בידו לא חשיב כיסוי כשמפסיק בין לבו לע.). עד, ה (באשה א"צ להפסיק בין לבה לע. אבל ע. צ"ל מכוסה בישיבה). עד, ו (שאר אבריו רואות הע. מותר, אבל לא יגעו בע. חברו. אם הכיס נק' ע.). עד, ז (כשע. מכוסה ולבו מגולה). עה, א (טפח באשה ע. שמביא להרהור. אם מועיל לענין ק"ש כשאינו מסתכל בה. באשתו. פניה וידיה. שוקה). עה, ב (אשה יושבת ערומה מותרת לקרות ולהתפלל. אם גם אשה אחרת מותרת). עה, ג (לבושה דק ונראה בשרה). עה, ד (שער באשה נשואה ע. שער שרגילין לצאת חוץ לצמתן. פאה נכרית). עה, ה (מותר לקרות כנגד שער ע. איש). עה, ו (קול זמר באשה. כשאינו משים לב. קול דבורה). עה, ז (ע. בהמה מותר לקרות כנגדה אבל לא כנגד ע. גוים. ע. קטן מבן ט'. ע. הקטן בשעת מילה). עה, ח (ע. בעששית ונראית). עה, ט (החזיר פניו מהע. עצם עיניו). צא, א-ב (שלא יהי' לבו רואה הע.). צא, ה (כנ"ל). רו, ו (אשה יושבת ערומה ומברכת אבל לא האיש).

ה: א, נב (לא יברך עד שיכסה ע. גם אם אחר מברך לא יכוין לצאת שהשומע כעונה. מ"מ מותר להרהר בד"ת).