עירובי תחומין

עיי"ע אמירה לנכרי (הביא מחוץ לתחום).

א: קסח, ח (פת שראוי לב' סעודות ע"י ליפתן, שהם כג' ביצים לסעודה).

ב: רסא, ב (אסור לערב בע"ש ביה"ש. קניית שביתה. בדיעבד מועיל). רסא קו"א ב (הטעם דחמיר מעירובי חצרות). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (מותר לומר לחברו שמור לי פירות בתחומך, שה"ז כמוליך את חברו בתוך תחומו). שם ד"ה אבל לפי (לא רק כשאומר לו שמור לי, שהרי מותר לשמור בשבת, אלא אף כשאומר לו לך למקום פלוני ושמור). שם ד"ה ולדינא (פירותיו שבעיר אחרת כרגלי מי שהופקד אצלו, ומותר לומר לו להביאן לו ביו"ט, ולנכרי אסור). רעא קו"א ב (הטעם דחמיר מעירובי חצרות). רעא קו"א ג ד"ה ואף (בביה"ש). שז, יז (מותר לומר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך). שמט, ד (לא יוציא חוץ לת. ע"י שחבירו נותן לחברו, רק בדבר של הפקר שלא קנה שביתה). תח, א (מניח מזון ב' סעודות בסוף אלפים מהעיר לקנות שביתה אצל עירובו בביה"ש, ומה שמשתכר לרוח זו מפסיד לרוחות אחרות).

ד: תצה קו"א יא (אינו יכול לערב מיו"ט לחברו). תקטו, יג-ד (איסורו קל והקילו בו, אפי' מחוץ לג' פרסאות). תקכח, ב (יו"ט כמו שבת). תקפו, כג (אינו נדחה מפני מצות שופר). תר, א (שלוחי ב"ד להודיע על קביעות החדש, לא היו יוצאים בר"ה חוץ לת.).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (קטן עד שנה ששית יוצא בע. אמו. חילוק בין ע"ת לסוכה).

אלפים אמה

ב: שמה קו"א א (לא קיי"ל כר"ת שנותנין האלכסון לכל צד). שמט, ב (מרובעת). שצו, א (מד"ס. וי"א שסמכו מאל יצא איש ממקומו). שצז, א (כטבלה מרובעת). שצז, ב (כשאין התחום מסומן – אלפים פסיעות בינוניות). שצט, א (מודדין בחבל פשתן של נ' אמה). שצט, ב (כשיש נהר שאינו יכול להבליעו בחבל נ' אמה). שצט, ג (יתן ראש החבל כנגד לבו). שצט, ד (ימתח החבל בכל כחו). שצט, ה (אפי' יש הרים וגיאות לא ימדוד אלא כנגד העיר). שצט, ו-ט (הר זקוף או כותל או גיא, איך מודדים אותם). שצט, י-יא (אין סומכין אלא על מדידת מומחה. בא מומחה וריבה או מיעט שומעין לו). שצט, יב (מצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על מזרחית דרומית, ב' דעות). שצט, יג (ב' מומחים, א' ריבה וא' מיעט). שצט, יד (מודד אלפים לכל רוח, ועושה טבלה מרובעת, נמצא בקרן אלפים ות"ת אמה). שצט, טו (אפי' עבד ושפחה כנענים נאמנים לומר עד כאן תחום שבת, וכן נאמן הגדול לומר זכור אני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באים בשבת). תד, ג (כלו אלפים בחצי העיר א"י לילך יותר מחציה). תה, ג (קידש עליו היום והוא אמה א' חוץ לתחום, יש לו רק אלפים, חוץ מד"א).

ד' אמות

ב: שצו, א (ליצא חוץ לתחום, ולמדידת אלפים אמה. סמכו על שבו איש תחתיו). שצו, ב (י"א שבוחר לו ד"א לכל רוח שירצה וי"א שיש לו ח' אמות מרובעות והוא באמצע).

עיי"ע שיעורי תורה (ד' אמות).

הובא מחוץ לתחום

ב: שכה, יא (במקום שאינו מעורב לא יטלטלו חוץ מד"א, אף כשחברו טלטלו ב' אמות). תא, א (הביא נכרי לעיר המוקפת מחיצות לדירה נחשב כד"א). תא, ב (כנ"ל שכה, יא. חצר ומבוי המתוקן בצוה"פ או לחי או קורה, נחשבים כד"א).

ד: תקטו, טו (הובא ביו"ט, לא יטלטלו חוץ מד"א, אפי' אחרים שמותר להם לאכלו, ואפי' ע"י נכרי. במקום מעורב מותר לטלטלו חוץ לד"א). תקפו, כו (כנ"ל, כשהנכרי הביא שופר).

עיי"ע אמירה לנכרי (הביא מחוץ לתחום).

חפצים

ב: רמו, ה (המשאיל כליו בשבת לנכרי שיוציאו חוץ לת. ב' דעות). רמו קו"א ב (אינו מוזהר על תחום בהמתו אפי' חוץ לי"ב מיל ואפי' קורה לה והיא באה. אמירה לנכרי, אם פירש שיוציא אסור ואם לא פירש מותר. מסירה ביד הנכרי בסתם, ב' דיעות. חילוק בין משאיל למסר לרועה). שה, לז-ח (בהמה קונה שביתה אצל הרועה, אפי' מוליכה מבית ישראל בשבת. אסור לבעה"ב להביאה מחוץ לתחום, אבל קורא לה והיא באה, שאינו מוזהר על איסור תחומי בהמתו. כשמוסר לרועה בשבת, ב' דעות. גזרו על חפצי נכרי לקנות שביתה כמו בישראל). שצז, ג (קנו שביתה במקום שביתת בעליהן). שצז, ד (המוסר לבנו כרגלי האב). שצז, ה (המוסר לרועה כרגלי רועה. מסרו לב' רועים כרגלי הבעלים). שצז, ו (שור רועה כרגלי אנשי העיר, שרגילים ליקח ממנו). שצז, ז (שור פטם כרגלי מי שלקחו. שחטו בעליו כ"א מהלוקחים מוליך מנתו למקומו). שצז, ח (כלים המיוחדים לא' האחים כרגליו, ושאינם מיוחדים כמקום שכולם יכולים להלך). שצז, ט (שנים ששאלו בגד יוליכוהו למקום שיכולים שניהם להלך). שצז, י (שותפים ששחטו ביו"ט, יוליכוהו במקום שיכולים שניהם להלך. חבית יין וחילקו, יש ברירה בשל דבריהם). שצז, יא (שאל כלי מעיו"ט כרגלי השואל, ביו"ט כרגלי משאיל). שצז, יב (שאלה מים ומלח ותבלין, העיסה והתבשיל כרגלי שתיהן). שצז, יג (גחלת כרגלי הנותן, הדליק נר או עץ כרגיל המדליק). שצז, יד (בור של יחיד כרגליו, של אנשי העיר ומילא א' מעיר אחרת כאנשי העיר. מילא אחד מבני העיר כרגליו, שיש ברירה. בור הפקר כרגלי מי שמילא, שזכה בהן וקנו שביתה כשביתתו). שצז, טו-ז (נהרות המושכים ומעיינות הנובעים כרגלי הממלא, ואף בבאו מחוץ לתחום). שצז, יז (גשמים שירדו ביו"ט בתחום העיר כרגלי אנשי העיר). שצז, יח (מילא מבור הפקר לצורך חברו כרגלי הממלא). שצז, יט (פירותיו המופקדים בעיר אחרת פירותיו כמוהו, ואם קיבל עליו שמירתן כרגליו). שצז, כ (אורחים לא יוליכו המנות אלא למקום שהבעלים יכולים לילך, אא"כ זיכה להם מעיו"ט). תא, א (חפצי הפקר כרגלי הזוכה בהם תחלה. חפצי נכרי קנו שביתה במקומן). תב, א (מים מכונסים מקצת בתחום עיר זו ומקצתה בעיר אחרת, קונים שביתה ומתערבים, ואינם יכולים למלאות אא"כ עשות מחיצה י"ט, אפי' תלוי'. ומים המושכים או הנובעים א"צ תיקון). תב, ב (בור תבן בין ב' תחומין, אלו מאכילין מכאן ואלו מכאן). תה, ט (פירות שהוציאם חוץ לתחום והחזירם אפי' במזיד כאלו לא יצאו, שהפירות אנוסים ביציאתם ובחזרתם).

י"ב מיל

ב: רמו קו"א ב (למ"ד מדאורייתא). רמח, ג (מה"ת כשהוא כמו במחנה ישראל י"ב מיל). רמח קו"א ז (דוקא כשהוא ברה"ר). שה, לח (י"א שהוא מה"ת). שצו, א (כנ"ל, ולומדים מאל יצא איש ממקומו, כשיעור מחנה ישראל). תד, ב (למ"ד מה"ת דוקא כשהוא ברה"ר).

יצא חוץ לתחום ונכנס לעיר

ב: רמח, יד (יצא בשיירה לפני שבת באופן האסור, ומחשש סכנה להפרד הלך אתם לעיר אחרת, אין לו אלא ד"א. דימה שמותר לצאת, כיון שהלך אתם לעיר אחרת בשבת מחשש סכנה יש לו כל העיר ואלפים סביבותיה). תג, א (הוציאוהו נכרים והביאוהו לעיר אחרת, נתנו לו כל העיר כד"א, אף שלא שבת בה). תד, ג (וכן כל אונס, שהוצרך לנקביו, או שדחפוהו נכרים, או שנכנסה ספינה לתוך העיר). תה, א-ב (יצא חוץ לתחום, וד"א שלו מובלעות בתוך התחום, אין הבלעה מועלת כשלא יצא ברשות. הוציאוהו נכרים, מועלת הבלעה כאילו לא יצא. רגלו א' בפנים כאילו לא יצא). תה, ד (יצא שלא לדעת, ונכנס לתוך התחום ע"י מחיצת בנ"א, כאלו לא יצא. יצא לדעת אין לו אלא ד"א). תה, ה (הוציאוהו נכרים או יצא לאונס, אין לו אלא ד"א. החזירוהו כאלו לא יצא. חזר לדעת לתוך התחום יש לו ד"א. חזר לדעת לעיר, כל העיר כד"א ואסור לצאת חוצה). תה, ו (יצא לדעת או נכנס לעיר אחרת לדעת, אין לו אלא ד"א. הוציאוהו נכרים או שאר אונס או שוגג מהלך את כולו). תה, ז (בא בספינה לעיר מוקפת ה"ז כהוציאוהו נכרים ומהלך את כולה. קנה שביתה בספינה ויצא ממנה לביתו ונכנס אליה בשבת ה"ז לדעת ואין לו אלא ד"א). תו, א (יצא שלא לדעת והוצרך ליפנות, התירו לו לילך למקום צנוע, ויעצו להתקרב לתחומו. נכנס לתחום כאילו לא יצא). תו, ב (בהוצרך לקטנים, ב' דעות). תו, ג (וכן הקילו בגשמים יורדים עליו או שהחמה מצערתו). תז, א-ג (יצא משום פקוח נפש ולהציל נפשות יש לו אלפים לכל רוח, אפי' אמרו לו כבר נעשתה המצוה).

למעלה מי' טפחים

ב: רמח, ג (למע' מי"ט ספק, ובים הולכין להקל בד"ס. כששולי הספינה למטה מי"ט והוא יושב למע' אם נק' למע' מי"ט). רמח, ד (ספקו לקולא). רמח קו"א ב (חילוק בין רוכב על חמור ורוכב בקרון למע' מי"ט דהוה כארעא סמיכתא, לבין ספינה על המים למע' מג"ט מהארץ). רסו, ז (כשרוכב ורגליו למע' מי', או הולך בקרון, או כל מקום שיושב ונוח תשמישו, יש בזה איסור ת.). רצה, ה (למע' מי"ט. אליהו אינו בא בשבת). שכה, יא (כשהי' בספינה מע"ש ולא היתה הספינה למטה מי"ט משנכנס השבת). תד, א-ג (ע"ג עמודים שאין בהם ד' על ד', או ע"י שם, או על ספינה, ספק אם יש בה תחומין, והלכו בה להחמיר בתחומים שמה"ת, למ"ד י"ב מיל ברה"ר גמורה, משא"כ בימים ונהרות. ולכן הבא בספינה למע' מי"ט קונה שביתה במקום שפגע למטה מי"ט).

מדבר

ב: רמח קו"א ז (גם בי"ב מיל הוא מדרבנן, כיון שאינו רה"ר).

עיר

ב: שו, ג (ע"י בורגנין מובלעות בתוך ע' אמה וד' טפחים, נחשבות עיר א' ויכול להלך כמה פרסאות). צו, א (מדידת אלפים חוצה לה, אפי' יש לה כמה מילין. מוקף לדירה או פחות מבית סאתים). שצו, ד (שבת בתל גבוה י"ט או בקמה קצורה וגבוהה י"ט, פחות מבית סאתים נחשב כד"א. שבת בעיר אפי' פרצות הרבה במילואן יתר מעשר, היא כדירה א'). שצח, א (יש לה ד' זויות מודדין לה אלפים אמה מכל רוח. עגולה או בעלת זויות רבות מרבעים לריבוע העולם ומשם מודדים אלפים אמה). שצח, ב (בית או מקומות בחומה בולטים מהעיר מודדים מכנגדה). שצח, ג-ה (ע. כמין גאם או קשת, אם יש בין ראשיה פחות מד' אלפים אמה, או שיש מאמצעיתו עד הקשת פחות מאלפיים אמה, רואים כאילו כולו מלא בתים, ומרבעים לריבוע העולם ומודדים משם. יתר על כן, מודדים מהמקום שנתקצר על ד' אלפים בין הראשים, או שילך דרך הקשת עד הסוף ומשם אלפים אמה). שצח, ד בהגהה (חילוקים בין זה לג' כפרים משולשים, דלקמן סי"ב). שצח, ו-ז (כל בית הראוי לדירה, ד' אמות על ד', תוך ע' אמה ושיריים מצטרף לעיר ומודדים ממנו. וכן כשיש בתים רבים כל א' בתוך ע' ושיריים, מהלך כמה ימים. ואם יצאו כנגד ב' ראשי העיר ואין ביניהם ד' אלפים, מותחין חוט מזה לזה ומודדין משם. י"א שנותנים לעיר עיבור ע' אמה ושיריים, ומשם מודדים). שצח, ח (וכן בית שאינו עשוי לדירה ודרים בו. ביהכ"נ. בית ע"ז. אורוות סוסים ואוצרות תבואה. ביה"ק. גשר. ג' מחיצות בלא תקרה או ב' מחיצות ותקרה ומעזיבה. מערה שעליה בנין). שצח, ט (בית שבים. בורגנין במקום שאינם נשטפין או נגנבים). שצח, י (בית ארוך שאין ברחבו ד"א אינו בית). שצח, יא (ב' עיירות שיש ביניהם פחות מפעמיים ע' אמה ושיריים נחשבות ע. א'. אין נותנים עיבור לבית אלא לע.). שצח, יב (ג' כפרים משולשים, אם אין בין אמצעי לחיצונים ב' אלפים אמה, ואם כשנבליע את האמצעית בינם לא יהי' בינם ב"פ ע' אמה ושיריים, ואם אמצעי אינו גדול מהמרחק שבין החיצונים, רואים כאילו האמצעי מובלע בינם ונחשבים כעיר א', אפי' יש יותר מד' אלפים בין החיצונים. ובלא"ה אסור אפי' אם אין בין החיצונים ד' אלפים אמה). שצח, יג (מצבת נחל, מתי גורמת שהנחל יהי' בכלל העיר). שצח, יד (יושבי אהלים שאין קבועים במקום א', ואין מוקפים מחיצה גבוהה י"ט, מודדים לכ"א מביתו. ואם יש שם ג' חצרות של ב' בתים קבועים, עושים את כל האהלים קבע ויש להם דין עיר. עיר שהוקפה ולבסוף ישבה, ואינה מיושבת כולה עד החומה, ואין בית דירה בחומה, ימדוד מהבתים ולא מהחומה). תא, א (כששבת בעיר נחשבת כד"א אפי' לא מוקפת מחיצות, הובא ע"י נכרי מחוץ לתחום אין נחשבת כד"א אלא כשמוקפת לדירה).

על פני המים

ב: רמח, ג (מד"ס, שאינו דומה למחנה ישראל). רמח, ד (ספקו להקל).

קניית שביתה

ב: ת, א (לא ידע שהוא בתחום העיר ונתכוין לק"ש במקומו, אם הי' בדעתו ליכנס לעיר, ק"ש עם בני העיר). תא, א (אפי' ישן ק"ש במקומו). תג, א (הקיפוהו נכרים בשבת א"י להלך אלא עד אלפים). תד, ד (בא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך ביו"ט שלאחריו חוץ מד"א, שק"ש).

קניית שביתה בספינה

ב: רמח, ה (כשהוא אינו עושה כלום והספינה מוליכתו, יש להקל כשנכנס לספינה קודם ג"י). רמח קו"א ג (לא קיי"ל כרשב"ם שמתיר בכל אופן כשהספינה מוליכתו, רק לענין נכנס קודם ג"י, ואף שאין סכנה ביציאה מהספינה בשבת). רמח קו"א ד (קופץ מספינה לספינה). תד, ג (כל הספינה נחשבת כד"א). תה, ד (כשהולכת מהלך את כולה, כשיש לה דפנות או שיש בקרקעיתה לחקוק ולהשלימה לי"ט או כשמהלכת). תה, ז (קש"ב ה"ז כיוצא שלא לדעת, קש"ב ויצא ממנה לביתו וחזר אליה בשבת ה"ז כיוצא לדעת. ומ"מ מהלך את כולה כשיש לה דפנות או כשמהלכת, ולא יצא מספינה לספינה). תה, ח (נכנס לספינה שלא ע"מ להפליג או שקש"ב מבעו"י, והפליגה וחזרה, כאילו לא יצא).