עירובי תבשילין

עיי"ע מלאכת יו"ט (הכנה מיו"ט לשבת).

ד: תצה קו"א יא (יכול לערב מיו"ט לחברו). תצו, ח (דבר שבצנעה, ולכן הבא מא"י לחו"ל ודעתו לחזור א"צ לערב). תקג, ג (מתיר רק צרכי סעודת שבת). תקכז, ב (תיקנוהו א' כדי להרבות בכבוד יו"ט, שלא לבשל בו לשבת אא"כ התחיל מעיו"ט, וסגי בדיעבד בע"ת שהניח כמה שבועות קודם או ע"ת א' לכמה יו"ט. ב' כדי להרבות בכבוד שבת, להזקיקו להתחיל צרכי שבת בעיו"ט, וצ"ל לכתחלה דוקא בעיו"ט). תקכז, ג (פת כביצה ותבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל). תקכז, ד (ויברך אקב"ו על מצות עירוב). תקכז, ח (אין ע"ת מועיל אלא כשיש שהות ביום לאכלו ע"י אורחים). תקכז, ט (יכול לערב ביה"ש, אבל לא אחר ברכו או ערבית). תקכז, יא (אין מערבין אלא בתבשיל הראוי ללפת הפת, לא בריפות ולא בתפוחים מבושלים). תקכז, יב (סגי בצלי ושלוק ומעושן וכבוש, וכן בדגים דסגי במים חמין, אבל לא במלוח). תקכז, יג (סגי בעדשים שבשולי הקדרה ושמנונית הנדבק בסכין אם יש בהם כזית ואין לו תבשיל אחר). תקכז, יד (כ"א יערב בעצמו או ע"י שליח). תקכז, כא-ב (לא עירב בעיו"ט מערב ביו"ט ראשון ומתנה, אבל לא בר"ה). תקכז, כג (לא יבשל מיו"ט ראשון לשבת שלאחר יו"ט שני, בין עירב בין לא עירב). תקכז, כד (עיקר הע. הוא התבשיל, אם נשאר כזית ממנו מועיל). תקכז, כה (לכתחלה צריך שיהיו שמורים עד אחר תיקון צרכי שבת, ויבצע על הפת בא' מג' סעודות שבת, ויש נוהגים להניחו בג' הסעודות ולאכלה בסעודה ג'). תקכז, כו (התחיל ללוש או להכין התבשיל ונאכל עירובו, מותר לו לסיים אותה אפיה ואותו בישול). תקכז, ן (המתענה ביו"ט אין ע"ת שלו מועיל לו שיבשל ביו"ט לשבת, אלא לאחרים שעירבו שיבשלו לו). פסקי הסדור שסז (סדר ע"ת).

אמירת בדין יהא שרא כו'

ד: תקכז, ה (יאמר בדין יהא שרי כו'. בלשון שמבין). תקכז, ו (כשיו"ט בימים ה-ו, יאמר גם ומיו"ט לחברו). תקכז, ז (דעתו לשחוט יאמר לכתחלה גם ולמישחט. טעם הזכרת לאטמוני ולאדלוקי שרגא. לא הזכיר כלום אי סגי בדיעבד, ב' דעות). תקכז קו"א א (אם אמירת בדין כו' מעכבת, וכשיודע שהוא ע"ת ואינו מבין ארמית אם מעכב שיאמר בלשון שמבין). תקכז קו"א ב (אם האמירה מעכבת. דעתו הי' לומר ושכח).

לא עירב

ד: תקכז, א (מה"ת מותר כשהיום גדול ואם יזדמנו אורחים יאכלוהו היום. חכמים אסרו לטרוח מיו"ט לחול שאפשר לטרוח בחול, משא"כ לשבת. מ"מ הצריכו ע"ת). תקכז, יד (סמך על ע. גדול העיר, או שכח לערב מחמת עצלות, אינו יוצא בע. גדול העיר. ואם הוא אנוס בטעותו סומך עליו). תקכז, יח (כשאוכלין תבשילין של בעה"ב יכולים לסמוך על עירוב תבשילין שלו, משא"כ כשנותן להם קמח ובשר ואופים ומבשלים לעצמם). תקכז, כג (לא יבשל מיו"ט ראשון לשבת שלאחר יו"ט שני, בין עירב בין לא עירב). תקכז, כז (קודם סעודת שחרית יכול לבשל הרבה קדירות, כל קדירה ממין אחר, ויטעום מכל תבשיל ביו"ט. הי' בדעתו לטעום ולא טעם מותר לאכלם בשבת). תקכז, כח (לא יבשל לאחרים ולא יבשלו אחרים לו, אלא יקנה הקמח והתבשילין והנרות במתנה לאחר שעירב, והוא יתקן לו צרכי השבת). תקכז, כט (התירו לו להכין צרכי שבת בצמצום כדי חייו, פת א' קדרה א' ונר א'). תקכז קו"א ג (אם יכול לסמוך על מה שהכל אומרים לנא ולכל ישראל).

ה: ב קו"א ה ד"ה ואם לא (שוכח ב"פ לערב הוי פושע).

מערב לאחרים

ד: תקכז, יד (גדול העיר יערב על כל בני עירו, אם שכח וכיו"ב). תקכז, טו (יאמר לנו ולכל הדרים בעיר הזאת. תוך התחום בכלל. חוץ לתחום – דוקא אם התנה בפירוש). תקכז, טז (גם מי שאינו גדול העיר יכול לערב על אחרים). תקכז, יז (צריך לזכות להם הע. שיגביה אדם אחר הע. טפח ויאמר לו זכה בעירוב זה בשביל כל אנשי העיר). תקכז, יט (יכול לזכות אחרי הברכה ואמירת בדין כו', אבל נהגו לזכות לפני). תקכז, כ (כשאינו מזכה אין מועלת אמירת לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. מצוה לזכות, כדי להציל אלמנות וע"ה). תקכז קו"א ב (יש להסתפק, כשמערב לאחרים משלהם אם יכול לברך קודם אמירת בדין כו'. אם האמירה מעכבת ודאי יכול לברך. בני ביתו יכולים לברך). פסקי הסדור שסז (מגביה טפח).