עירובי חצרות

עיי"ע הוצאה והכנסה. מלאכות שבת (מערב). רשויות שבת.

א: קסח, ג (בפת שלמה ע"י חיבור שאינו נראה).

ב: רס, ה (עכשיו נהגו לערב בע"פ לכל השנה). רסא, ב (מותר לערב ביה"ש. דבר מצוה). רעא קו"א ג ד"ה ואף (בביה"ש). שסו, א (הטעם שאסרו לטלטל מבית לחצר ומבית לבית, עד שיערבו בפת). שסו, ב (היוצאים למלחמה פטורים מלערב). שסו, ד (א"צ שיהא שוה פרוטה בפת. מניחין הע. בבית של קטן, וקטן יכול לקבצו, אבל לא נכרי). שסו, ח (צריך שלא יקפיד שיאכלנו חברו. לא יערב בדבר שתיקן לכבוד השבת). שסו, ט (צריך ליתן כולו בכלי אחד). שסו, י (מערבין בככרות קטנות שיהי' בהן כשיעור, אבל לא בפרוסות, אא"כ ניטל ממנה א' ממ"ח, או חיברה בקיסם, או שא' זיכה לכולם. נהגו לקבץ קמח בע"פ מכל בית ולעשות חלה א' שלמה כשיעור, והשמש נותנו לרב שיזכה בשביל כלם. ולא יזכהו ביו"ט כשהשבת סמוך לו, אלא על תנאי). שסו, יא (אין מערבין אלא בפת, אפי' אורז או עדשים, אבל לא דוחן). שסו, יב (יכול לזכות הפת לכולם ע"י אחר שיגביה טפח. מזכה אף למי שיתוסף עליהם, וי"א שלב ב"ד מתנה עליהם. וכשניתוספו לא סגי בשיורי עירוב אלא צ"ל כשיעור). שסו, יג-ד (אם יכול לזכות ע"י בניו ואשתו ועבדיו). שסו, טו (אינו צריך להודיעם קודם השבת שעירב עליהם). שסו, טז (היו מסובים לאכול בבית אחד וקידש היום סומכין על פת שעל השלחן, וסומכין על פת שותפות שלסחורה). שסו, יז (אפוטרופוס יכול לערב לקטן). שסו, יח (מצוה לחזר אחר ע. ויברך אקב"ו על מצות ע. בדין יהא שרא כו', עובר לעשייתן). שסז, א (אשתו מערבת עליו שלא מדעתו. ואפי' מיחה בה יכולה לערב בחצר שרגיל בה. לזכות לאחרים יכולה רק ממזונותיה. כשאינו בעיר יכולים לערב בני הבית בחצר שרגיל בה. חזר בו מעירובו, אם אוסר עליהם אין חזרתו כלום). שסח, א (נתמעט הע. משיעורו קודם השבת, יכולים בני הבית להוסיף עליו עד כשיעור, אפי' שלא מדעתו ואפי' בחצר שאינו רגיל בה, אא"כ כלה מין הא', ובא לערב ממין אחר משלהם). שסח, ב (ניתסופו דיורין דינו כתחלת ע. דלעיל שסז, א). שסח, ג (שיעור הע. כגרוגרת פת לכ"א, ואם הם י"ח או יותר – י"ח גרוגרות. שיורי ע. אחר כניסת השבת, כל שהוא ואפי' פרוסה, אף לשאר שבתות). שסח, ד (נתעפש ונפסל מלאכול צריך לערב מחדש. נהגו לערב במצה ע"פ, או כל ע"ש ולאכלו למחר). שסט, א (הנותן מעה לנחתום עבור העירוב, והנחתום זיכה לכולם ע"י אחר). שעא, ב (קניית הע. בכניסת השבת). שעא, ג (בני ביתו יכולים לערב בעדו). שעב, ז (בית שעירבה עם ב' חצרות אינו מועיל לחצרות). שעב, יח (קניית הע. בביה"ש. דבר מצוה). שעד, א (קניית הע. ביה"ש). שעח, א (ג' חצרות שעירבו החיצוניות עם האמצעית, החיצונות אסורות זע"ז, אא"כ נתנו העירוב בבית אחד באמצעית). שעח, ג (עירבו יחד ונתנו הע. בפנימית, ושכח א' מהפנימית לערב שתיהן אסורות. שכח א' מהחיצונית הפנימית מותרת. נתנו הע. בחיצונית שתיהן אסורות). שפב, יג (ישראל הרגיל לערב נוטלין ממנו ע. בע"כ). שפז, א (שיתפו במבוי צריכים לערב בחצרות, שלא ישכחו התינוקות. שיתפו בפת סומכים עליו גם בחצרות, וכן נוהגים עכשיו, ותולים הפת בביהכ"נ לפרסם לתינוקות). שפז, ב (שכח א' מבני החצר לערב סומך על השיתוף. שכחו לערב בחצרות). שצג, ג (יכולים לאכלו בסעודת הלילה שמשחשכה או סעודת שחרית, הואיל ונעשה בו מצוה. עירב מבעו"י ונאכל ביה"ש או עירב ביה"ש ועירב משחשכה עירובו ע.). שצד, א (ספקו להקל. ס' אם הונח אסור). שצד, ב-ג (נפל עליו גל קודם ביה"ש, או נעל במגדל ואבד המפתח, אם צריך איסור מה"ת לגלותו אינו ע.).

ד: תצה קו"א יא (יכול לערב מיו"ט לחברו). תקיח, ד (ביו"ט מותר לטלטל בלא ע. ושיתוף. ומ"מ נכון לכלול בע. גם יו"ט).

עיי"ע קנינים (זיכה לו ע"י אחר).

ביטול רשות

ב: שע, ט (אחר שב. נעשה כאורח, ויכול להוציא מביתו לחצר). שעא, ד (יורש שבא לדור בו בשבת יכול לב. רשותו). שפ, א (יכול לב. משתחשך וא"צ קנין שהוא רק סילוק, ויאמר רשותי מבוטלת לכולכם, וי"א שצ"ל לך ולך). שפ, ב-ג (ביטל סתם אסור להוציא ולהכניס לביתו, אא"כ ביטל גם רשות ביתו. וגם הוא מותר, שנעשה כאורח אצלם). שפ, ד (אם מועלת שכירות, ב' דעות). שפ, ה (רבים שביטלו לא', הוא מותר והם אסורים, שרבים לגבי יחיד אינם כאורחים, ומותרים רק להכניס מחצר לביתו). שפ, ו (וכן יחיד שביטל ליחיד או רבים לרבים). שפ, ז (א"א לב. לרבים שלא עירבו, אף שדעתם לב. אח"כ ליחיד). שפא, א (עבר המבטל והוציא מביתו במזיד קודם שהחזיקו אוסר. וכן כשביטל גם ביתו ואח"כ הכניס לביתו. ואם החזיקו מבעוד יום, ב' דעות). שפא, ב (יש ב. מחצר לחצר כשעירבו כ"א לעצמו. וכן כשהפנימית לא עירבה ואוסרת על החיצונה, ואח"כ לא ישתמשו בה הפנימיים רק יעברו בה. וכן כשא' מהפנימית לא עירב, יבטל לכ"א מהפנימית והחיצונה). שפא, ג (יש ב. בחורבה, כשאוסרים שם זע"ז). שפא, ד-ה (יש ב. מבית לבית שלא עירבו בינם, ואח"כ יכול להוציא לבית חברו, אבל לא להכניס לביתו. וי"א שצריך להשאיר חדר שלא ביטל). שפא, ה-ו (הקיפום נכרים בשבת אינו יכול לב. ירש בשבת יכול לב.). שפא, ז (מבטלת חצר א' לב' ואח"כ תבטל חצר ב' לא'). שפב, א (אין מועיל בנכרי). שפב, ד (אין מועיל במקום נכרי). שפב, ו (כשמשכיר רשותו צ"ל שוה פרוטה). שפג, ג (עירבו רק ב' ובשבת ביטל הג' רשותו חוזר עירובם וניעור). שצא, א (ככל משפטי ב"ר בחצר כ"ה במבוי, וכל דיירי החצר נחשבים כדירה א').

בית האוסר על החצר

ב: שסג, ל (דיורים שאוכלים בו ולא לינה, מועיל למבוי. אב ובנו המקבל פרס, לענין ע. הם כא' ולענין מבוי מועיל. וכן בדירת נכרי). שסה, י (לא יערבו בחצר ביהכ"נ אא"כ יש שם ב' בתים). שסו, ה (ב. שאין בו ד' על ד' אינו אוסר). שסו, ו (אם יש רק דירה בחצר ביהכ"נ א"צ ע.). שסו, ב (אסור לטלטל מאהל לאהל במחנה עד שיערבו. שיירה שחנתה בשבת פטורים מלערב). שסו, ג (הדרים בב. שבספינות צריכים לערב, והדרים בספינה ובחצר אין צריכים לערב). שסו, יג (אשה אינה אוסרת על בעלה, כשמעלה לה מזונות, או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך). שסז, א (כשהב. פתוח לב' חצרות, אוסר רק על זו שרגיל בה). שע, א (הדר בבית שער ובאכסדרה ובמרפסת ובסוכת החג אינו אוסר, בבית התבן ובבית הבקר ובבית האוצר ובבית העצים אוסר). שע, ב (ב. שהשכיר או השאיל ואינו יכול לסלקם אוסר. ואם יש לו בהם תפיסת יד בדברים האסורים בטלטול הם אצלו כאורחים אצלו. ואם אין ניטלים מחמת כובדן, ב' דעות). שע, ג (י"א שאם יש עוד דיורין בחצר והעירוב בביתם, מתוך שבעה"ב צריך ליתן פת, גם בתים אלו צריכים). שע, ד (שכר חדר בעדו וחדר בעד חברו, מתי מועלת תפיסת יד). שע, ה (מחיצות עראי של יריעות, אם הן מגיעות לתקרה, ויש עוד דיורין בחצר, והעירוב מונח אצלם, צריך כ"א לתת פת. חדר החיצון שעוברים דרכו כבית שער. השאיל דירה ויכול לסלקם, או שאוכלים בביתו, אינם אוסרים). שע, ו (אוכלים כולם בבית א' א"צ ע. וכשמערבין עם חצר א' פת א' לכולם. וילון שפורסין לפעמים אינו מחלק. דירת שינה אינה אוסרת). שע, ז (המקבלים פרס מהאב והבעל והאדון והרב ואוכלים בביתם אינם אוסרים, אא"כ יש עוד דיורין והעירוב בביתם). שע, ח (י' בתים זה לפנים מזה, כולם בית שער לרבים, חוץ מב' הפנימיים שאוסרים). שע, ט (אורחים בחצר ל' יום או פחות אין אוסרים על בעה"ב. להוציא מביתם לחצר, ב' דעות). שע, י (רגיל לקבוע ליותר מל', אם אוסר תוך ל', ב' דעות. אין שם בעה"ב אוסרים האורחים זע"ז. קהל המערבים לכל השנה, לב ב"ד מתנה גם על האורחים). שעא, א (הלך לחצר אחרת אין ביתו אוסר. חזר בשבת, כיון שהותרה הותרה. הלך משחשכה וחזר אוסר). שעא, ב (בית שאין בעליה דר בחצר, ומת בשבת וירשו א' מבני חצר שעירב, אוסר). שעא, ג (מת א' מבני החצר וירשו א' מבני החצר או א' מהשוק שבא לדור בו, אם עירב המוריש ומת בשבת, כיון שהותרה הותרה. מת קודם השבת בטל עירובו). שעא, ד (עירב הגר ומת בשבת כיון שהותרה הותרה, משא"כ אם מת קודם השבת). שעא, ה (גוסס שעירב ומת א"א כיון שהותרה הותרה). שעא, ה-ו (גוסס וקטן שאינו יכול לאכול אוסרים). שעב, ד (המקבלים פרס מאביהם). שעב, כב (גדיש המחלק בית לב', אי סגי בגובה י"ט או עד ג"ט סמוך לגג). שעו, ג (חורבה שאין בעליה דרים בה אינה אוסרת). שעח, ד (המקבלים פרס מאביהם). שעט, א (כשנותנים הע. בבית הפנימי נעשה בית החיצון בית שער, שאינו אוסר). שפב, א (המקבלים פרס מאביהם). שפב, ג (תפיסת יד בבית שהשכיר).

בית שמניחים בו העירוב

ב: שסו, ד (א"צ ליתן פת). שסו, ה (אין מניחים אותו אלא בבית הראוי לדירה, ולא באכסדרה ומרפסת ובית שער ובית שאין ד' על ד'). שסו, ו (הנחתו בביהכ"נ). שסו, ז (אין לשנותו לבית אחר מפני דרכי שלום. גם כשעבר לוקח או יורש. תנאי מועיל. אם צריכים ליתן מעות יכולים לשנות). שסו, ד (מניחין הע. בבית של קטן). שעט, ב (ב' בתים בין ב' חצרות ונתנה כל חצר הע. בבית הסמוך לחצר הב', כאילו נתנוהו בבית שער שאינו ע.). שפו, א (שיתוף אצ"ל בבית הראוי לדירה, וסגי במקום המשתמר באויר החצר).

גגות וחצרות וקרפיפות

ב: שנג, ג (האיסור הוא רק לכלים ששבתו בבית). שנח, ד-ה (אין ע. מועיל בקרפף אפי' פחות מבית סאתים, ומותר לטלטל בינו לחצר וגג כלים שלא שבתו בבית). שעב, א (מותר לטלטל מזה לזה כלים ששבתו בתוכם, אפי' בעלים מחולקים שלא עירבו. ראש כותל דינו כגג. מבוי דינו כחצר. אין ע. מועיל בקרפף. אסור להכניסם לבית. כלים ששבתו בבית אסור והוציאם לחצר דרך מלבוש, אסור לטלטלם לחצר אחרת). שפח, א (לא עירבו בחצרות ולא שיתפו במבוי, מותר לטלטל מחצר למבוי כלים שלא שבתו בבתים).

עיי"ע רשויות שבת (קרפף).

דירת מומר

ב: שפה, א (ע. הצדוקים אינו מועיל, אבל מבטלים רשות כישראל). שפה, ב (כותי כנכרי שצריך שכירות). שפה, ג (מומר לע"ז או שרגיל לחלל שבת בפרהסיא דינם כנכרי, בצנעה כישראל). שפה, ד (מומר שיש לו פתח או חלון לשכונת הנכרים אינו אוסר).

עיי"ע מומר.

דירת נכרי

ב: שסג, ל (אין דירתו דירה להחמיר, רק להקל במבוי). שסג, לב (מבוי שבין ישראל לנכרים צריך תיקון). שסה, ט (כנ"ל. ואם נפל בשבת, כיון שהותרה הותרה. ואם קרוב לודאי שיקלקלוהו אסור לאחר שנסתר). שפב, א (אינו אוסר אא"כ ב' ישראלים דרים בחצר זו אין ע. מועיל, כדי שלא ילמדו ממעשיו, ואין ביטול רשותו מועיל, עד שישכיר). שפב, ב (השכיר בית לנ. אינו אוסר עליו. השכיר הנ. חלק מביתו לישראל אוסר). שפב ג (תפיסת יד בבית שהשכיר לישראל אינו מועיל במקום נ.). שפב, ד (ביטול רשות אינה מועלת במקום נ.). שפב, ה (כשאין לנ. דריסת רגל לחצר הישראלים אינו אוסר, וכשיש לו אוסר אף במבוי). שפב, ו-ח (השוכר מהנ. א"צ לפרש להתיר הטלטול, וא"כ לכתוב, וא"צ שוה פרוטה, ואפי' בשבת). שפב, ט (כשחוזר בו קודם שבת הראשונה, או כששכרו לזמן או לעולם, צריך להחזיר הדמים לפי החשבון. אם החזיקו בכניסת השבת אינו יכול לחזור לשבת זו). שפב, י (כלה הזמן וחזר והשכיר אין העירוב הא' חוזר וניעור). שפב, יא (השכיר הנכרי רשותו לנכרי אחר די בשכירות הראשון, מת או מכרו צריך לחזור ולשכור). שפב, יב (די שישכיר לא'). שפב, יג (שכרו בע"כ אינו מועיל). שפב, יד (שוכרים מאשתו וב"ב ושכירו ולקיטו אפי' בע"כ). שפב, טו (השאיל לו נכרי מקום להניח בו שום דבר נעשה כשכירו ולקיטו, שיכול להשכיר, וי"א דסגי במה שנותן עירובו). שפב, טז (השאיל לו מקום מיוחד שאינו יכול לסלקו משם אינו שכירו ולקיטו). שפב, יז (גזבר ועבדי המלך ועבדי עבדיו הם שכירו ולקיטו. סילקו מלהיות שכירו ולקיטו, תלוי אם השכיר לזמן או סתם). שפב, יח (שכירים ולקיטים אין אוסרים זע"ז). שפב, יט (נכרי שהשכיר רשותו לנכרי ויש לו עדיין רשות להניח שם כליו, או שיכול לסלקו תוך זמנו, יכולים לשכור ממנו). שפב, כ (ישראל א' דר בחצר פנימית וא' בחיצונה ונכרי בא' מהם, אוסר על החיצונה ולא על הפנימית). שפב, כא (אסור לסייע לישראל שידור עם נכרי, ולכן אסור לערב עמו דרך חלון). שפב, כב (ישראלים ונכרי דרים בחצר, ולא השכיר, יכולים לערב ע"י חלונות שבינם להוציא ע"י החלונות, אבל לא בחצר). שפב, כג (וכן בישראלים שדרים בבתים שבספינה צריכים לשכור מהנכרי בעל הספינה, אא"כ יש להם רשות להניח בביתו או הוא בביתם). שפג, א (לא הי' הנכרי בביתו מועיל העירוב, בא באמצע השבת נתבטל העירוב). שפד, א (נכרי אכסנאי, שלא ברשות אינו אוסר, ברשות ואינו רגיל אוסר אחר ל', רגיל אוסר מיד. יש לו חוב נק' ברשות. וכן בחיל המלך. המשכיר לנכרי לשנה אינו אוסר). שפט, א (ד"נ אוסרת על המבוי. ואם יש לו חלון לבקעה או לקרפף יותר מבית סאתים אינו אוסר). שצ, א-ב (כנ"ל שפב, כא-ב. וכן במבוי). שצא, א (ככל משפטי ד"נ בחצר כ"ה במבוי או עיר המוקפת חומה. וחצר שיש בה דיורים רבים נחשבת כדירה א'). שצא, ב (אם מועיל שכירת הדירות משר העיר ושכירו ולקיטו, תלוי עם צרכי העיר נעשים ע"פ המלך והשר או ע"פ יועצי המדינה). שצב, ג (אם יכול להיות שיור לעיר, ב' דעות).

חזר העירוב וניעור

ב: שסב, ח (ב' ספינות קשורות שעירבו ובשבת נפסקו וחזרו ונתקשרו חה"ו). שעד, א (קניית הע. ביה"ש. עירב לשנה ונסתם הפתח שבין הבתים וחזר ונפתח חה"ו). שפב, י (עירב לזמן ונסתם הפתח וחזר ונפתח חה"ו, ואם השכיר הנכרי רשותו וכלה הזמן וחזר והשכיר א"א חה"ו). שפג, ב-ג (לא הי' הנכרי בביתו ועירבו, וחזר בשבת ושכרו ממנו רשותו א"א חה"ו. שכרו מהנכרי ומת ושכרו מהיורש חה"ו. טעם החילוק בכל הנ"ל). שפג, ג (עירבו רק ב' ובשבת ביטל הג' רשותו חה"ו, עירבו בלא שכירות מהנכרי ושכרו ממנו בשבת א"א חה"ו).

חצר האוסרת על המבוי

ב: שסד, א (מ. הפתוח לח. שאינה מעורבת, ואינה רגילה במ. זה, צריך בראשה לחי. ולענין קורה, ב' דעות). שסה, ג (מ. שנפרץ לחצר שיש לה דרך לרה"ר, כופין אתה שלא תעבור בשבת דרך המ. לאסור עליו). שפו, ט (אוסרת אפי' בהעברה ברגל. בנתה אצטבא גבוה ד"ט אינה אוסרת). שפט, א (דירת נכרי הפתוחה למבוי, או דירת ישראל ששכח לערב, ויש להם חלון לקרפף שאחורי הבית). שצא, ג (חצר ישראלים בעיר נכרית, ונתאכסנו ישראלים בחצר אחרת, עד ל' יום אינם אוסרים, וי"א שחצר הישראלים אוסרת עליהם).

ראה גם לקמן אצל רגל האסורה והמותרת במקומה.

חצר שאינה מעורבת

ב: שג, כג (אם אסרו בה תכשיטים האסורים בשבת). שלד, יז (התירו להציל בה כתבי הקדש, ובלבד שיהיו בה תיקוני המחיצות). שלד, יח (ואף אם יש מעות בתיק הספר והתפילין). שמו, ג (מחצר לחצר שלא עירבו בינם, דרך מקום פטור, ב' דעות). שמז, ז (איסור להביא באופן המותר, מבית לבית דרך חש"מ, אף במקום מצוה ואף במקום כרת לדחות המילה. וע"י נכרי מותר). שנה, ט (מספינה לספינה שלא עירבו בינם, דרך מקום פטור). שנז, ז (עיר מוקפת חומה שלא עירבו בה). שסה, י (לא עירבו, אסור לטלטל מחדר לחדר שדרים בו ב' אנשים).

חצרות שאוסרות זו על זו

ב: שנג, ג (זיזין של ב' אנשים, מתי אוסרים זה על זה). שסב, ז (ב' שהקיפו במחצלאות ולא עירבו בינם, ובשבת נגללו המחצלאות שבינם, או שנפרסו בשבת). שסג, לב (לחלק מבוי לב' שלא יאסרו אלו על אלו, או בין ישראל לנכרים, לא סגי בלחי או קורה, אלא בפס, או בצוה"פ כשרחב יותר מעשר). שסג, לח (כנ"ל, ואם לא עשו החיצונים לחי למבוי, יכולים הפנימים להשתמש עד הלחי או קורה). שעב, י (נפרץ יותר מי' אמות). שעב, יט (חריץ בין החצרות, עמוק י"ט ורחב ד"ט, ונתמעט בעפר וצרורות ואין דעתו לפנותם אחר השבת. דעתו לפנותם, ב' דעות, והלך אחר המיקל). שעב, כ (נתן עליו נסר עשר אמות, שממעט החריץ מד"ט). שעב, כא (חריץ פחות מי"ט לחצר א', דינו ככותל דלעיל). שעב, כב (גדיש בין ב' חצרות פחות מי"ט). שעג, א (גזוזטראות מב' עליות זו כנגד זו, אם הן סמוכות פחות מד"ט, והסמיכות הוא במילואן, נאסרות הגזוזטראות ולא העליות). שעד, ד (גג קטן הסמוך לגג גדול, מתי מותר לטלטל בהן כלים ששבתו בבית).

ראה גם לקמן אצל רגל האסורה והמותרת במקומה. תשמישו לזה בנחת ולזה בקשה.

חצרות שיכולות לערב יחד

ב: שמו, יב (אפשר לערב יחד ע"י גג הבולט לפני כמה בתים, ומתוקן בצוה"פ). שנג קו"א א (ב' ח. בב' צדי רה"ר, כשיש בכל חצר סולם לעלות לגזוזטראות, ויש ביניהם נסר כמין גשר, מועיל הע.). שנה, ח (ב' ספינות, אין ע. בינם מועיל אא"כ קשורות זו בזו. נפסק הקשר בשבת נאסרו). שסה, י (אין העירוב בביהכ"נ מועיל למבואות, אא"כ יכולים להביא העירוב לשם בשבת. חצרות שאין בינם פתח או חלון בתוך י"ט). שעב, ג-ד (ב' חצרות שעירבה כ"א לעצמה ורוצים לערב יחד מוליך הפת לחצר הב' וא"צ פת אחר). שעב, ה (דוקא שיש בינם פתח ד"ט, או חלון בתוך י"ט ד' על ד', או עגול שבהקיפו י"ז פחות חומש שמשהו ממרובע זה בתוך י"ט). שעב, ו (חלון או ארובה שבבית, אפי' גבוה י"ט, ובלבד שיהי' ד"ט, ולא מסורג). שעב, י (פתח עד עשר שאינו פרוץ במילואו). שעב, יא (כותל בין החצרות והעמיד בשתיהן סולם רחב ד"ט וגבוה עד פחות מג"ט לראש הכותל, ויש בו ד' שליבות או שהן גסות וכבידות, סמוכים זל"ז בתוך ג"ט, או שהכותל רחב ד"ט). שעב, יב (עקר חוליא למעט הכותל מי"ט בכל עובי הכותל, במשך ד"ט באורך). שעב, יג (אצטבא ד' על ד' פחות מג"ט מראש הכותל, מב' החצרות). שעב, טו (וכן בזיזין ד' על ד' פחות מג"ט מראש הכותל, וסמך עליו סולם). שעב, טז-יז (וכן בסולמות שמגיעים לפחות מג"ט, ומילא צדדיהם בקש, או חקק שליבות מצדדיו בכותל בגובה י"ט, להשלים לרוחב ד"ט. וכן כשחקק שליבות ד"ט בכל גובה הכותל). שעב, יח (וכן כשעשה סולם מאילן שבצד הכותל, שבביה"ש לא אסרו לעלות באילן לצורך מצוה). שעב, יט (חריץ בין החצרות, עמוק י"ט ורחב ד"ט, ומילא בדבר שאינו ניטל בשבת או שביטלו לשבת זו). שעב, כ (נתן עליו נסר ד"ט כמין גשר, או בתוכו למעטו מרוחב ד"ט). שעג, א (גזוזטראות הבולטות מעליות זו כנגד זו, יכולים לערב יחד כשיש עליהם נסר רחב ד"ט ומכוונות ואותו גובה, או שאין ד"ט בין הגזוזטראות. ואם יש סולמות מהבתים לעליות יכולות גם הבתים לערב יחד). שעה, א (מרפסת שלפני העליות שיורדים ממנה בסולם לחצר ומשם לרה"ר, יכולים לערב ביחד או כ"א לעצמה, שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת). שעט, א (ב' חצרות וביניהן ג' בתים, יתנו שתיהן ע. בבית האמצעי, ואין הבתים צריכים ליתן פת לע.).

כיון שהותרה הותרה

ב: שנה, ח (עירבו ספינות קשורות ונפסקו, א"א כש"ה). שס, ד (שיירה שחנתה והקיפו בהיתר ומת א' מהם כש"ה). שסב, ו-ח (כשנפלה מחיצה שגם בלעדיה מותר לטלטל מה"ת). שסה, ט (מבוי שנפל הלחי או קורה בשבת, א"א כש"ה. עיר המוקפת חומה שנפל בשבת התיקון המפסיק בין העירוב לדירת הנכרי, ואינו מצוי שהנכרים יקלקלוהו בליל שבת, אמרינן כש"ה). שסה, י (מבוי ששיתפו יחד, וסמכו בחצרות על השיתוף במקום עירוב, אם נשברה הקורה בשבת כש"ה). שעא, א (הלך מביתו מבעו"י וחזר בשבת, אינו אוסר על בני החצר). שעא, ב (כשמתחלה מסופק שמא יבא ויאסור, א"א כש"ה). שעא, ג (עירב ומת בשבת והוריש כש"ה). שעא, ד (עירב הגר ומת בשבת כש"ה, מת קודם השבת א"א כש"ה). שעא, ה (גוסס שעירב ומת א"א כש"ה). שעב, כב (גדיש בין ב' חצרות שנתמעט בשבת). שעד, א (נסתם בשבת חלון או פתח שבין החצרות). שעד, ב (נפרץ בשבת הכותל שבין החצרות כש"ה. נפרץ לרה"ר או כרמלית א"א כש"ה). שפג, א (בא הנכרי לביתו באמצע שבת א"א כש"ה, שבשעה שהותרה לא הי' הדבר ברור שלא יבוא).

עיר

ב: רנב קו"א א. שנז, ז (כחצר שאינה מעורבת). שצא, א-ג (שיתופי מבואות). שצב, א (ע. שהיתה מעולם של רבים ויש לה ב' פתחים, וי"א דהיינו כשיש בה ס' רבוא, אף שהכשירו מבואותיה והשתתפו צריכה שיור בית או חצר, שיאסרו לטלטל מביתם לעיר, שלא תשתכח תורת ע. ויעשו שיתוף לעצמם). שצב, ב (סולמות אין נחשבים פתח. פתח שיש לפניו אשפה לא נחשב פתח). שצב, ג (השיור יכול להיות בית הבקר או התבן, שאינו פתוח לעיר אלא לחוץ. דירת נכרי, ב' דעות). שצב, ד (נשתתפו המבואות בפ"ע א"צ שיור. נשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי א' אוסר על כולם, אא"כ בנו אצטבא גבוהה ד"ט). שצב, ה (ע. המוקפת חומה ובאמצע רה"ר הניתרת בדלתות, ורוצים ליחלק באורך רה"ר או ברחבו). שצב, ח (ע. של רבים שנתמעטה מנ' דיורין א"צ שיור). שצב, ט (דין שיתוף העיר כדין חצר ומבוי).

רגל האסורה והמותרת במקומה

ב: שעה, א-ב (רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, והמותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה). שעח, ב (ב' חצרות זו לפנים מזו. עירבה רק הפנימית מותרת. עירבה רק החיצונית, רגל האסורה אוסרת עליה. עירבה כ"א לעצמה, רגל המותרת אינה אוסרת עליה). שעח, ד (יחיד בפנימית אינו אוסר על החיצונית). שעח, ה (וכן ג' חצרות שיחיד בכ"א מהפנימיות). שפא, ב (רגל האסורה אוסרת בהשתמשות ולא במה שעוברת שם, ולכן מועיל ביטול רשות). שפו, ט (חצר אוסרת על המבוי אפי' בהעברה ברגל, אא"כ בנתה אצטבא גבוה ד"ט). שצב, ד (עיר של רבים שעירב כל מבוי בפ"ע, רגל המותרת במבוי אינה אוסרת על מבוי אחר בהעברה. עיר שנשתתפו כל יושביה, או עיר של יחיד שהורגלו להשתתף יחד, א"א למבואות ליחלק, אא"כ בנו אצטבא גבוהה ד"ט). שצב, ה (עיר המוקפת חומה, ולצד רה"ר שבו מבואות מכאן ומכאן, אם המבואות שבכל צד מערבות לעצמן, הן אוסרות על הטלטול ברה"ר בדריסת רגלם. וכן מבוי שהחצרות שבכל צד מערבות לעצמן. ואצטבא מועלת. אבל יכולים לחלק העיר או המבוי לרוחב ע"י צוה"פ, או פס בפחות מרוחב עשר, ואין רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. ואין אצטבא מועלת). שצב, ו (עיר או מבוי שרק חלקו הותר בלחי או קורה, אין חלקו החיצוני אוסר עליו, אפי' יש להם דריסת רגל בחלק הפנימי). שצב, ז (מבוי הפתוח למבוי אחר פחות מעשר, יכולים לערב כ"א בפ"ע, או שרק א' יערב, ולא יעברו זע"ז. ואם כל העיר מוקפת חומה א"א ליחלק).

ראה גם לעיל בית האוסר על החצר. חצר האוסר על המבוי.

שיתופי מבואות

ב: שא קו"א ס"ק ז ד"ה והא (כן הי' דרכם ברוב המקומות). שסה, ט (נתקלקל התירו בשבת מותר. ספקו להקל). שסה, י (סמכו החצרות על הש. במקום עירוב, אם נשברה הקורה מבעוד יום, מועיל להתיר הטלטול בחצר שהשיתוף מונח בה, ואם נשברה בשבת הותרו כל החצרות). שסו, ו (א"צ להניחו בבית דירה, רק שיהא מקום המשתמר. בביהכ"נ). שפו, א (המבוי דומה לרה"ר לחצרות והתירו ע"י שיתוף בפת או ד"א שיתנו באחת החצרות, ואצ"ל בבית דירה). שפו, ב (השמש גובה קמח מכולם ועושה ש"מ. לא יניחו בחצר של מבוי אחר שא"א לטלטל אליו). שפו, ג (ככל משפטי ע"ח ושיעורו, ולענין ע"י אשתו וב"ב וזיכוי ושותפים ובכלי אחד). שפו, ד (כמה מיני מאכל מצטרפין למזון ב' סעודות אפי' לאלף בנ"א, חוץ מכמה מינים שאין ראוים לאכילה). שפו, ה (משתתפים במשקה חוץ ממים ומלח לבדם). שפו, ו-ז (סגי בדבר שרגילים ללפת בו הפת ב' סעודות, או לקינוח. סוגי מאכל ושיעוריהן). שפו, ח (משתתפין ביין לנזיר ובתרומה לישראל. נדר ממנו באכילה או בהנאה, ב' דעות. ככר זו היום חול ולמחר קדש משתתפין, היום קדש ומחר חול אין משתתפין בו). שפו, ט (דיני חצר פתוחה לב' מבואות ששיתפה עם שניהם. הניחו השיתוף בחצר זו. הניחו בחצר או באחרת. שיתפה עם א'. לא שיתפה. רגילה עם שניהם. רגילה עם א'). שפז, א (אם שיתפו בפת סומכים עליו גם בחצרות, וכן נוהגים עכשיו, ותולים הפת בביהכ"נ לפרסם לתינוקות). שצה, א (דבר מצוה. אחר ברכה יאמר בזה השיתוף יהא מותר כו'. ואם סומכים על שיתוף במקום עירוב יאמר גם מחצרות לבתים).

תשמישו לזה בנחת ולזה בקשה

ב: שנה, טז-יז (ב' גזוזטראות זו למע' מזו, שממלאים דרכם מים, מתי אוסרות זו על זו. אין אוסרות בתשמיש שע"י זריקה). שעב, ח-ט (כותל שבין החצרות גבוה י"ט ורחב ד"ט, אסור לשניהם לכלים ששבתו בבתים. פחות מי"ט לחצר אחת, מותרת לה ואסור לשניה, אף בכלים ששבתו בחצר). שעב, יא (העמיד סולם בחצר אחת, מותר לה ואסור לשניה). שעב, יב (עקר חוליא למעט הכותל מי"ט ואינו בכל עובי הכותל, אם הוא במשך ד"ט באורך, מותר לה כל הכותל ואסור לשניה. פחות מד"ט מותר להשתמש רק במקום שנתמעט). שעב, יג-ד (בנה אצטבא למעט הכותל מי"ט, או ב' אצטבאות ואין ביניהם ג"ט, או כפה ספל וחיברו בטיט לארץ, אם יש בה ד' על ד' מותר לה כל הכותל. פחות מד"ט מותר להשתמש רק כנגדה). שעב, טו (זיז ד' על ד', פחות מי"ט מהארץ ומראש הכותל, וסמך עליו סולם כ"ש, שהשליבות הן פחות מג"ט זמ"ז ומהארץ, מותר לה כל הכותל. וכן בכותל גבוה כ' וב' זיזין משוכים זמ"ז). שעב, טז-יז (וכן בסולם שמילא צדדיו בקש, או חקק שליבות מצדדיו בכותל בגובה י"ט, להשלים לרוחב ד"ט. וכן כשחקק שליבות ד"ט בכל גובה הכותל). שעה, ב-ה (תל או עמוד או בור שבחצר, או זיזין שבכותל, מתי נותנים אותם למרפסת ומתי לחצר, כשכ"א עירבה לעצמה). שעו, ב (בור שבין ב' חצרות, אין אוסרים בתשמיש שע"י זריקה יותר מד"ט. חצרות הפתוחות לשביל שבינם, אוסרים זע"ז). שעו, ג (ג' חורבות בין ב' חצרות, כל חצר מותרת בחורבה שאצלה והאמצעית ואסורה בשלישית, ואם האמצעית היא בצד וסמוכה לבתים שניהם אסורים בה). שעו, ד (ביה"כ שבין בתים וכ"א נפנה בו אוסרים זה על זה, שהצואה ככלים ששבתו בבית).

ראה גם לעיל אצל חצרות שאוסרות זו על זו.