עיר

עיי"ע עירובי חצרות (עיר). עירובי תחומין (אלפים אמה; עיר).

ב: שצב, א (של יחיד. של רבים. שייר לעצמו דרכים ופלטית כדרך מלכים).

בני העיר

א: נה, כה (הדרים בסביבות הישוב ובאים להתפלל בישוב א"צ ליתן לשכירות הש"ץ). קכח, מה (דש בע.).

ב: מהדו"ב תתפח (דעתו להשתקע הוי כקנה או בנה בית דירה).

ג: תכט, ה (כשדר י"ב חדש. ל' יום). תכט, ו (כשבא להשתקע – מיד).

עיבור עיר

א: קי, ו (ע' אמה ושיריים. לענין תפלת הדרך משהחזיק בדרך).

עיר מוקפת חומה

ב: רמח, ט (לספינה שנכנסה אליה בשבת). שסג, לב (דינה כחצר ולא כמבוי). שסג, לח. שסה, ב (לענין תיקון למבוי המפולש דינו כמבוי). שסה, ט. שצח, ב. תה, ו-ז.

עיר מוקפת לדירה

ב: שצא, א (סתם עיר הוקפה לדירה. סתם מבצר לא הוקף לדירה). שצו, א (מוקף לדירה לענין תחומים). תא, א (כנ"ל שצא, א).

ערי הלוים

ב: שמט, ב (מגרשי הע. מרובעים). שצו, א (אלפים אמה מחוץ לעיר).

ערי מקלט

ב: שצו, א (אלפים אמה מחוץ לעיר).

תחום עיר

ג: תסח, ט-י (בא לעיר שאין עושים מלאכה בע"פ קודם חצות, דעתו להשתקע והגיע לת"ע, או אין דעתו להשתקע והוא בתוך ת"ע).

ד: תצו ז-ט (בן א"י שיצא לחו"ל תוך ת"ע). תקכז, טו (תוך התחום נכלל בעירוב תבשילין של גדול העיר).