ספר תורה

עיי"ע כתבי הקדש. נביאים וכתובים. סת"ם.

א: כח, ז (מטפחת שעל הס"ת). לב, י (על הדיפטרא פסול). לב, יא (קדושתה חמורה מתפילין ומזוזה). לב, לד (נחסרה אות תולין). לב, מו (הפסק שבין התיבות והאותיות והשיטות. קריאת התינוק). לב, מט (מותר שלא כסדרן). לב, נ-נא (פרשה פתוחה וסתומה לשיטת הרמב"ם ולשיטת הרא"ש). לב, נב (השאיר ט' אותיות בסוף השורה ומעט ריוח בתחלת השורה. השאיר מעט בסוף השורה ומעט בתחלת השורה אם מצטרפין). לב, נג (העיקר כרמב"ם). לו, ב [ו] (כתיבת ו בס"ת ובתפילין). לט, ג (תפירת הס"ת ע"י הפסולין לכתבו). לט, ו (נמצאו ביד נכרי אם חוששים שכתבו להתלמד). מ, ב (אסור לתלותו אפילו בכיס). מב, ו (קדושתו גדולה מתפילין). מג, ו (אסור להכניסו לבה"כ אפילו בכיסו). מד, ב (כשנופל לארץ, אפילו בנרתקו, מתענים). נה, כא (עמידה בפניה). נה, כג (בני העיר כופין זא"ז לקנות ס"ת).

ב: רפד, ד (ס"ת שחסר בו אין קורין בו). שא, נד (מצא ס"ת בשבת במקום שאינו משתמר ישב וישמרם עד שתחשך, ובימי הגזירה מכסן במקומו והולך לו, ואם גשם יורד מתעטף בו כמלבוש ומביאו לביתו). שלד, טו-ז (ס"ת שבלה או נמחק ויש בו פ"ה אותיות עומד בקדושתו, אף שאין בהם אזכרה, ואף שהם תיבות של תרגום). שלח, א (שיקומו אנשי בהכ"נ כשמוציאים ס"ת מההיכל).

ד: תקיח, א (הוצאת ס"ת ביו"ט לקרות בו). תרכא, ג (בזיון להניחו ולצאת לחוץ). תרלח, כ (אסור לכתוב פסוקים אא"כ הוא ספר שלם).

ה: ת"ת א קו"א ב (מנוקד פסול).

ו: הלואה ה (חייב למכור כדי לפרוע חוב).