סדר של פסח

עיי"ע מצות. פסח.

ג: תעב, א (שלחנו ערוך מבעו"י. למהר להתחיל שלא ישנו התינוקות). תעב, ו (סידור כלים נאים). תעב, ז (יכוין מושבו, וכל מעשה לילה זה, דרך חירות). תעב, כג (כשהתינוקות רוצים לאכול קודם קידוש, לא יניחם לאכול הרבה. אם יכול להאכילם לחם עוני). תעב, כה (אין חילוק בין אנשים לנשים במצות לילה זה, שאף הן היו באותו הנס, ואכילת מצה הוקשה לל"ת של אכילת חמץ). תעב, לא (לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, שישאלו מה נשתנה). תעו, ו (נוהגים לאכול ביצים זכר לאבלות). תעט, ז (הלל וכל הנוהג בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים). תפא, א (אין חילוק בין ליל א' לליל ב' בשום ענין). תפא, ב (קשעה"ט – רק פרשת שמע והמפיל. לילה משומרת מהמזיקין). תפד, א (הרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים, יעשה בביתו עד אחר שתיים כוס בהמ"ז, ואח"כ ילך לבתים להוציאם, ולא ישתה). תפד, ד (ואם ירצה יגמור שם הלל וישתה שם כוס ד'). תפד, ה (או יגמור בביתו ואח"כ ילך. או יקדים בבתים אחרים ואח"כ ילך לביתו). תפד, ו (או ילך קודם אפיקומן, ויאכל ויברך שם בהמ"ז). פסקי הסדור תסה-ח.

אפיקומן

ג: תנז, טו. תנח, י-יב. תסא, יב. תעב, יב. תעב, יד (בהסיבה. זכר לפסח). תעג, לה (בוצעים מצה אמצעית, הגדולה לא. במקום הפסח. מצניעים במפה. צרורות בשמלותם). תעו, ה (על השובע, אבל לא אכילה גסה, ואם נפשו קצה באכילה אינו יוצא י"ח). תעז, ג (זכר לפסח. לכתחלה ב' זיתים, זכר לק"פ וחגיגה. לא יאכל אחריו שום מאכל). תעז, ד (אם צריך בהסיבה, ב' דעות). תעז, ה (יש נוהגים – בשמלותם על שכמם). תעז, ו (קודם חצות, כמו הפסח). תעז, ז-ט (שכח והסיח דעתו, בירך בהמ"ז ונזכר קודם ברכת כוס ג', אחר ברכת הכוס, אחר תחלת הלל, אחר הזכרת השם שבחתימה). תעז, י (נאבדה ואין לו מצת מצוה יאכל משמורה משעת לישה, וספק נילוש ע"י חש"ו בד"ס להקל). תעז, יא (הנוהגין לנקוב חתיכת א. ולתלות). תעח, א (אחר א. אסור לאכול. משקין המשכרין אסור. מים מותר. שאר משקין, ב' דעות). תעח, ב (לא יאכלנו בשני מקומות, אפי' בחדר א'). תעח, ג-ה (ישן וניער הוי כאכל בב' מקומות. מקצת בני חבורה לא ישנו אין שינת מקצת חשובה הפסק. נתנמנם לא הוי הפסק). תעח, ו (ישן או שינה מקומו בין סעודה לא. יכול לאכול א.). תעט, ח (רצה לילך לבית אחר, ילך קודם אכילת א. או אחר בהמ"ז). תפב, א (יש לו רק כזית מצה שמורה יאכלנו א. ויברך עליו על אכילת מצה, ולא יכרכנו עם מרור). תפד, ו (כנ"ל – תעט, ח). פסקי הסדור תסח (קודם חצות).

ביצה

ג: תעג, כ-כא (זכר לקרבן חגיגה. ביעא בל' ארמי בעא רחמנא למפרק יתנא. צלי או מבושל. אוכלין אותה בסעדוה). תעג, כג (אף כשחל במוצ"ש, שלא היו מקריבים חגיגה בשבת). תעו, ג (גם מקום שנהגו שלא לאכול צלי, מותר לאכול ב. צלויה). תעו, ו (זכר לאבלות, שאין לנו ק"פ. גם בליל שני).

הגדה

ב: רעה, י (באמירת ה. לא חששו שמא יטה). רצו קו"א ג (סומא מברך על ה. אף למ"ד שבזה"ז הוא מדרבנן).

ג: תעג, ג (אין לה תשלומין ביום). תעג, לו-ז (על המצה פרוסה. לחם עוני, עני. הא לחמא, כהא, כלחמא). תעג, לח (לפני מה נשתנה עקירת השלחן, עקירת הקערה). תעג, מ (מלמד את בנו לשאול מה נשתנה, או אשתו, או הוא את עצמו, ואפי' ב' ת"ח שואל א' מהם, ומתחילים שניהם עבדים). תעג, מב (בלשון שמבינים. יפרש להם הענין). תעג, מג (עיקר הנוסח, ומנהג שנהגו). תעג, מד (יחזיר הקערה ויגלה מקצת הפת. בהגיעו ללפיכך יגביה הכוס ויכסה הפת. וכן באמירת והיא שעמדה). תעג, מה (באמירת מצה זו יגביה הפרוסה, וכן במרור). תעג, נ-נא (זורקין יין מהכוס כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן, אמירת המכות, דצ"ך אד"ש באח"ב, באצבע או קמיצה או מהכוס). תעג, נב (גם הסומא חייב ומוציא אחרים). תפג, ג (אין לו יין, אומר ברכת אשר גאלנו, אבל לא ברכה שעל סיום הלל). פסקי הסדור תסו-ז.

ראה גם לקמן אצל סיפור יצי"מ.

הגדה, דקדוקי לשון

ג: תעג, מא (אין אנו מטבילין). תעג, מו (ונאמר לפניו, הנו"ן סגו"ל או חול"ם. שיר חדש או שירה חדשה). תעג, מט (מן הזבחים ומן הפסחים. ובמוצ"ש י"א מן הפסחים ומן הזבחים). תעה, יא (אם להזכיר פסח באמירת כן עשה הלל).

הלל וברכת השיר

ג: תעב, ה (חובה. גם האבל חייב בה). תעג, מז (אין מברכין על ה. מקצתו לפני הסעודה ומקצתו אחר בהמ"ז). תעג, מח (ה. שבלילה זה מיושב, דרך חירות). תעז, ו (לכתחלה יגמור קודם חצות). תעט, ו-ז (מצוה לחזר אחר זימון, כדי שיאמר הודו והשנים עונים אחריו, אבל די באשתו ובניו. יכול לענות אנא גו' אחר הקטן, אבל הודו יתחיל בעצמו. אמר הקטן יאמר נא ישראל גו' וענה הודו גו' לא יצא. אחר אשתו יכול לומר הודו. לבהמ"ז ולה. הגדול א"צ זימון). תפ, א (על כוס ד' גומר ה. ואח"כ בה"ש, יהללוך או נשמת וישתבח, והמנהג כב' הפירושים, וביניהם ה. הגדול). תפ, ב (יכול לאמרו בבית אחר). תפ, ד (שפוך חמתך, פתיחת הדלת). תפז, ח (בצבור, יש נוהגין).

עיי"ע הלל.

הסיבה

ג: תעב, ג-ד (אבל). תעב, ח (עני ישב על הספסל, ואם אפשר יסמוך על ירך חברו, ולא על ירך עצמו). תעב, ט (על צד שמאל, אף איטר). תעב, י (הטעם שהנשים לא נהגו להסב. י"א שבזה"ז א"צ להסב). תעב, יא (בן אצל אביו צריך ה. אבל לא תלמיד על שלחן רבו, אא"כ נתן לו רשות). תעב, יב (תלמיד הלומד אומנות, וכן עבד עברי, צריכים ה.). תעב, יג (הפטור מה. ומיסב ה"ז הדיוט). תעב, יד (ה. באכילת כזית מצה, כריכה, אפיקומן, ד' כוסות, ובשאר הסעודה הרשות בידו). תעב, טו (י"א שבזה"ז א"צ להסב, ולכן לא היסב א"צ לחזור ולאכול. וטוב להחמיר במצה ובכוס שני, ולא יברך). תעה, ט (גם לכזית מצה של המוציא). תעה, יג (רצה להסב למרור רשאי). תעה, כ (בכורך, ב' דעות). תעז, ד (אפיקומן, ב' דעות).

זרוע

ג: תעג, כ (זכר לק"פ. צלוי או מבושל). תעג, כא (נהגו צלי ע"ג גחלים, ואין אוכלין אותו. לא יצלה ביו"ט, אא"כ אוכלה למחר). תעג, כב (יהי' מעט בשר על העצם).

ראה גם לקמן אצל צלי.

חרוסת

ג: תעא, יב (אין מצוה לאכלו אלא לבטל טעם המרור. אכילת פירותיו בע"פ). תעג, יד (יכול לטבל בו הירקות). תעג, כ (יביאו לפני אמירת ההגדה. זכר לטיט ותפוח). (תעג, לב (עב, זכר לטיט. לרככו ביין זכר לדם. פירות שנמשלה בהם כנס"י, תאנים, אגוזים, רמונים, תפוחים, שקדים. מעיקר הדין כשר בירקות ולרככו בקיוהא). תעג, לג (תבלין הדומין לתבן. קנמון וזנגביל). תעג, לד (בשבת ירככו מע"ש או בשינוי). תעה, יא (טיבול המרור להמית הקפא. עכשיו אינו מצוי בינינו ומטבילין למצוה. אין מברכין, שטפל למרור). תעה, יב (לא ישהנו בתוכו, לא לבטל טעם המרירות. לנער). תעה, יט (בכורך, ב' דעות).

עיי"ע כלים (בית חרוסת).

כוסות

א: קעד קו"א ז (הטעם שבהמ"ז פוטר כוס ב').

ג: תעב, ב (בלילה ממש, כמו אכילת מצה). תעב, יד (בהסיבה. כנגד ד' לשונות של גאולה). תעב, טו (בין כוס ג' לד', ואחרי ד', אסור לשתות. כששותה ומברך נראה כמוסיף על מנין הכ.). תעב, טז (צ"ל על סדר אמירת הגדה, מצה ובהמ"ז, והלל). תעב, יז (שיעור כוס רביעית. יין חזק צ"ל במזיגת שתיה עריבה דרך חירות). תעב, יט (י"א שצריך לשתות כל הכוס ובדיעבד רובו, וי"א דסגי ברוב רביעית. ובכוס האחרון צ"ל רביעית, לברך ברכה אחרונה). תעב, כ (לשתות בבת אחת, ובדיעבד בכדי אכילת פרס, וי"א בכדי שתיית רביעית). תעב, כא-ב (לדחוק עצמו לשתות ד' כ. גם בני הבית חייבים לשתות ד' כ.). תעב, כד (כשכוס בעה"ב גדול, יכולים ב"ב לשתות מהשיורים רוב רביעית. והידור ליתן לכ"א כוס בפ"ע). תעב, כה (קטנים וקטנות שהגיעו לחנוך מצוה להשקותם ד' כ. על הסדר). תעב, כו (מצוה לחזר אחר יין אדום, שהוא משובח ושיש בו זכר לדם). תעב, כז-ט (יין ומי צמוקים וחמר מדינה, כמו בקידוש, אבל לא יקדש על הפת, ולא משקין שאינן חשובין). תעב, ל (אפי' עני המתפרנס מהצדקה חייב, אבל נר קודם מפני שלום ביתו). תעג, יא-ג (בין כוס א' לב' מותר לשתות מדינא, ובין ב' לג' יכול לשתות, באם א"צ לברך עליו, או שאינו יין ואינו חמר מדינה אפי' צריך לברך). תעג, לט (כוס ב' א"צ שטיפה והדחה, שכבר הדיחו). תעג, מ (למלאתו קודם אמירת ההגדה, שישאלו התינוקות מה נשתנה). תעד, א-ב (מדינא א"צ לברך רק על כוס א' וג'. והמנהג לברך על כל כוס, שהיא מצוה בפ"ע). תעד, ג (ברכה אחרונה אצ"ל כ"א אחר כוס אחרון). תעז, ט (לא להפסיק בין הלל לכוס ד'). תעט, א (כוס ג' תקנו על בהמ"ז, אף להאומרים שאין בהמ"ז טעונה כוס). תעט, ב (אם אינו נקי צריך שטיפה והדחה). תעט, ג (אחר כוס ג' אסור לשתות יין או משקה המשכר, ויש למנוע אף שאינו משכר). תעט, ד-ה (כשהכוס יותר מרביעית, יכול לשתות יותר, ויכול להפסיק יותר מכא"פ, כ"ז שלא הסיח דעת וא"צ לברך). תעט, ט (בעה"ב יברך בהמ"ז, ויכול ליתן רשות לאחר). תפ, א (על כוס ד' גומר ההלל וברכת השיר). תפ, ב (א"צ לשתותם במקום א'). תפ, ג (י"א שצריך לשתות כוס ד' מיד, ולא להפסיק בפיוטים). תפ, ה (כוס של אליהו). תפא, א (אחד ד' כ. לא ישתה יין או משקה המשכר, וי"א אף שאר משקים שלא יעבור טעם מצה מפיו, חוץ ממים וכיו"ב. המהדרין – אף בליל ב'). תפג, א-ג (אין לו יין). תפג, ד (יש לו כוס א' יין או חמר מדינה יקדש עליו). תפג, ה (יש לו ב' כ. יקדש על הא' ובהמ"ז על הב'). תפג, ו (יש לו ג' כ. יקדש על הא', הגדה על הב', בהמ"ז על הג'. יש לו ד' כ. ישתה בליל א'). תפד, ד (כוס ד' יכול לשתות בבית אחר).

ראה גם לקמן אצל קידוש.

כורך

ג: תעב, יד (בהסיבה. זכר לפסח). תעה, טז-יח (בזמן הבית מצה ומרור מה"ת, וכשאוכלם ביחד אין מבטלין זא"ז. בזה"ז המרור מד"ס מבטל טעם המצה מה"ת, והמצה שאחר אכילת מצת מצוה מבטלת טעם המרור, לכן יאכל כ"א בלבדו, ואח"כ יכרוך לצאת דעת הלל. לכתחלה לא ישיח בין ברכה לאכילתו. יאמר כן עשה הלל). תעה, יט (טיבולו בחרוסת, ב' דעות). תעה, כ (אם צריך הסיבה, ב' דעות). תעה, כא (בליעה בבת אחת). תפב, א (מרור שמד"ס מבטל טעם מצה שמה"ת). פסקי הסדור תסח.

כרפס, ירקות, טיבול

ב: רצז קו"א ב (יכול להוציא אינו בקי בברכת הירקות, שאינם באים לשם הנאתו).

ג: תעג, יד-טו (טיבול ירקות בחומץ או מי מלך או חרוסת, להתמיה התינוקות, אפי' יושב יחידי. א"צ כזית). תעג, טז (איפ"ך. ס' פרך. מין ירק חוץ ממרור). תעג, יז-ח (יכוין לפטור המרור, ולכן לא יברך בורא נפשות, וי"א שאינו מועיל לפטור המרור, ולכן יאכל פחות מכזית כ.). תעג, יט (כשחל בשבת יעשה מי מלח מעט מזעיר לטיבול, או יעשה מע"ש). תעג, כה (אחר שאכל יכול לסלק מהשלחן מה שנשתייר, והמי מלח). תעה, כב-ד (אין לו אלא מרור, יברך על אכילת מרור ויטביל במי מלח וא"צ לאכול כזית. ולכתחלה יחזר אחר שאר ירקות. על תמכא לא יברך בפה"א, שאינו ראוי לאכלו חי). תעו, ז (יש נוהגים שלא לטבל יותר, רק טיבול זה ושל מרור בחרוסת). תפג, ב (קידש על הפת, אם הם ירקות שדרך ללפת בהן, לא יברך בפה"א).

מצות

א: קסז, כג (ברכת אכילת מ. וברה"נ שבו).

ג: הקדמה להל' פסח (חיוב אכילתו בליל ט"ו ניסן). תנז, טו (לא הפריש חלה מהמ. יפריש מהאמצעית שאצ"ל שלמה, המזומנת לבצוע חתיכה לאפיקומן). תנח, ב (קודם חצות). תנח, ז (ראשונה העליונה לברכת המוציא, שניה לברכת אכילת מצה, ושלישית לכריכה עם מרור). תנח, י (השניה, שממנה לוקחים כזיתים לאפיקומן, צ"ל גדולה יותר). תנח, יא (אפיקומן וכריכה מד"ס). תעב, ב (בלילה ממש, כמו ק"פ). תעג, כ (יביאו לפני אמירת ההגדה). תעג, כה (קודם אכילת הירקות). תעג, כו (כהן מלמע', לוי תחתיו וישראל תחתיו). תעג, לה (יבצע מ. אמצעית, הגדולה לאפיקומן, ומקצתה להחזיר בין השלמות, לומר ההגדה על לחם עוני). תעה, ג (א' מלחם משנה תהי' לחם עני, או שהפרוסה היא בנוסף לב' מצות שלמות, ב' דעות). תעה, ד (בעת ברכת המוציא יאחז השלמות, והפרוסה ביניהם). תעה, ה (בעת ברכת על אכילת מצה יאחז בפרוסה ובעליונה). תעה, ה-ט (המוציא על השלמה ועל אכילת מצה על הפרוסה, או ההיפך, ב' דעות. ולכן יאכל כזית מכל א', שניהם בהסיבה, ולכתחלה יאכלם ביחד, ובדיעבד – אפי' הפסיק בדבור). תעה, י (נוהגים שלא להטביל במלח). תעה, טו (מה"ת אף בזה"ז שאין פסח). תעה, כה-ז (בלע מ. יצא. בלע מ. ומרור, אין המרור מבטל או חוצץ למ. כרך המצה בסיב ובלא לא יצא) תעה, כח-ט (אכל בלא כוונה או שכפוהו נכרים, יצא. לא ידע שלילה זו פסח, או שהוא מצה, לא יצא, אפי' בליל יו"ט שש"ג). תעה, לא (אכל מצה כשהוא נכפה בשטותו ונתרפא חייב לאכול). תעה, לב (אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה ראשון. משאכל כזית יצא מה"ת). תעה, לג (אין לו תשלומין). תפב, א (יש לו רק כזית מ. שמורה ישאירנו לאפיקומן). תפב, ב (יש לו מ. שמורה משעת לישה ורק כזית מ. שמורה משעת קצירה, יניחנו בין השלמות ויברך עליה). תפב, ג (יש לו רק כזית מ. או חולה שיכול לאכול רק כזית, יאכל תבשילו תחלה, ובסוף יאכל הכזית. אין לו יין יקדש על הכזית ואח"כ סעודתו). תפב, ד (י"א שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה). תפב, ד-ה (יש לו רק ג' מ. יאכל בליל א' רק מהאמצעית, ובליל ב' לא יבצע לאפיקומן עד אחר ברכת המוציא על לחם משנה שלמות. ואם אפשר ישייר פרוסה קטנה לאמצעית בליל ב'). תפב, ו (יש לו ג' מ. שמורה וא' שאינה שמורה, ישאיר לליל ב' השלמה התחתונה לכורך, ומה שנשאר מהעליונה לאמצעית, ושאינה שמורה לעליונה לברכת המוציא). תפב, ז (יש לו ג' מ. ואין מ. א' מספקת לליל א', ישאיר מצה וחצי לליל ב'). תפג, א (אין לו יין, יקדש על המ. וקודם קידוש יבצע לאפיקומן).

ראה גם לעיל אצל אפיקומן. כורך.

מרור

ג: תנד, טו (צ"ל שלו. עכשיו מד"ס). תעא, יא (אכילתו בע"פ וביו"ט ראשון). תעג, יז-ח (אם צריך לברך עליו בפה"א, או שהוא כדברים הבאים בתוך הסעודה, ב' דעות. ולכן כשמברך על הכרפס יכוין על בפה"א של המ. וגם בלא"ה לא יברך על המ.). תעג, כ (יביאו לפני אמירת ההגדה). תעג, כז (ה' מיני מ.). תעג, כח (מצטרפין לכזית. בעלין ובקלחים, אבל לא בשרשים הקטנים. בשרש הגדול, ב' דעות). תעג, כט (עלין לחים. קלחים אף כמושים ויבשים, אבל לא מבושל וכבוש בציר. כבוש במים מעל"ע, ב' דעות). תעג, ל-לא (לחזר אחר חזרת. כששוהה בקרקע מתקשה הקלח ונעשה מר. אין לו חזרת יקח עולשין, תמכא, חרחבינא, מרור. שאר ירקות, ב' דעות. ידחוק עצמו לקיים מצות מרור. חולה ילעוס שירגיש מרירות). תעה, יא-ב (טיבולו בחרוסת. לברך אחר הטיבול). תעה, יג (אם רצה להסב רשאי). תעה, יד (בכא"פ). תעה, טו (מה"ת – עם הפסח. בזה"ז מד"ס). תעה, כב (אין לו שאר ירקות, יטביל מ. במי מלח ויברך על אכילת מ. ואחר אכילת מצה יאכל מ. בלא ברכה). תעה, כה (בלע מ. לא יצא). תעה, כח-ט (אכל בלא כוונה או שכפוהו נכרים, יצא. לא ידע שלילה זו פסח, או שהוא מצה, לא חשוב כוונה, וב' דעות אם מצוות שמד"ס צריכות כוונה). תפג, ב (כשמקדש על הפת, יאכל מ. אחר הגדה). פסקי הסדור תסז.

ראה גם לעיל אצל כורך.

נטילת ידים

ב: רעא, כג (אחר קידוש).

ג: תעג, ד (הטעמים לנט"י אחר קידוש דוקא. נט"י קודם הטיבול במשקה בלא ברכה). תעג, יט (קודם הטיבול בלא ברכה). תעה, א-ב (אע"פ שנטל לטיבול יחזור ויטול לסעודה. הטעמים).

עיי"ע נט"י.

סיפור יצי"מ

ג: הקדמה להל' פסח. תעג, נג (א' הי' תפוס בידי נכרים ואמר כל פרשיות יצי"מ). תפא, א (כל הלילה, עד שתחטפנו שינה).

ראה גם לעיל אצל הגדה. עיי"ע זכירות (יצי"מ). מצרים.

צלי

ג: תעו, א-ג (מקום שנהגו שלא לאכול בשר צלי אסור לשנות, אפי' עגל ועוף, ודגים וביצים מותר. בכל מקום לא יאכל גדי מקולס). תעו, ד (צלי קדר, ב' דעות. ואפי' בישלו תחלה. צלאו ואח"כ בשלו מותר).

ראה גם לעיל אצל זרוע.

קידוש

ג: תעא, יד (כשפורס מפה ומקדש). תעב, ב (א' מד' כוסות. בלילה ממש). תעג, א (אם אפשר ימזוג לו אחר דרך חירות). תעג, ב (שהחיינו). תעג, ג (ק. יש לו תשלומין ביום, כמו בשבת). תעג, ד (קודם נט"י). תעג, ה (אמירת ויכלו להוציא ב"ב). תעג, ו (יקנה"ז במוצ"ש). תעג, ז (שכח להבדיל, יבדיל על כוס שני. נזכר אחר כוס שני או באמצע סעודה יבדיל אז. נזכר אחר אכילת אפיקומן יבדיל על כוס שלישי. נזכר אח"כ יבדיל על כוס רביעי. נזכר אח"כ יבדיל על כוס חמישי). תעג, י (לא יברך ברכה אחרונה, שנפטרת בבהמ"ז ובברכה אחרונה שעל כוס ד'). תפג, א (אין לו יין יקדש על הפת). תפג, ד (יש לו חמר מדינה יקדש עליו).

קערה

ג: תעג, כו (סידור המינים על הק.).

קרבן פסח וחגיגה

ב: שמג, ח (האכלתו לקטן שלא נמנה עליו).

ג: תעב, ב (בלילה ממש). תעג, כ (בזמן בהמ"ק הביאוהו בשעת אמירת הגדה). תעג, כג (כשחל במוצ"ש לא היו מקריבין). תעג, מט (ח. נאכלת קודם פ. שיהא נאכל על השובע. מן הזבחים הם ח. ושלמי שמחה). תעז, א (ק"פ נאכל על השובע). תעז, ב (אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שום מזון אחר אכילת ק"פ). תעז, ו (קודם חצות). תעח, ב (לא יאכלנו בשני מקומות, אפי' בחדר א').

עיי"ע קרבנות (קרבן פסח).