נכרי

עיי"ע אבדה ומציאה (נכרי). אונאה (נכרי). אמירה לנכרי. בישולי נכרים. בן נח. גזלה (נכרי). הצלת נפשות (נכרי). כותי. מומר. מוקצה (נכרי). מצוות (ז' מצוות בני נח). נאמנות (נכרי). עירובי חצרות (דירת נכרי). פסיק רישיה (בנכרי). פת (פת פלטר נכרי). קנינים (נכרי). רבית (נכרי). שליחות (בנכרי).

א: ב מהדו"ב, ו (מגלים ראשם). ד מהדו"ב, ב (אין רוח הטומאה שורה עליו). יא, ד (אדעתיה דנפשיה עביד, אפילו עע"ג ואומר לו שיעשה לשם ציצית. רק מסייע מועיל). יא קו"א א (חילוק לענין עע"ג בין טווית ציצית לעיבוד עורות). יד, א (שהטיל ציצית). כ, ו (אין מוכרין טלית מצוייצת לנ. שידמה לישראל וחשוד על שפיכות דמים). לב, יב (אדעתא דנפשיה עביד. אם מועיל עע"ג בעיבוד קלף לשמו. מסייע מועיל). לג, ה (כשמשחיר הרצועות או הבתים). לט, א (פסול לכתיבת תפילין. כותי). לט, ו (נמצאו בידו ס"ת אם חוששים שכתבו להתלמד. בתפילין אין חוששים). מו, ד (מעלתו על העבד, שיכול להתגייר). מו, ה (גם בזה שיש לו יחוס משא"כ העבד. ומעלתו על האשה, שיכול להתגייר ויתחייב במצות). קנו, יט (אין השטן שולט בשתי אומות). קנט, כ (נט"י לאחר מועלת כוונתו. מטמא במשא). קפט, ד (אין לברך הנ. ולא תחנם). קצט, ד (אין מזמנים עליהם). רטו, ב (אין עונים אמן אחר ברכתו, אא"כ שמע כל הברכה).

ב: רחצ, יב (סתם מסיבת נ. לע"ז). שס, ג (אינו מצטרף לשיירה, לענין היקף מחיצות בשבת). שפב, א (חשודים על שפיכות דמים. חשש שילמדו ממעשיהם). שפב, ז (אפי' פחות משו"פ נחשב ממון לבן נח). שפב, כא (כשדר לבדו עם נכרי בחצר ויש דלת מביתו לבית חברו, או שעירב עמו דרך חלון, אינו חושש שיהרגנו).

ג: תנג, טו-ז (פסול בלישת מצות שמורה, וכשר בטחינה, בישראל עומד על גביו). תס, א (ע"ד עצמו עושה. לש וישראל שומרו מחימוץ, ב' דעות).

ד: תרמט, יד (לקנות מהם ד' מינים). תרמט, יח (סתם נ. גוזלים שדות).

ה: ב, א (א"א סתם מחשבת נ. לע"ז). ב, ג (שחיטתו נבלה). ב קו"א ח ד"ה וכל (לא מורידין ולא מעלין).

ו: עוברי דרכים ד (כשטורח להציל בהמת נכרי מצער, רשאי לתבוע שכרו מהנכרי). נזקי ממון טז (אין צריך להרחיק מהם השובך).