נטילת ידים

עיי"ע ידים. סדר של פסח (נט"י).

א: ד מהדו"ק, יח-ט (דברים הצריכים נט"י במים וא"צ ג"פ). ז, ב (אחר הטלת מים ולא שפשף קודם ת"ת או תפלה). צב, ז (מה הם מקומות המטונפים שמצריכים נט"י). צז, ג (כשנוגע בבע"ח טמא א"צ נט"י. הנוגע בכינה). קס, יג (ס' נט"י להקל). קסב, ב (כשחכך בשערות ראשו).

ג: תלב, יב (לפני בדיקת חמץ).

ד: תריג, ב-ו (ביוה"כ).

ברכה

א: ד מהדו"ב, א (רק בנט"י שחרית, ולא קודם התפלה). ד מהדו"ק, א (נטילת מל' נטלא, כלי). ד מהדו"ק, ג (אפילו כשאין לו כלי או רביעית. ואם אין לו מים כשרים, מברך רק כשרוצה להתפלל. כשאין לו מים מברך על נקיות ידים). ו, ב-ה (בביהכ"נ. לא יפסיק. לא יברך פעם ב' להוציא הרבים). ו, א (אין לברך אחר עשיית צרכיו קודם ת"ת ותפלה, רק בשחר ולסעודה). קכח, ח (לנט"י לנ"כ). קנח, טז (אחר הנטילה קודם ניגוב. נזכר אחר ברכת המוציא או שהתחיל לאכול או אחר שהפליג בשתיקה, אינו מברך). קנט, כד (בטבילת הידים). קסה, א (לא יפסיק בברכת אשר יצר בין נט"י לב.). סדר נט"י לסעודה ד (קודם שפשוף או קודם ניגוב). ה (הגבהת הידים בשעת הב.). ו (אשר יצר יברך אחר ענט"י). ט (בטבילת הידים).

ב: רסג קו"א ד"ה ולא (לא בירך מיד יברך אח"כ. נכרי הנותן לידים מברך הישראל).

היסח הדעת

א: צב, ה (הה"ד בנט"י לתפלה). קכח, ט (הה"ד בנט"י לנ"כ). קס, יג (ס' הה"ד בנט"י לסעודה). קעח, ז (הה"ד בנט"י לסעודה. הפליג בדברים. עמד להתפלל).

ג: תעה, א (אם אמירת ההגדה היא הה"ד משמירת ידיו).

הפסק בין נט"י לסעודה

א: קסה, א (לכתחלה לא יפסיק בברכת אשר יצר בין נט"י לברכת המוציא. באמצע סעודה א"צ ליזהר אלא מהפסק גדול בין נט"י לאכילה). קסה, ג (כשרבים מסובים נוהגים קצת גדולים ליטול באחרונה שלא להפסיק בשהיה). קסו, א (עד כמה ליזהר מהפסק בין נט"י לסעודה. מזיגת הכוס. שיחה קצרה. קידוש והבדלה. שהיית הילוך כ"ב אמה. הליכה מבית לבית. אמירת מזמור ה' רועי). סדר נט"י לסעודה ו (ליזהר משיחה קלה ולימוד בין נט"י לסעודה).

ב: רעא, כג (קידוש בין נט"י לסעודה. מזיגת הכוס בחמין. מילוי הכוס מהקנקן).

ג: תעג, ד (הקידוש ואמירת ההגדה בליל הסדר).

חציצה

א: קסא, א (כל שח. בטבילת הגוף ח. בנט"י. צואה ובצק תחת הצפורן). קסא, ב (רטיה שעל המכה). קסא, ג (טיט על היד ותחת הצפורן. כנגד הבשר. דרך בנ"א להקפיד עליו. הוא מקפיד עליו). קסא, ד (צפורן שפירשה מיעוטה). קסא, ה (דיו וצבע ודם ושומן. בני אומניות שרגילים בהם. ברוב היד חוצץ בכל אופן). קסא, ו (גליד מכה). קסא, ז (טבעת רפויה). קסב, טו (רטיה). סדר נט"י לסעודה ו (צואה חוץ לבשר. בצק כנגד הבשר).

עיי"ע טבילה (חציצה).

טבילת ידים

א: קנט, טו (שאובין שהמשיכוה כשרה, אם יש מ"ס ואין זחילה). קנט, טז (כשמחובר בניצוק כשר). קנט, יז (בכלי שאינו מחובר אם מועיל). קנט, כא (אי סגי ברביעית, כמו בכלים מה"ת). קנט, כב (במי מעיין. בזוחלין). קנט, כג (בשאובין. בכלי המחובר לקרקע). קנט, כד (יד א' בנטילה וא' בטבילה. נוסח הברכה – על נטילת, על טבילת, על שטיפת). קנט, כה (א"צ לטהר הראשונים, לנגב, להגביה). קס, יד (בשלג). סדר נט"י לסעודה ח (מותר להטביל במי גשמים עכורים. אם צריך מ"ס או מעין. בשלג אסור, ובשכר ומי דבש מותר). ט (סגי בפ"א).

טופח ע"מ להטפיח

א: קסב, ז (אם מצרף).

כוונה

א: קנח, יג (צריכה כ.). קנט, כ (סגי בכ. הנותן או הנוטל. כ. חרש שוטה וקטן. נכרי). קסד, א (בנט"י לסעודה).

ה: ב קו"א א (סגי בכח נותן וכ. נוטל).

כח גברא

א: קנט, יד (כששופכים לתוך הצנור, תלוי אם משים ידו קרוב למקום שפיכה). קנט, יח (כשמניחה על ברכיו נחשב כח נותן. כשפותח הברז על כל שפיכה נחשב בא מכחו). קנט, יט (הטה החבית נחשב מכחו). קנט, כ (קוף אי חשיב כח נותן. קטן מבן ו'). סדר נט"י לסעודה טו (ע"י קטן מבן ו' ולמע'. ע"י עכו"ם. פתיחת הברזא בכח ראשון). טז (מהעכו"ם ומנדה).

ה: ב קו"א א (קטן מבן ו' אם יש לו כח גברא, ב' דעות).

כלים

א: קנט, א (נט"י מכ. דוקא). קנט, ב (כ. גללים ואבנים כשרים). קנט, ג (מחזיק רביעית). קנט, ד (ניקב כונס משקה, מה שלמע' מהנקב אינו כ.). קנט, ה (מחזיק רביעית כשמוטה על צדו. ע"י סמיכה). קנט, ו (כיסוי כ.). קנט, ז (נט"י מהמים שמחזיק בלתי מסומך ושתחת הנקב). קנט, ח (חמת וכפישה. שק וקופה. כובעים של לבדים קשים). קנט, ט (כשנעשה מתחלתו שיעמוד בסמיכה). קנט, י (כ. שפיו צר למע' ומלא נקבים למטה. קומקום שפיו גבוה. כ. שיש בו ברזא למטה). קנט, יא (ניקב במוציא משקה בגיסטרא). קנט, יב (נתבקע במוציא משקה). קנט, יג (נטל ידו מהכ. ושפך ממנה לידו הב'). קנט, יז (כ. שחברו לכותל נוטלים ממנו דרך הברזא). קס, טז (שיהי' רביעית בכ.). סדר נט"י לסעודה יב (צריך להחזיק רביעית. מהנקב או סדק ולמע' לא חשיב כ.). יד (כיסוי הכ. כובעים של לבדים קשים).

עיי"ע כלים.

לברכות

א: א מהדו"ב, ז (סתם ידים כשרות לב.) צב, ה (כנ"ל). קנח, יא (כנ"ל. ואם רוצה להחמיר מותר). קפא, ט (כשמברך על היין באמצע סעודה). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי (כנ"ל א מהדו"ב ז). סדר ברה"נ יג, יז (לברכת רעם).

ד: תריג, ד (לב. אשר יצר).

לדבר שטיבולו במשקה

א: קנח, ג (הטעם שהחמירו. ע"י כף. דרכו לאכול ע"י כף. השותה בידיו. האוכל דבש). קנח, יא (הנוטל לפירות נגובים מגסי הרוח). קנח, יב (השותה בתוך הסעודה). קנח, יג (נטל לטיבולו במשקה יחזור ויטול לסעודה). סדר נט"י לסעודה כב (ע"י כף בדבר שדרכו לאכול ע"י כף. בשעה"ד ע"י מפה).

ג: תעג, ד (בליל סדר. בלא ברכה). תעג, יט (כנ"ל). תעה, ב (כנ"ל – קנח, יג).

עיי"ע משקים. מאכלים (דבש).

לנשיאת כפים

א: קכח, ח (כמו בקידוש ידים שבמקדש). קכח, י (נט"י של הלוים היוצקים על ידי הכהנים).

ד: תקיא, ז (נתינת שמן שמריח למים לנט"י הכהנים). תריג, ו (ביוה"כ. הכהן והלוי).

לסעודה

א: צב, ה (היסח הדעת פוסל). קנח, א (תקנו לפת חולין אטו תרומה כשיבנה ביהמ"ק, שסתם ידים שניות ופוסלות תרומה. קבע סעודה על מזונות). קנח, ב (בפחות מכביצה – בלא ברכה). קנח, יג (נטל לטיבולו במשקה יחזור ויטול לס. בלא ברכה). קנח, יד (במדבר ובמקום סכנה ובמלחמה לא גזרו על נט"י). קנט, טו (ליזהר מאד בנט"י. מלא חפנים מים). קנח, טז (באמצע הס.). קסא, ח (שיעורו עד הקנה או עד חיבור האצבעות). קסב, ה (עיקר הטעם, שמא נגע במקום מטונף). קסב, ו (נהגו ג"פ). קסב, ז (נט"י לחצאים במים ראשונים). קסב, י (מים טמאים מטמאים היד אפי' באמצע סעודה). קסב, טז (נוטלין אף על הקרקע). קסג, א (לכרוך ידיו במפה או לאכול בכף מועיל רק כשאין מים ד' מיל לפניו ומיל א' לאחוריו). קסג, ב (המאכיל א"צ נט"י רק האוכל). קסד, א (צריך כוונה ותיכף לס. וכשנוטל שחרית או לטיבולו במשקה יכול להתנות על כל היום כששומר ידיו או בבתי ידים). קסד, ב (נגע במקומות המטונפים באמצע ס. אם צריך לברך על נט"י). קסח, ח (אכל מיני מזונות ונמלך לאכול כשיעור קביעות סעודה). קעד, ה (התחלת קביעות סעודה). קעד קו"א ה-ו (הבדיל אחר נט"י פוטר יין שבסעודה וא"צ לברך אחריו). קעט, ה (כל מקום שצריך לחזור לברך המוציא צריך לחזור וליטול ידיו, ומים אחרונים אין מועילים לנט"י). ריב, ו (האוכל פת הטפל ליי"ש א"צ נט"י). ריב, י (כנ"ל). סדר נט"י לסעודה א (מים בשפע. עד מקום חבור היד לזרוע. ריוח בין האצבעות ומוגבהות למע'). ב (אף שששפך מרביעית יטול ב"פ רצופים). ה (יקח הכלי בימין ויתנו לשמאל ויטול ימין תחלה). יז (נגע באמצע ס. בשוק וירך, חכך בראשו, צואת האף והאוזן. ברכה בלא שם ומלכות). יח (פת פחות מכביצה – בלא ברכה. פת הטפלה לברכה א"צ נט"י). יט (קבע ס. על המזונות). כב (ע"י כף או סכין או מפה). לוח ברה"נ ד, י (פת הטפל לברכה א"צ נט"י). ז, ו (כנ"ל קעט, ה). ח, ב (כנ"ל קסח, ח). סדר ברה"נ ב, ד (כנ"ל קסח, ח). ג, יב-ג (פת הטפל לב. א"צ נט"י. ומ"מ יזהר לאכול פחות מכביצה). ה, ו (כנ"ל קעט, ה).

לתלמוד תורה והזכרת השם

א: א מהדו"ב, ז (סתם ידים כשרות לת"ת והזכרת השם). ד מהדו"ב, א (כשידיו מטונפות, די בכל דבר שמנקה). ז, ב (משום הכון). צב, ו (כנ"ל). צז, ג (כנ"ל). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי (כנ"ל א מהדו"ב, ז). תרז ד"ה ומצוה (סגי בכ"ד שמנקה).

עיי"ע תורה (בידים מטונפות).

לתפלה

א: ד מהדו"ב, א (לחזר אחר מים עד מיל אבל לא לברך. א"צ כלי ורביעית ומים כשרים וכח נותן. עד חיבור אצבעות לכף היד). צב, ג (אפילו נטל בשחר, ולא יברך). צב, ד (כשהוא בדרך יחזר אחר מים לפניו עד פרסה ולאחריו עד מיל, ואם יעבור זמן תפלה יקנח בצרור או עפר או קורה). צב, ה (אם היסח הדעת פוסל כמו לאכילה). פסקי הסדור תרז ד"ה אם (נגע במקומות המכוסים נט"י). תרז ד"ה ומצוה (עד מיל. עד חיבור האצבעות ליד. א"צ כלי וכו' ואין לברך עליה).

ד: תריג, ה (ביוה"כ).

מים

א: קנט, טז (מ. מלוחים פסולים). קס, א (נשתנו מראיהן מתי פסולים). קס, ב-ז (נעשתה בהם מלאכה מתי נפסלים). קס, ג (נתן בהם דבר המריח). קס, ד (נטל בהם חברו מרביעית בב"א). קס, ו-ז (שאב בידו מהדלי). קס, ח (נתערבו בהם מים פסולים. שתה מהם כלב או חזיר). קס, ט (מלאכה ושינוי מראה במי מקוה או מעין). קס, ט בשוה"ג (חמי שאור שהיד סולדת בהם). קס, י (מלוחים, מרים, סרוחים. נתערב בהם טיט). קס, יא-ב (חמי טבריה אין נוטלין מהם, וגם להטביל בהם הידים גזרו, כשנמשכים דרך חריץ ואין בהם מ' סאה. וכן בכל מ. שאין ראוים לשתיית כלב). קס, יד (שלג שריסק. מלח. יבחושים. שומן דג). קס, טו (מי פירות. יין. מי דבש נשתנו מראיהן לשבח). קס, טז-יז (שיהי' רביעית בכלי. בשיורי טהרה סגי לב' ברביעית, ולד' בחצי לוג, ולכמה בנ"א מלוג). קס, יז (כשנוטל לכמה אנשים כא' חשובות יד א' ואין מטמאות זו את זו). קס, יח (הרביעית צ"ל מכונס במקום א'). קס, יט (הרביעית – הן ליד א' קטנה והן לב' ידיו של גדול). סדר נט"י לסעודה ז (שינוי מראה. מלאכה. אין הכלב שותה). י (מלאכות הפוסלות. נתערבו מ. פסולים בטלים ברוב). יא (בהמה וחיה ועוף ששתו לא פוסלים. כלב וחזיר).

מים שעל היד

א: קנח, יז (מ. אחרונים מטהרין הראשונים, וצריך לנגב). קנט, יג (כשנטל יד א' ברביעית בב"א ושפשף בידו הב'. כשנטל ב"פ בפחות מרביעית. כשנטל ב' ידיו בב"א). קסב, א (השופך כל הרביעית על ב' ידיו נטהרו. פחות מכן צ"ל ב"פ וינגב). קסב, ב-ד (שטיפה א' מרובה כב' מועלת ביד אחד, אלא שהמים טמאים). קסב, ה (כשיש דבר חוצץ על היד צ"ל ג"פ, וסגי ברביעית. כשמלוכלך ואינו חוצץ סגי ב"פ). קסב, ו (המים שמחוץ לפרק אין מטמאים, ואם יצאו מתוך הפרק לחוץ וחזרו מטמאים. לכן יגביה ידו למע' או ישפילם למטה. השופך רביעית או מטביל א"צ להיזהר בזה. כשנוטל על חיבור האצבעות ונטל מים הראשונים עד הקנה). קסב, ח-י (יד שניטלה בפחות מרביעית שנגעה ביד שאינה נטולה צ"ל עליה מים שניים. ואם נגעה ביד שניתן עליה מים ראשונים בלבד, צריך לנגבה או להכשירה בהשקה). קסב, יא (כמה אנשים הניחו ידיהם יחד ונטלן בב"א אין מטמאות זו את זו). קסב, יג (אין יד הטמאה מטמאה מים שעל הכלי, אלא כשיש על היד מי נטילה הראשונה). קסב, יד-טז (אין מים שניים מטהרין אלא מים שעל היד). סדר נט"י לסעודה ג (היד או המים שעליה שנטמאו בנגיעה צריך לנגב ולחזור וליטול).

ניגוב

א: קנח, יז (האוכל בלא נ. בטבילה. כששפך רביעית בב"א). קסב, א (כששופך פחות מרביעית). קסב, ב (בדבר קשה. בכותל, בראשו). קסב, ד (הטביל במקוה א"צ נ.).

שחרית

א: א מהדו"ב, ו-ז (מדינא, כשידיו מטונפות יאמר מודה אני ולא הזכרת ה', ויהרהר ד"ת ולא בדיבור, וכשישן במלבושיו ידיו כשרות. ע"פ הזהר, בכל אופן, אפילו לא יגע במלבושיו ולא ילך ד"א). ד מהדו"ב, א (הטעמים: לנקות ידיו המטונפות, או להעביר רוח הטומאה ולהתקדש ככהן מהכיור). ד מהדו"ב, ב (ג"פ בסירוגין. קודם נט"י לא יגע לעין כו' למים כו' למאכל ומשקה שלא לטמאם). א מהדו"ק, ה (כשידיו מטונפות יאמר מודה אני ולא הזכרת ה', ויהרהר ד"ת ולא בדיבור). א מהדו"ק, ז (ע"פ הזהר לא יגע במלבושיו ולא ילך ד"א). ד מהדו"ק, א (כבריה חדשה ככהן שמקדש ידיו מהכיור). ד מהדו"ק, ב-ג (א"צ מכח אדם. אין לו כלי. אין לו רביעית. אין לו מים כשרים. אין לו מים. ניקוי בצרור עפר או קורה). ד מהדו"ק, ה-ו (קודם נט"י שורה רוח טומאה ולא יגע בידיו לפה כו' ולמאכל כו'). ד מהדו"ק, ז (א"צ לנגב. רק האצבעות, טוב ליטול עד פרק הזרוע). ד מהדו"ק, ח (לתוך כלי מאוס). ד מהדו"ק, ט (רוח רעה שורה עליהם, לא ישתמש בהם ולא ילינם בבית ולא ישפכם במקום שעוברים). ד מהדו"ק, י (יטול בימין ויתן לשמאל וישפוך על ימין תחלה). ד מהדו"ק, יא (יטול לעצמו תחלה). ד מהדו"ק, יב (שכשוך ג"פ). ד מהדו"ק, יג (ניעור כל הלילה). ד מהדו"ק, יד (המשכים קודם עמוד השחר, יטול אח"כ פעם ב' בלא ברכה). ד מהדו"ק, טו (ישן ביום). מו, ב (לא יגע בעיניו קודם נט"י). מו, ג (עכשיו אין הידים נקיות). מז, ט (כשאין לו מים יקנח בצרור כו' ויברך וילמוד). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי, ואילך (כנ"ל א מהדו"ב, ו-ז). תרו ד"ה רק (כנ"ל ד מהדו"ב, ב). תרו ד"ה ויזהר (ג"פ בסירוגין עד חבורו לקנה). תרו ד"ה ואם (הברכה נתקנה ככהן המקדש מהכיור. פ"א ברביעית). תרו ד"ה גם (כל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך בש.). תרו ד"ה אם (ניעור כל הלילה). תרז ד"ה ומ"מ (יותר טוב אחר עשיית צרכיו. כשניעור אחר חצות. ברכה רק פ"א ביום). תרז ד"ה המהלך (כשמטביל ידיו במ"ס או במעין יברך ענט"י, ובשעה"ד אפילו פחות ממ"ס). תרטו ד"ה והמדקדקים (לבישת ט"ק לפני נט"י).

ג: תצד, ג (כשניעור כל הלילה).

ד: תריג, ב (ביוה"כ).

שפשוף

א: ד מהדו"ב, א (בנט"י שחרית). קסב, ח-ט (בנט"י לסעודה. וליזהר שלא יגע ביד הב' או כף יד הב' ששפך עליה רק פ"א). קסב, יא (כשנטל ב' הידים בב"א). קסה, א (לנקותן מלכלוכן קודם נט"י). פסקי הסדור תרז ד"ה ומצוה (בנט"י לתפלה). סדר נט"י לסעודה ד (בנט"י לסעודה).