נזיקין

עיי"ע גרמא. מזיק. מומר (מסור).

היזק ראיה

ו: נזקי ממון יא (אסור לעמוד להסתכל בשדה חברו או בעסקיו ומעשיו או בחצרו, מחשש עין רעה, או שאינו חפץ שידעו ממעשיו. ואם אפשר יעשו שכנים מחיצה קלה ביניהם). יב (לא יפתחו חלון נגד חלון, ואפי' מתרצים אין זו מדת צניעות, ואפי' רה"ר מפסקת). יג (י"א שיזהר אפי' מראיה קלה כנגד בית חברו, ובבני רה"ר אין לחוש).

נזק הרבים

ו: נזקי ממון טז-יח (להרחיק שובך ונבלה נ' אמה מהעיר, ואין יכולים למחול אלא ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר). יט (כשנהגו להוציא זיזים לרה"ר, או לעשות חלל תחת רה"ר, כאילו מחלו זל"ז). כ (אין שורין טיט ברה"ר, אבל גובלים לצורך בנין מיד). כא (לא ישהה אבנים לבנין ברה"ר). כב (שלא יצאו הקוצים לרה"ר). כג (לא ישפוך ביב או מרתף לרה"ר בימות החמה, אלא ע"ד לפנותם לאלתר). כד (מותר להוציא זבלים בשעת הוצאת זבלים). כה (החופר ברה"ר ברשות לא יצבור ג"ט אלא ע"ד לפנותו לאלתר). נזקי ממון קו"א ד (אם מותר עכ"פ לזמן מועט).

נזקי גוף ונפש

ו: נזקי גו"נ א (המכה עובר בל"ת, ומוחרם בחרם הקדמונים, ואין לצרפו למנין עד שיתירו ב"ד. המרים יד להכות נק' רשע). ב (הכאה שאין בה שו"פ חייב מלקות. הכהו חברו והפסיק אסור להכותו. לא פסק רשאי להכותו להציל עצמו. וכן כשמכה אחר. וכן כשרואהו עובר עבירה והוא ברשותו להכותו). ג (וכן כשמסרב לצאת מביתו. וכן כשגוזל ממנו). ד (נתינת רשות אין מועיל, שאין לאדם רשות על גופו להכותו לביישו ולצערו, אלא דרך תשובה או למרק נפשו לה'. מותר להכות בניו הקטנים להדריכם בד"א, או כדי שישמעו בקולו, וכן ביתום שברשותו, ומשרתו אסור אא"כ הוא עבד כנעני, או שהתנה אתו ולא חזר בו). ה (המבעית חברו חייב מדיני שמים). ו (החובל בחברו, אפי' שלא בכוונה ושילם, צריך לבקש מחילה, וכן הגוזל, משא"כ המזיק ממונו). יא-ב (המוסר ובא במחתרת ורודף מותר להציל בנפשם). יג (אסור להכות גנב, רק לב"ד וטובי העיר לסייג וגדר). יד (יחיד שמעלילים עליו בגללו יכול לומר איני עושה זה אלא פלוני לבדו). טו (בזה"ז בטלו דיני קנסות, כשהכה או ביישו בהוצאת שם רע, ואין לנו רשות אלא לנדות עד שיפייס). נזקי גו"נ קו"א א (קראו חברו רשע, קיי"ל שאסור להכותו. אשה רעה השרויה בביתו). נזקי גו"נ קו"א ב (לצורך פרנסה מותר לבייש ולצער עצמו).

עיי"ע מורידין ולא מעלין. רודף.

נזקי ממון

ב: שיג, יד (לא יכנס בשדה ניר חברו לפנות).

ו: הלואה לב (אסור להציל עצמו בממון חברו). נזקי ממון א (אסור להזיק ע"מ לשלם, אפי' לגרום בדבור). ב-ה (אסור להציל עצמו בממון חברו, ואם ממון חברו מזיקו מותר. אמת המים שנכנסה לשדהו, וחיל מלך שבא לעיר ומסים שהטיל המלך, אסור. שור חברו שעלה ע"ג שורו מותר, ואם יכול ישמוט את שורו בנחת). י (נכרי אנסו להראות ממון חברו, בחשש פקו"נ מותר להציל עצמו בממון חברו, ע"מ לשלום ע"פ ב"ד, אבל לא באונס ממון. אנסו על ממון שמסר לו חברו לשמור, אינו חייב להציל ממון חברו בממונו). יד-טו (לא יניח בחצרו דבר המוציא הבל, או צנור מים, או לשפוך עביט מי רגלים, אא"כ הרחיק מכותל חברו ג"ט. שפיכת מים שאינם קבועים, ב' דעות. להשתין – בלבנים ג"ט, באבנים טפח, בסלע א"צ להרחיק, ובעצים, ב' דעות). יז-ח (להרחיק בה"כ קבוע ועשן וקול הכאה ואבק ועפר, שלא יזיק לחברו). נזקי ממון קו"א ג (בסלע מותר להשתין ע"ג הכותל עצמו). נזקי גו"נ ו (אחר ששילם א"צ לבקש מחילה). שאלה ושכירות ו (מותר להציל ממונו בממון חברו ע"מ לשלם, מתנאים שהתנה יהושע כשהנחיל הארץ, ויש חולקין).

תם ומועד

ה: קפד קו"א ד (מ. לסירוגין שוים). קפז, ח (רצופים). קפט קו"א ב (בסירוג צ"ל ד"פ. חילוק בין לוסת הסירוג באשה דסגי בג"פ).

תשלומים

ב: שמג, יא (חיוב קטן).

ו: הלואה כ (אפי' יש לו מעות רשאי לפרוע בסובין). נזקי ממון א (הגורם נזק חייב מדיני שמים).

עיי"ע הלואה (גביה).