נאמנות

נ

עיי"ע מיגו. עד אחד. שויא אנפשיה. שליש.

ב: שצט, טו (בתחום שבת נאמנים עבד ושפחה כנענים שקיבלו עליהם המצות, והגדול נאמן לומר זכור אני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באים בשבת).

ג: תלב, י (עבד אשה וקטן בבדיקת חמץ. בדרבנן. בדאתחזק איסורא). תלז, ה (כנ"ל). תלז, ו (כשלא ביטל והבדיקה מה"ת, אף האשה אינה נ. כיון שיש טורח גדול בבדיקה). תלח, ה (תינוק שיש בו דעת).

ה: א, מב (קטן אינו נ. על מה שאחרים או הוא עשו, אבל כששולחים קטן לשוחט או לקנות בשר, אם הוא בר דעת ואינו מוחזק ברוע מעללים, הוא בחזקת כשרות). רבית מה (כשמתנה עם מקבל עסקא שלא יאמינו על ההפסד רק שיברר בעדים).

ו: הלואה כב-ג (אמר על משכון שבידו, או אומן שאמר על כלי שבידו, שבעה"ב נתן לו למשכנו, נ.). עדות יב-ג (צוה לכתוב בשטר נ. שלא נפרע, נ. נגד הלוה או אף נגד יורשיו, נ. למלוה או אף ליורשיו, מועיל ע"י קנין או שאמר לפני הלואה). נ (כשכתוב בשטר נ. כב' עדים, אין שובר בעדים מועיל, אלא בחת"י המלוה עצמו).

אמתלא

ה: א, נו (א. הגונה מועלת. חילוק בין אמר טרפה או טמאה, לבין עשה מעשה סימן שהיא טרפה או לבשה בגדי נדה, וחילוק בין הי' סגי באמירה או שא"א בלא מעשה). א קו"א יד. א קו"א טז. קפה, ד-ה (איזו א. מועלת כשאמרה לבעלה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני). קפה, ו (אם צריכה להוציא הא. מפיה). קפה, ז (כשלבשה בגדי נדה). קפה קו"א א (אם מועלת אחרי שכבר שימשה).

אשה

ד: תריח, יד (יולדת).

ה: א קו"א יד (אשת כהן שנשבית). קפה, ב (וספרה לה לעצמה). קפז, כג בתחלתו (שיש לה מכה במקור). קפז, לא (כשאומרת שמרגשת שאין הדם מהמקור). קפח, ו-ז (וספרה לה. אומרת מראה כזה היה, מתי חוששין שטועה).

עיי"ע עד אחד (בידו).

הוחזק בכשרות

ה: א, ב (דעת הפוסקים דבשוחט לא סגי בחזקת כשרות של כל ישראל אלא שמכירים בו). א קו"א ב (כנ"ל. בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים, או מוכר גבינה וחתיכת דג ויין, או לוקח מקצבים ומוכר, בסוריה או בחו"ל. או שוחט דמתא הנוטל שכר. ודוקא לאכול אצלו כשמתארח אצלו, או שיגר לו דורון ממאי דאכיל, או שוחט אקראי במקום שאין חכם שצריך להראות לו הסכין, סגי בחזקת כשרות של כל ישראל, ואפי' פסול לעדות בעבירה של תורה).

יוצא ונכנס

ה: ב, ח (אינו מועיל במומר לתיאבון. מועיל בשחיטת כותי, קודם שגזרו). ב, יב סד"ה ואע"ג (מועיל אף בדאורייתא). ב, יח (מועיל בשחיטת צדוקי מומחה).

כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש כו'

ג: תמז, מד. תמז, מז. תנח, ב.

ה: א, כד. יח, ז. כג, כא. כד, לח.

מומר

ה: ב, ה (מ. לתיאבון נ. על השחיטה ולא על טרחת בדיקת הסכין ותיקונה). ב, ז (אם באנו בגמר שחיטה וסכינו בידו נ. לומר ששחט בסכין זו). ב, י (אינו נ. ששחט בסכין כשרה אפי' נשבע). ב, יב (סומכין עליו בטרחא קטנה של החלפת חמצו בחמצו של נכרי, או הליכתו לטבחי ישראל הקבועים בעיר בזול כמו הטרפות, או בצירוף מה שאומר מומחה פלוני שחט לי). ב, יג-ז (מ. לתיאבון בעבירה אחת, אפי' מילה, על אותה מצוה אינו נאמן, ועל מצוה אחרת ב' דעות. עבר פ"א עבירה אחת, נאמן על מצוה אחרת, ונאמן לאחרים אף במצוה זו, אבל פסול להעיד עדות ממון. לא מל, או לא מל את בנו, הוי כמ. ורגיל בכך). ב קו"א ג (נאמן לאחרים כשמעיד, אבל לא לסמוך להתיר כששותק מלהפריש מאיסורא, על חייו לא חס על חיי אחרים לא כ"ש).

עיי"ע מומר.

מירתת לשקר

ה: א, מב (מועיל בקטן ששולחים לשאול איסור והיתר, ולא בנכרי או חשוד, אלא באיסור דרבנן. וכששולח לשוחט צריך השוחט לכתוב ששחט, ושיכיר העוף בטביעות עין או סימן). א קו"א ב ד"ה ולפי (בסתם ישראל שבחזקת כשרות מועיל אף בדאורייתא). ב, ח (כותי מ. מומר לא מ.). ב, יב (בגבינה צריך שיאמר לקחתי ממומחה פלוני, וברוב מצויין אצל שחיטה סגי שאומר מומחה שחט לי. מועיל רק באיסור דרבנן, או בצירוף טעם אחר להקל).

מסיח לפי תומו

ג: תנא, ה (הקונה כלי מנכרי, המסל"ת שלא נשתמש בו).

ד: תקיג, טו (נכרי מסל"ת נאמן רק באיסור מד"ס. בביצים שמוכר ביו"ט נאמן שנולדו מאתמול, וכן ביו"ט שני שאחר השבת, אבל לא ביו"ט ראשון שאחר השבת). תקיג, טז (עכשיו מביאים הרבה בבת א' ודאי רובם מאתמול בשבת, שאסורים מד"ס, ונאמן מסל"ת). תקיג, יז (אם הנכרי יודע שביצה שנולדה היום אסורה אינו מסל"ת. ואם מסל"ת על ביצים של ישראל נאמן. ואם שאלוהו אינו נאמן). תקיג קו"א ו (באיזה אופן מועיל מסל"ת על ביצים של ישראל, כשהנכרי יודע שהנולד ביומו אסור. מסל"ת לפני אחרים. מספר דבר אחר כו'). תקטו, י (נאמן במסל"ת רק באיסור מד"ס, ספק נתלש וניצוד ביו"ט אסור בשבת שלאחריו מד"ס ונאמן במסל"ת. ספק נתלש בשבת בדברים שאין נאכלין חיין אסור ביו"ט ראשון שלאחריו מה"ת ואינו נאמן במסל"ת). תקטו קו"א ה.

נכרי

א: כ, ב (הלוקח טלית מצוייצת מתגר נ. נאמן, משא"כ הלוקח ציצית).

ב: רמו, ז (השאיל בהמתו לנ. שהבטיח לו שלא יעשה בה מלאכה בשבת, אינו נאמן). רמח קו"א ג (כנ"ל). שה, לו (כנ"ל, אבל המוסר לרועה אין חוששין שיעשה מלאכה בשבת, שנתפס עליה כגנב). שסו, ד (אינו נאמן על גביית עירובי חצרות).

ג: תסז, ו (אמר לישראל שהחטים שמכר לו רחץ במים, בשעת מכר נ. ולא אח"כ, אא"כ מוחזק בעיניו לנ.).

ה: קצ, פא (בכתמים תולין בנ. קטנה, שאינה נאמנת לומר שלא עברה בשוק של טבחים). קצ, צו (לא סמכינן על דבריה לא לאיסור ולא להיתר).

ראה גם לעיל אצל מסיח לפי תומו.

עבידא לגלויי

ו: עדות כה (ע"ל לא משקרי, ולכן נאמר ע"א ואשה או קרוב).

קטנים

ה: קצ, פא (בכתמים תולין בק. שאינה נאמנת לומר שלא עברה בשוק של טבחים).

עיי"ע עד אחד (בידו).

רופא

ב: שא, לב (לומר על עצמו שהוא מומחה לקמיעות). שכח, י (ר. נכרי אין מחזיקים כבקיאים לחלל שבת ע"פ).

ה: קפז, לה-ו (רמ"ת שנאסרה מתי נ. ר. לומר שנתרפאה. חילוק בין ישראל לנכרי).

תגר

א: כ, ב (חזקה על ת. שאינו משקר).