מת

עיי"ע הזכרת נשמות. הלוית המת. לועג לרש. נפל. צוואה. תחיית המתים. תכריכים.

א: ד מהדו"ק, יח (הולך אצל מ. נהגו ליטול ידיו). טו, ה (מתירים ציצית מטלית של מ.). כג, ה (כנ"ל, קודם שמוציאין אותו מהבית שמת בו). לח, ז (המשמר את המ. עוסק במצוה). מה, א (לא יכנס לד"א ותפילין בראשו). עא, ד-ה (העוסק במצוה, שמירת המ. או חופר קבר). ק"ש בד"א של מ. או קבר או בתוך בה"ק).

ב: רצא, ב. שיא, א-ב (מ. במקום דליקה באיזה אופן התירו טלטולו והוצאתו לכרמלית. בזיון המ.). שיא, ג-ד (מחמה לצל שלא יסריח. כדי לסלק ריחו מבני הבית). שיא, ח (להוציאו מהבית לצורך כהנים). שיא, יג (היה פיו נפתח קושר שלא יוסיף אבל לא לסגור שאסור להזיז אבר ולא להעצים עיניו. ועכשיו נהגו להתיר מפני חשש סכנה).

ד: תרו, ט. תרכא, יד (גם מ. יש להם כפרה ביוה"כ).