משקים

עיי"ע אכילה ושתיה. טומאה (הכשר; טומאת משקים). מוקצה (משקין שזבו). מים. נטילת ידים (לדבר שטיבולו במשקה).

א: קנח, ד (ז' מ.). קנח, ה (מי פירות שרגילים לעשות מהם משקים, מ. לענין שבת ולא לענין טומאה ונט"י). קנח, ה (מי כבשים ושלקות שבלועים בהם אינם מ. ושעליהם – מ. לענין נט"י ולא לענין ברכה). קנח, ז (מ. שנקפה יצא מתורת מ. דבש שנקפה). קנח, ח (כשנגמעת בלי היפוך בלשון). קנח, ט (מ. שנקרש ונימוח כשהיא בפ"ע נק' מ. שומן ודבש תמרים וקנים אינן מ.). קנח, י (מוהל היוצא מצלי אינו מ.). קו"א קנח א (שבלועים בהם הוי אוכל לענין שבת וטומאה). קצז, ב (שתיה בכלל אכילה). סדר נט"י לסעודה כ (ז' מ. נקרש ונימוח בפ"ע. דבש קרוש). כא (מרקחת עם דבש שנעשו גוף א', הולכין אחר הרוב. חישב עליו לאכילה כשהוציא ממנו השעוה). לוח ברה"נ ב, ט (אוכל שנימוח יצא מכלל אוכל. מ. שנקרש יצק מתורת מ.). סדר ברה"נ ח, ח (כנ"ל לוח ברה"נ ב, ט).

ב: שיח, כז (שומן קרוש שנימוח הוי כדבר יבש שאין בו בישול אחר בישול. קדרה שקרש שמנוניתה הוי כרוטב שנצטנן שיש בו בישול אחר בישול).