מצות

עיי"ע חמץ. סדר של פסח (מצות).

אפיה

נכללו בזה גם הפרטים הקשורים לכל העשיה, מלישה ועד אפיה.

ג: תמה, יב (היסק התנור מערבות הלולב). תמז, ט (פחות מעובי טפח). תנג, ט (נתפשט המנהג לאפות קוה"פ). תנג, לא (כנ"ל). ג: תנח, א-ג (נהגו בע"פ אחר חצות, ומדינא יכול לאפותן מתחלת השנה לשם הפסח). תנח, ד (חל ע"פ בשבת נוהגין ללוש בע"ש אחר חצות. טעמים שלא ללוש בליל יו"ט). תנט, לב (המרדה תהי' חלקה בלי סדק וגומא). תס, ג-ד (ראוי לכל אדם לעמוד על עשייתן ולסייע). תס, י (חום התנור שולטל בפחות מעובי טפח, וטוב לעשות רקיקין דקין). תס, יא-ב (אין להקל למלאות המ. בשר או גבינה או ביצה, אפי' מבושלת, ולכתחלה יזהר אם מזרעונים, אא"כ כתושים). תסא, א-ג (תנור של חמץ יכשיר ע"י היסק וגריפה וצינון ויחזור להסיקו לאפות בו, או יטיל קרקע עבה אצבע). תסא, ד (כלי שמסיקין תחתיו ואופין ע"ג, יזהר להסיק תחלה ואח"כ ידבק הפת). תסא, ה (לכתחלה לא ישים המצה על נייר בתנור). תסא, ו (לא יאפה ברמץ ובחמה). תסא, ח-י (הוציא כשחוטין נמשכים ממנה והחזירה, ב' דעות. אין בצק נדבק לאצבע. לא קרמו פניה).

דברים הבאים לידי חימוץ

ג: תנג, א (קטניות אין באים לח.). תנג, יט (כ"ז שהחטים מחוברים וצריכים לקרקע אין באים לח.). תנד, ג (סובין ומורסן באים לח. אבל לא קליפת קש). תנד, ו (חלוט אינו בא לח.). תנט, כה (קמח שנקלה אינו בא לח.). תסב, א (נילושה במי פירות). תסה, ב (חלוט אינו בא לח.). תסג, ב (שבלים שנקלו לא יבשל קמח שלהם, שמא לא נקלו יפה. קמח קלוי, ב' דעות). תסז, יב (נתייבש וא"צ לינק מהקרקע כתלוש, ואם ירדו גשמים בא לח.).

זיעה

ג: תנג, כז (ז. אדם אינה מחמצת, והדעת נוטה שכ"ה בז. בהמה).

חליטה

ג: תנד, ו-ז (מדינא דגמרא אינה באה לחימוץ, ואסרוה גאונים, ואינה אוסרת במשהו אלא באכילה ולא בהנאה ולהשהות). תנה, א (מותר מעיקר הדין, והגאונים אסרו). תסה, ב (מותר לחלוט מורסן וליתן לפני תרנגולים, והגאונים אסרו ח.). תסו, ה (כשצריך לבשל לחולה יחלטו קודם, ועדיף במי פירות).

טחינה

ג: תנג, טז (מותרת ע"י נכרי, שישמור עליו ישראל בן דעת, ולא חש"ו). תנג, כו (בין ט. ללישה ב' ימים, ולפחות מעל"ע, ולפחות לילה, ובדיעבד כשר). תנג, כט-לא (כשטוחן בתוך ל' קוה"פ, ינקר הריחיים קודם ט. וקמח הראשון אחר ט. אין אוכלים בפסח). תנג, לב (לא לטחון בשעה שטוחנין שם תבואה לתותה). תנג, לג (אנשי מעשה הולכים בעצמם לראות הט.).

כפולה או נפוחה

ג: תנא, נז (מחמירין לאוסרן). תס, יא (מצה שמילאוה עם ביצה מבושלת נאסרה, שהיא כ. ואין האש שולט). תסא, טז (כ. אין האש שולט, וצריך להסיר כרוחב גודל, ואם הוא בתוך הפסח נאסרה כל המ.). תסא, יט-כ (מקצת מצה זו מונחת בתנור על מקצת מצה ב', ה"ז כ. ולכתחלה יזהר שלא יגעו המצות בתנור זב"ז, ובדיעבד מותרת אפי' נשכו). תסא, כא (כ. שיש מעט הפסק ואין מונחים זע"ז ממש אין לאסור). תסא, כב-ו (נ. שהמ. נחלקה לב' והחלל כגודל אצבע וגבוה משטח פני המ., נוהגין לאסור כל המ. ואם לא עלה החלל אין אוסרין אלא מקום הנקב, אבל קרום שעלה מותרת). תסא, כז-ט (תערובת כ. או נ. אין להחמיר, וכן א"צ להכשיר התנור. המרדה. עעה"פ מותרת באכילה). תעא, ז (אסור לאוכלה בע"פ).

לישה

ג: תנא, מג (לא ילוש בבית שאור, שריח החמץ הבלוע בכלי ממהר לחמץ העיסה). תנה, כ (אפשר בכלי נחושת). תנה, כט-לא (לא יתן מלח, י"א שהוא כרותח וי"א שהוא כמי פירות. עבר ונתן בה מעט מלח. לש במי פירות ונתן הרבה מלח). תנה, לב (לא יתן תבלין בעיסה, ובדיעבד מותרת. נתן פלפל אסורה). תנה, לד (נפל סיד או פלפל יסירם ומותרת, נילושו בהם, אסורים באכילה ומותרים בהנאה ולהשהות). תנז, ה (לא תהא פנויה מעסק אפי' רגע). תנח, ח (לא יעשה כמין אותיות ע"י דפוס או בידיו). תנח, יא (כנעשו ע"י קטנים אין יוצאים בהם י"ח מצת מצוה). תנט, א-ח (אין לשין במקום שהשמש זורח, וביום מעונן אף לא תחת אויר הרקיע, ולא כנגד חלון פתוח ממש, וכן כשמוליך הקמח או המצות לתנור, ולא אצל התנור במקום שמרגישים חומו, ובדיעבד מותר). תנט, ט (לא יניח בלא עסק אפי' רגע. הניח שיעור הילוך מיל ה"ז חמץ. שפשוף הידים במ. אינה עסק ומחמם הבצק. לא יתחיל לערוך העיסה עד שיתחילו לגרוף הגחלים מהתנור). תנט, יא (אחר שנתחמם ע"י הידים או במקום חם, יכול לבוא לחימוץ בפחות). תנט, יב (לשו ביחד ב' עיסות והחמיצה א' בידוע שהחמיצה הב'). תנט, יג (נראו סדקים חמץ גמור, הכסיפו פניו אסור מד"ס). תנט, יד (לצנן ידיה במים בין עיסה לעיסה). תנט, טו (לקטף במים אחרים. ונוהגין שלא לקטף). תנט, יח (אם יש איזו שהות בין עיסה לעיסה, אפי' פחות משיעור מיל, צריך לנקר כל הכלים). תנט, כ (בין היסק להיסק ידיח כל הכלים). תנט, כד (בעת הלישה לא יתן העריבה ע"ג כר או כסת של צמר). תנט, כה-ו (לא יוסיף קמח לעיסה, אלא ילוש עוד עיסה מגיבול קשה ויערבם יחד. ואם הוסיף קמח יאכלן יבש דוקא. לא ילוש ב' עיסות יחד). תנט, כז (ירחיק המצות מהקמח). תנט, כט (המתעסקים ידיחו ידיהם בין עיסה לעיסה). תנט, ל (יבער הפירורים מהשלחן אחר כל עיסה. יתיר התפירות ויכבס הסדין בין עיסה לעיסה). תנט, לא (לא יהי' גומא וסדק בעריבה). תס, ז-ט (אין עושין סריקין המצויירין, אפי' בדפוס, ובדיעבד מותר). תסה, א (אין נותנים מורסן במים לתרנגולים, שאסרו להניח בלא עסק אפילו רגע).

ראה גם לעיל אצל אפיה.

לתיתה

ג: תנג, כ-כא (מדינא דגמרא מותר ללתות חטים ולא שעורים, והגאונים אסרו באכילה, ומותר להשהות עם נטחן מיד). תסז, א (מדינא הגמרא מותר).

מבושלת

ג: תמד, ד (כשחל ע"פ בשבת, אין נוהגים לקיים בה סעודה ג'). תסא, יד (נתבשלה בכ"ר שהיס"ב אין יוצאים בה, בכ"ש – ב' דעות). תעא, ח (מותרת בע"פ, אף אם מברכים עליה המוציא ובהמ"ז).

מי פירות, זיעה, רוק, וכיו"ב

ג: תנה, יט (כשמתערב בהם מעט מים ממהרים להחמיץ). תנה, כט-לא (כנ"ל. מ"פ לבד אינה באה לידי חימוץ. מלח). תס, יא (כנ"ל – תנה, יט). תסב, א (עיסה שנילושה במ"פ ונתפחה מותרת ואין יוצאים בה, שהיא מ. עשירה ושאינה יכולה לבוא לחימוץ). תסב, ב (מ"פ הם יין, שמרים, שמן, חלב, דבש, מי ביצים, אפי' מי תפוחים חמוצים). תסב, ג (כנ"ל – תנה, יט. עבר ולש בהם ולא אפה מיד, אף שעסק בה, אסורה באכילה ומותרת בהנאה ולהשהותה). תסב, ד (בין נתערב קודם או בשעת או אחר לישה. עיסה שנילושה במים אין מבשלים במ"פ. מותר לקטוף במ"פ. נפלו מעט מ"פ יש להתיר). תסב, ה (מותר ללוש ביין, שהמים שבו נהפך ליין כשהוא תוסס). תסב, ז (נהגו לאסור במ"פ בלבד, שמא נתערב מים כל שהוא. י"א שמ"פ בלבד ממהר להחמיץ והוי נוקשה). תסב, ח (נהגו שלא לקטף קודם אפיה). תסב, ט-י (חטה שנמצאה במ"פ ונתבשלה עמהם, אפי' מבוקעת, אינה אוסרת, ואפי' למנהגינו). תסב, יא-ב (יין צמוקים שלמים, המים שבו נהפכו להיות יין, ואם נדרכו ונתן מים על החרצנים ה"ה כמים מזוגים). תסב, יג (בשאר פירות לא נתהפך המים למ"פ). תסב, יד (צמוקים ששורין במים ואח"כ סוחטין ומבשלים יחד, נשתנו המים להיות דבש ע"י בישול). תסב, טו (שומן שנתבשל נשרפו המים שהדיחוהו בו). תסב, יז (הדיחוהו ונתנגב, המים הבלועים שבו אין עליהם שם מים. משא"כ במצה שרויה במים, שא"א לסוחטה כ"כ). תסב, יח (לחלוחית היוצא מהמלח שחופרין דינו כמ"פ, ושמבשלים, ב' דעות). תסג, א (חורך או מייבש שבלים, אין חוששים שיצא מים משבולת לב', שהם מ"פ). תסג, ד (מותר לעשות תבשיל מקמח ושמן ומעט מלח, אבל לא מלח מרובה). תסד, א (קמח שנפל לטיבול שבו מעט מים, ישרוף מיד. חוץ מהחרדל, שיאכלו מיד). תסה, ד (זיעת אינו מביא לחימוץ). תסו, א (מי רגלים של בהמה חי' ועוף, וצואה אף של אדם, וזיעת אדם, וחלב ושומן וחֵלב ומי מרה דינם כמ"פ. היוצא מהעין והאוזן והחוטם והפה, ומי רגלים של אדם, תולדות המים ומחמיצין). תסו, ב (טל כמים. דם כמ"פ. מצץ בשיניו ורקק דם מחמיץ). תסו, ג (לא ילעוס חטים ויניח ע"ג מכתו). תסו, ו (מצא ריר בשעורים שלפני בהמתו יבער. ובבקר חוששים אף שאין רואים ריר. ויתן מעט מעט שלא ישתייר). תסו, ז (זיעת חומה ובשר, ב' דעות, ומחמירין כב' הדעות לענין אכילה, ומקילין כב' הדעות לענין להשהות. זיעת כותל עץ. זיעת מרחץ, חילוק בין מזיע מהבל או מחום האור). תעא, ב (תבשיל מיני דגן עם מ"פ, לנוהגים היתר).

ראה לקמן אצל מצה עשירה. עיי"ע מי פירות.

מים שלנו

ג: תנה, א (צוננים ולא פושרין או חמים). תנה, ב-ו (הטעם שצ"ל מ"ש, י"א שצריכים לעבור צינון לילה אחר שנשאבו, ויכול לשאבן במשך היום או הלילה עד חצות. וי"א שצריך לשאבן בביה"ש, אחר שנצטננו בחיבורן במשך היום ולפני שמתחילין להתחמם בלילה, ויכול ללוש בהן מיד. לכתחלה יש להחמיר כב' הדעות, לשאוב ביה"ש ולא ללוש עד שיאיר היום, ובדיעבד כשר כששאב במשך היום, או קודם חצות לילה, וילוש אחר י"ב שעות). תנה, ז-ח (הלנתם באויר העולם, במרתף, תחת תקרה). תנה, ט (יכסה כשמוליכן). תנה, י (כששואב ביה"ש לכמה ימים). תנה, יא-ד (כשאופה בליל ט"ו שחל במוצש"ק ישאב בביה"ש ליל ששי. שכח, ישאב ביום ו' קודם ביה"ש. שכח ישאב ע"י נכרי, או יקח מים שאובים שבביתו). תנה, טו-יז (אם חוששים בהם לליל תקופה או מת בשכונה. הטלת ברזל נקי במ"ש, בחוט ולא ביד, שמחממת). תנה, יח (כמו לישה, ע"י ישראל בן דעת). תנה, יט-כ (לא לשאוב בכלי חרס ישנים של פסח העבר, ולא בשאר כלים ישנים של מי פירות, ולא בנחושת). תנה, כא (מ"ש מיוחדים למצת מצוה, ויאמר לשם מצת מצוה). תנה, כב-ג (מי נהרות ובארות ודות). תנה, כד-ה (עבר במזיד קנסוהו, בשוגג או בשע"ד לא קנסו). תנה, כו-ח (פושרין שנצטננו לשין בהן, חמין שנצטננו, ב' דעות. לש בשוגג בחמין או פושרין, ב' דעות. נתערבו ברוב מ"ש לשין בהן). תסז, לה (רגילין ישראל לשמור יפה שלא יפול לתוכה שום דבר).

מצה עשירה

ג: תמד, ג (כשחל ע"פ בשבת, אין נוהגים לקיים בה סעודה ג'). תנד, ד (עירב בה יין או שמן או דבש אין יוצאים בה). תנד, ה (גלוסקה גדולה כששית האיפה אין יוצאים בה). תנד, ו (חלט הקמח ולש בלילה עבה אין יוצאים בה. בלילה רכה אינה מ"ע). תנה, לג (כשעירב תבלין, ב' דעות. במלח – אינה מ"ע). תסב, א (נילושה במי פירות). תסב, ו (נתערב בה מעט מי פירות, ואין במים ס' לבטלם, או שנקטפה במי פירות אף שיש ס' במים נגדם). תע, א-ו (מותר בע"פ רק עד תחלת שעה עשירית, אם טעם המי פירות נרגש. אח"כ מותר רק תבשיל מיני דגן במי פירות, לנוהגים היתר). תעא, ט (מ. שנתפררה וחזר ולש במי פירות, ספק אם היא מ"ע, לא יצא בה י"ח ולא יאכלנה בע"פ). תעה, לב (חיוב אכילת פת ביו"ט, חוץ מלילה ראשון, יכול לקיים במ"ע, ואין נוהגים במ"ע כלל).

מצות מצוה

א: קסח קו"א ד (אם קביעות סעודה לענין המוציא מועיל לענין חיוב מ.).

ג: תנג, א-ב (ה' מינים, מדברים הבאים לידי חימוץ, ולא קטניות. ומצוה מהמובחר חטים). תנג, טו (ע"י ישראל בן דעת דוקא, ולא ע"י נכרי או חש"ו). תנד, א-ב (פת סובין ומורסן אינו נק' לחם, ואם הפרישן וחזר ועירבן אין מצטרפין לשיעור). תנד, ד (מ. סלת נקיה כשרה). תנד, ח (עיסת כלבים אין יוצאים בה. עירב בה הרבה מורסן אין יוצאים בה אפי' אכל כשיעור כזית לבד המורסן). תנח, יא (לא יקח מסתם מצות, שאפשר נעשו ע"י קטנים. ומ. של אפיקומן או כריכה, הן מד"ס ולהקל). תס, א (ע"י ישראל בן דעת דוקא. נתעסק נכרי או חש"ו וישראל שומר שלא תתחמץ, ב' דעות). תס, ב (גם בניקור יש להחמיר). תס, ג (לסייע בעריכה שמצוה בו יותר מבשלוחו). תסא, ו (האפוי בחמה אינו נק' לחם, ובאלפס קרוי לחם). תסא, ז (טרוקנין נק' לחם עוני ויוצא בהם י"ח). תסא, ח (חוטין נמשכין ממנה אינה נק' לחם, נפרכת נק' לחם ויוצא בהם י"ח). תסא, יב-ג (נשרתה במים פחות מכ"ד שעות ולא נימוחה ויש בה כזית יוצאין בה. נשרתה בשאר משקין, ב' דעות אם מפיגין הטעם). תסא, יד (נתבשלה בכ"ר שהיס"ב אין יוצאים בה, בכ"ש – ב' דעות). תסב, א (נילושה במי פירות אין יוצאים בה). תסב, ח (קיטף במי פירות אחר אפיה אינו יוצא בה, וגזרו על כל המצות בב' ימים ראשונים).

ראה גם לעיל אצל מצה עשירה. לקמן אצל תערובת.

ניקור

ג: תנט, ט (נק' עסק קצת שלא יחמיץ כשמנקר, ולא גמור כדי להציל כששוהה קודם ואח"כ). תס, ב (יש להסתפק אם מותר ע"י נכרי וחש"ו. במצות מצוה טוב להחמיר אפי' ישראל עע"ג). תס, ח (לא נאסר מטעם מ. מצויירין. למהר לעשותו).

ערב פסח

ב: שסו, י (נהגו לערב ע"ח במצה בע"פ). שסח, ד (כנ"ל, שיכול לשמרה בפסח, ובכל השנה שלא יתעפש במהרה).

ג: תנא, נו (איסור אכילת מצה שאינה מבושלת). תנח, א (נהגו ללוש המ. בזמן הקרבת הפסח בע"פ).

עיי"ע חמץ (ערב פסח). פסח (ערב פסח).

עשרון

ג: תנו, א-ב (אין לשין יותר מעשירית האיפה קמח). תנו, ג (לש עיסה א', ימדוד עשרון בריוח ויפריש חלה. לש ב' עיסות יצמצם ואח"כ יצרף ויפריש). תנה, ו (בעת נתינת הקמח והמים יאמר לשם מצה של מצוה). תנו, ז-ח (בתנורים גדולים אם מותר ללוש יותר מעשרון, ב' דעות. לש עיסה גדולה מעשרון, אם לא שהתה הילוך מיל מותרת). תנו, ט (ביו"ט יקח עשרון באומד, או יצרף ב' עיסות להפרשת חלה). תנז, ב-ג (כשלש עיסות קטנות ידבקם ויפריש משתיהן יחד). תנז, ד-ה (בעיסה גדולה יפריש מכל עיסה, ולא יכפול להפריש מב' קצותיה, שלא תהא העיסה פנויה מעסק אפי' רגע). תנז, ו (כשעוסקים במהירות יפריש מהמצות שהכלי מצרפן). תנז, יז (ביו"ט פסח ילוש פחות משיעור חלה, שאם יפריש לא יוכל לאפותה או לשרפה ויעבור עליה כשתחמיץ). תנז, יח (לש שיעור חלה לא יפריש עד אחר אפי', ולא יקרא שם על עוגה קטנה אפי' במח'. קרה לה שם יטילנה למים צוננים, וכשיתחממו יחליפם, וישרפם במוצאי יו"ט). תנז, כ (בחלת חו"ל יאפנה ויאכילנה לכהן טהור או קטן, או יבטלנה ברוב קודם אפיה ויאכילנה לכהן טמא). תנח, ה (נהגו לעשות ג' המ. מע. כמו ג' חלות מצה שבקרבן תודה). תנח, ו (יש לו ב"ב מרובים יכול להוסיף על ע. וילוש ב' עיסות ויצרפן ויפריש מהן, או יאפה ג' מצות וחלה קטנה ויצרף בכלי ויפריש ממנה. גם לצורך ליל שני ילוש ע.). תנח, ז-ט (ויעשה בהן נקבים לסימן ראשונה שניה ושלישית, ומכניסם לתנור כסדר). תנח, יא-ד (נאבדה א' מהם נכון לאפות עוד ג' מ. מע. אפי' ביו"ט. נשברה, יקחנה לאמצעית. ויש נוהגין לאפות עוד ג' מ. בשביל ספק. ויש נוהגין לאפות ד' מ. מעשרון).

עיי"ע שיעורי תורה (עשרון).

קטניות

ג: תנג, א (לא בא לידי חמוץ אלא לסרחון, ואינו יוצא בהם י"ח מ. מצוה).

ראה גם לקמן אצל תערובת. עיי"ע חמץ (קטניות). מאכלים (קטניות).

קמח

ג: תנג, טו-יח (סתם ק. כשר מדינא, מלבד במקומות שנהגו לרחוץ החטים. במקום שנהגו לרחוץ החטין חוששין. כשרובם אין רוחצים מותר רק כשפרשו מהכפרים או שהביאו לבית ישראל, ולא כשקונה ממקום קביעותם בביתם או בשוק. הנחתומים דרכם לרחוץ חטים, אבל לא שאר מיני דגן. סולת נקיה בודאי נבללו במים להסיר הקליפה). תנג, כב (ולא יקח חטים מבעל הריחיים, מחשש שיש גם חטים שנרחצו). תנג, כז-ח (לא יניח השק ע"ג סוס בלא אוכף, שמחממם ומזיע. וכן לא יניח הרבה שקים זעג"ז, או לישב על שק. ועכ"פ ימתין יום או יומיים קודם לישה). תנה, ד-ה (לא ידחוק ולא יניח היד ע"ג שלא לצורך). תנט, ו (לא יוליכן מגולין תחת השמש או ביום המעונן תחת אויר הרקיע). תנט, כה (ק. שנקלה יפה אינו בא לידי חימוץ). תסז, ד (כבר אסרו ליקח מנכרי אלא כדי להשהות).

שיעור מיל

ג: תנו, ח (פחות מש"מ, אף בלא עסק אינה באה לחימוץ). תנט, ו (מפה שכיסה בה מצה, ועבר ש"מ, שוב לא יכסה בה). תנט, ט (ש"מ בלא עסק ה"ז חמץ. שהיות אין מצטרפות לש"מ, אם הי' ביניהם עסק גמור). תנט, י (ש"מ י"ח דקות או כ"ד). תסו, טז (קמח או דגן שנופל עליו דלף כל היום, בלי הפסק, טרדת הדלף מונע מלהחמיץ. הפסיק ושהה ש"מ אסור).

שלו

ג: תנד, ט (אינו יוצא כשאינו שלו, ואצ"ל אם גזלה). תנד, י (גזל קמח ועשה מ. יצא, שקנה בשינוי וא"צ להחזיר אלא דמים). תנד, יג (כשאופים או טוחנים ביחד, יאמר מי שתגיע מצתי לידו נתונה לו במתנה). תנד, יד (השאילו ע"מ שיאכלנה היא ש. לכל דבר).

ד: תקפו, ד (בגזול לא יצא).

עיי"ע מצוות מצוה הבאה בעבירה.

שמורה

ב: רנב, טו (שמירה בשעת הטחינה שלא יבאו שם מים).

ג: תנג, יד (י"א לשם מצות בערב תאכלו מ. וי"א לשם שבעת ימים תאכלו מ.). תנג, טו-יט (מעיקר הדין משעת לישה, ונהגו משעת טחינה. וי"א שאין אדם יוצא י"ח אלא בש. משעת קצירה). תעז, י (כל ה. שלנו הן ש. משעת לישה וכשרות לאפיקומן).

שרויה

ג: תסא, יב-ג (נשרתה במים פחות מכ"ד שעות ולא נימוחה ויש בה כזית יוצאין בה. נשרתה בשאר משקין, ב' דעות אם מפיגין הטעם). תסג, ג (מ. אפויה שטחן מותר לבשל). תסג, ה (כשמבשל קמח ומים וחומץ להקשות הקדרה, לא ימלול אלא בקמח מ. אפויה).

תערובת קמח חטים בשאר מינים

ג: תמב קו"א ו-ח (קיי"ל שכזית בכדא"פ נתהפך ויוצא בכזית). תנג, ז (תערובת חטים עם אורז יוצא י"ח בכזית, שאורז נגרר אחר החטים, וי"א דוקא בכזית בכא"פ. תערובת שאר מיני קטניות או שאר מיני דגן בכזית בכדא"פ, וי"א דוקא ברובה דגן).

עיי"ע תערובת.