מעומד

עיי"ע מיושב. קידוש (עמידה). תפלה (הכנת גופו).

א: א מהדו"ב, ט (פרשת הקרבנות א"צ לומר מ. כמו כהן). א מהדו"ק, יד (צ"ל מ.). ח, ב-ד (ברכת המצות צ"ל מ. חוץ מברכת שחיטה וחלה. יש מצות שצ"ל מ.). כה, כז (בתפילין, הברכה מ. וההנחה – חילוק בין בעלי גמרא לבעלי קבלה). כח, ד (חליצת התפילין). מח, א (פרשת הקרבנות). נא, ב (ברוך שאמר). נא, יא (ויברך דוד. נתינת צדקה). נג, א (ישתבח). נו, ה (אם צריך לעמוד בקדיש). סא, א (בק"ש א"צ). סג, ג (בשכמל"ו ביוה"כ). צד, ח (לא יסמוך עצמו לכותב או לעמוד או לחבירו). צח, ד (בתפלה כמו בקרבן). קכד, ז (בעת חזרת הש"ץ). קכח, כג (נ"כ). פסקי הסדור תרכד (תפלת הדרך).

ב: רסח, יב (ויכלו. עדות). רעא, יט (כנ"ל). רצה, ב (ויהי נועם). רצו, טו (הבדלה).

ג: תעג, ח (הבדלה. משא"כ יקנה"ז). תעג, מח (הלל). תפט, ד (ספירת העומר). תצד, ו (מפטיר. ובהפטרת מעשה מרכבה – גם הקורא בלחש).

ד: תקפה, א (תק"ש וספיה"ע. סמיכה אינה עמידה). תקפה, ד (ברכת התקיעות). תקצב, ב (בתק"ש מעומד אף השומעים עומדים). תרז, ז (וידוי. לא יסמוך). תרמג, ב (קידוש ליל סוכות וברכת לישב בסוכה מיושב).