מנהגים

א: לו, ב [ת] (כל מקום שהלכה רופפת הלך אחר מ.). סח, א. סח, ב (מ. התפלה בי"ב שערים לי"ב שבטים). קפ, ו (מ. ישראל תורה).

ב: רמט, יג (נהג פ"א והי' בדעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג ג"פ ולא התנה שיהא בל"נ). רמט קו"א א (לא לבטל מנהג אבותינו, אל תטוש תורת אמך. להתחיל מנהג אין חיוב). רעא, כג (כשעובר על מ. כדי לעשות כדברי הכל אין מוחין בידו).

ג: תלב, יא (מ. ישראל תורה). תצד, טז (כנ"ל). תצד, טז (מ. אבותינו תורה).

ד: תר, ה (מ. אבותינו). תריג, יט (אין מ. להתיר האסור אלא לאסור המותר). תרכד, י (מ. אבותינו). תרמט, כא (כנ"ל).

אל תטוש תורת אמך

ב: רמט קו"א א (סעודה בע"ש).

ג: תסא, כז (מצה כפולה ונפוחה). תסח, ט (מלאכה בע"פ קודם חצות).

ה: ב קו"א ב (שהי' במשהו).

לא ישנה המנהג מפני המחלוקת

א: סו, ו. סח, א. סט, ד.

ג: תסח, י-יא (בתוך תחום העיר של מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אסור אפי' בצנעה. ובשאר חומרות מותר בצנעה או בפני ת"ח). תסח, יג-ד (בא למקום שנוהגין היתר, לא יתראה בפניהם שמחמיר).

ד: תצו, ז (בא לחו"ל ביו"ט שש"ג לא יעשה מלאכה אפי' בצנעה). תקצ, ט.

ראה גם לקמן אצל לא תתגודדו (אף במקום שאין מ.).

לא תתגודדו

א: קיד, א-ב (אגודות אגודות, בהזכרת גשם וטל). קיז, ב. קסא, א (לא יחמיר בפני המקילים).

ג: תצג, ז (שלא יעשה כב' תורות, אף במקום שאין חשש מחלוקת).

לימוד זכות

א: נג, יג. ק, א. קג, ב. קכח, לז. קנח, ג. קסו, א. קעז, ז.

ב: רמד, ח. רעא קו"א ג. רעו, ח. שג, כג. שו, יד. שז, כג. שיט, ט. שכ, כד. שכה, טז. שלט, ב.

ג: תסט, ה. תפט, ל.

ד: תרלט, ט. תרמו, ו.

ה: רבית לג. רבית סה.

ו: שמירת גוף ונפש ג.

מטעם נדר

ב: רמט, יג (נהג פ"א והי' בדעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג ג"פ ולא התנה שיהא בל"נ).

ג: תסח, טז (מנהג העיר שאינו חשוב אין חייבים בו אלא מטעם נ. ואינה ניתרת אלא בשאלה וחרטה. הבנים חייבים בהם רק אם נהגו ג"פ או שנהגו פ"א והי' בדעתם לנהוג כן לעולם). תע, ה (נהגה פ"א והי' בדעתה לנהוג כן לעולם). תע, ח (כנ"ל).

מנהג שאינו חשוב

ג: תסח, טז (העם החמירו שלא עפ"י ת"ח. אנשי העיר חייבים מטעם נדר. בא ממקום אחר אף שדעתו להשתקע לא חל עליו, רק שלא יזלזל בפני המון עם). תסח, יז (הבנים שנהגו ג"פ או פ"א והי' דעתם לנהוג כן לעולם, חל עליהם. בלא"ה אינם חייבים).

מקום שנהגו

ג: תסח, ט-י (מלאכה בע"פ קודם חצות תלוי במנהג המקום, ואף בניהם אחריהם עד סוף הדורות, או מי שבא ודעתו להשתקע, אפי' חוץ לתחום העיר, או שלא בא להשתקע והוא בתחום העיר). תסח, יב-ד (ההולך למקום שנהגו היתר ודעתו להשתקע מותר. דעתו לחזור יחמיר בצנעה). תסח, טו (בא למקום שאין מנהג קבוע, לא נפקע חומרי המקום שיצא, אף שדעתו להשתקע). תעו, א (אכילת צלי בליל סדר תלוי במנהג המקום. ואף בניהם אין רשאין לשנות. וכן מי שבא לדור במקום זה). תצג, ז (לא ישנה ממ. ימי הספירה במקום שנהגו).

ד: תצו, ח (חומרי מקום שהלכו לשם).

ו: הפקר יג (לעסוק עם נכרי שישראל אחר מכירו ונו"נ אתו, ב' דעות, ותלוי במנהג המקום).

עיי"ע יום טוב (יו"ט שש"ג).